חוזה שנועד לאפשר הקצאת מגרשים למי שאינו זכאי לכך הינו חוזה פסול
הרקע
זוהי תביעתם של יאיר ובני הזוג בר, כנגד אשר, בה עתרו לקבל סעד הצהרתי, לפיו הם זכאים לזכויות על פי הסכם פיתוח של מגרש בהרחבה של מושב בוסתן הגליל וכן לסעד אשר יורה על אשר לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות על פי הסכם הפיתוח בין על שם יאיר ובין על שם בני הזוג בר. לאחר מכן יאיר ובני הזוג בר הגישו כתב תביעה מתוקן, בו תבעו סעד כספי בסך כ-400,000 ₪ לצורך השבת סכום ששילמו במקום אשר ובגין נזקים שנגרמו להם עקב הפרת החוזה ביניהם, בין בנוסף לסעד ההצהרתי ובין לחילופין.
יאיר ואשר חיו שנים רבות בידידות ושכנות במושב בוסתן הגליל, שניהם בעלי משקי-עזר.
בשנת 2006 קידמה רשות מקרקעי ישראל תכנית הרחבה במושב, שכללה הקצאת מאה מגרשים, מתוכם אחד עשר לבעלי משקי-עזר. בהמשך לכך, הוקם צוות לקביעת קריטריונים להשתתפות בהגרלה.
נקבע בין היתר כתנאי להשתתפות בהגרלה, כי יש להיות בעלי משקי-עזר. כן נקבע כי יש להפקיד במועצה האזורית דמי רצינות בסך 30,000 ₪. בהמשך נשלח מכתב נוסף, המודיע כי יש להפקיד 50,000 ₪ נוספים כתנאי להשתתפות בהגרלה. בפועל אשר ויאיר השתתפו בהגרלה כל אחד עבור ביתו שלו.
לטענת יאיר, בראשית הדרך, אשר לא היה מעוניין להשתתף בהגרלה, ומשכך סיכמו ביניהם שישתתף בכל זאת, כביכול עבור ביתו, ויאיר ירכוש ממנו את הזכויות ויעבירם לצד ג', זאת מבלי שאשר יודע שצד ג' הם הזוג בר, אשר מתגוררים במושב ואינם בעלי משק- עזר. ואולם אשר חזר בו מההסכמה, בכך הפר את החוזה, ועל כן קמה ליאיר הזכות לבקש אכיפת החוזה. אין חולק שדמי הרצינות שולמו ע"י יאיר.
מנגד, טענתו של אשר היא שמעולם לא נכנסו להסכם העברת זכויות, אלא היה ביניהם הסכם הלוואה בלבד. זאת ועוד, שגם אם היה הסכם העברת זכויות, כטענתו של יאיר, ההסכם אינו חוקי מכיוון שמכירת זכויות המגרש נוגדות את החלטות רמ"י, לאור העובדה שהזוג בר לא עומדים בקריטריונים ולכן לא ניתן לאכפו או לפצות בגינו. בנוסף טען אשר, שלא התקיימה דרישת גמירות הדעת, הנחוצה להשלמת חוזה. כן טען, שלעסקה במקרקעין ישנה דרישת כתב, שבלעדיה אין עסקה, וזו לא התקיימה בענייננו.
דיון והכרעה
לגבי המחלוקת האם ההסכם הינו הלוואה או העברת זכויות, נשמעו עדויותיהם של אשר ויאיר, ובסופו של דבר קבע ביהמ"ש שאין ממש בגרסת ההלוואה, וכי הייתה הסכמה בין יאיר ואשר על מכירת זכויות.
במחלוקת לגבי ידיעתו של אשר על העברת הזכויות לצד ג', ביהמ"ש קיבל את טענתו של אשר, כי חשב שיאיר רוצה בזכויות עבור אחד מבניו, מאחר וניצל את זכותו עבור ביתו.
העברת זכויות למי שאינו נמנה עם בעלי משק-עזר אינו עומד בקריטריונים, ועל כן זהו חוזה פסול. קביעה זו נתמכת גם בעובדה שיאיר הסתיר את זהותם של הזוג בר כצד שלישי לעסקה. בהמשך לכך, נקבע כי ידיעה על העברת הזכויות לזוג בר היא עובדה מהותית, בלעדיה אשר לא היה מודע לכל ההיבטים הרלוונטיים למען קבלת החלטה מושכלת, ומשכך לא ניתן לקבוע שהייתה גמירות דעת.
ביהמ"ש קבע שזוהי איננה עסקה במקרקעין אלא השתתפות בהגרלה תוך מצג שלבתו של אשר עניין להקים ביתה במושב, ובהמשך העברת הזכויות. משכך, איננה טעונה מסמך בכתב.
אין חולק שבני הזוג בר אימצו לעצמם את זכויות השלוח כלפי הצד השלישי, שהרי התובענה הוגשה גם בשמם. האחרונים לא מסרו גרסתם, לא התייצבו לדיון, ובכך הלכה למעשה זנחו תביעתם, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה שיאיר היה שלוח שלהם. על פי החוק, שלוח לא יקבל טובת הנאה אישית משליחותו, למעט שכר שנקבע מול שולחיו. בכך פקעה זכותו של יאיר לקבל סעד בעצמו. מכל מקום דין התובענה שהגישו בני הזוג בר להידחות משום שזנחו אותה.
בענייננו נתבעו השבה ופיצויי קיום. סעד ההשבה הוזנח, מאחר ובמהלך הדיון הושגה הסכמה ואשר השיב את הכספים שקיבל, ופיצויים לא ניתן לקבל במקרה של ביטול חוזה בשל היותו חוזה פסול.
סיכום
ביהמ"ש דחה את התובענה וקבע כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 30,000 ₪.
ניתן ביום: כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
