חמישה אחים רבים על הזכויות במשק הוריהם, אך אף לא אחד מהם מסוגל לקיים את המשק

מעשה בחמישה אחים, אחות אחת מזה וארבעת אחיה מזה, אשר הגישו תביעותיהם באשר לגורלו של משק הוריהם המנוחים, מאחר והאחרונים לא מינו בחייהם בן ממשיך במשק.

לטענת האחות, אביהם היה בעל זכויות החכירה במשק, ועם פטירתו עברו הזכויות לידי אמם המנוחה, ולאחר פטירתה ובמקביל להליך שהתנהל בעניין צוואתה, השתלטו אחיה על המשק שלא כדין, בניגוד להוראות ביהמ"ש ותוך פגיעה קשה בזכויותיה. האחות הוסיפה, כי תביעתה מוגשת מאחר ולא ניתן להעביר את הזכויות במשק לידי כל האחים גם יחד, ולדידה התוצאה צריכה להיות כזו שאף אחד מהיורשים לא יפגע באופן בלתי מידתי.

על כן, ביקשה האחות מביהמ"ש להצהיר כי היא היחידה שמסוגלת ומוכנה לקיים את המשק, תוך הסכמתה לפיצוי כל אחד מאחיה בשיעור של 20% משווי המשק. לחילופין, ביקשה האחות מביהמ"ש להורות על מכירת המשק לצד שלישי וחלוקת התמורה באופן שווה בין האחים.

מנגד, מבקשים יתר האחים מביהמ"ש למנות את אחד מהאחים כבן ממשיך במשק, היות והוא מתגורר במשק נשוא התובענה כבר למעלה מ-30 שנה ואף עזב את מקום עבודתו ובנה את מרבית המבנים במשק תוך הצלתו מקריסה כלכלית. עוד נטען, כי אח זה הסתמך על הצעת אמו המנוחה לפיה אם ישלים, יממן ויבנה את בית המגורים המרכזי במשק, אשר מוחזק כיום על ידו, הוא יוכל להתגורר במקום וכך תהיה לו זכות שימוש במקום זה לכל ימי חייו, גם לאחר מותה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש מציין כי הפסיקה קבעה באופן עקבי שזכויות של בר רשות במשק שהוא אגודה שיתופית הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להורשה, ועל כן אינן חלק מעיזבון, ולפיכך המנוחה לא יכלה לצוות מה יעשה במשק לאחר פטירת, אך בהמשך הלכה זו סויגה ונקבע, כי יש להתחשב ברצונם של מחזיקי המשק כפי שבא לידי ביטוי בצוואתם.

בהליכים הקודמים שהתנהלו בביהמ"ש באשר לצוואות ההורים המנוחים נקבע, כי כוונתם בצוואתם המשותפת וההדדית הייתה להוריש לילדיהם את רכושם בחלקים שווים. ובמקרה דנן, קבע ביהמ"ש כי אין לקבל את טענות האחים שאמם רצתה שהאח יקבל את הזכויות במשק, וראייה לכך שאחרי מות אביהם העבירה האם את הזכויות במשק על שמה בלבד ולא ציינה את האח כבן ממשיך.

בכדי להכריע מי מבין הצדדים הוא המוכן והמסוגל לקיים את המשק, נעזר ביהמ"ש במבחן המצטבר שנקבע בפסיקה המורכב הן ממבחן סובייקטיבי, והן ממבחן אובייקטיבי.

בענייננו קבע ביהמ"ש, כי לאף אחד מן האחים אין עדיפות על משנהו. יתרה מכך, ביהמ"ש דחה את טענותיו של האח ביחס לבית המגורים שבנה במשק, לאחר שמצא כי לאח דירת מגורים במרכז הארץ, ושעה שהתברר כי תפקודו של האח במשק היה מצומצם למדי, והסתכם בגביית דמי שירות, תוך קבלת שכר מאמו בגין כך. בנוסף, קיבל ביהמ"ש את טענות האחות כי האח הפר את החלטות ביהמ"ש בהליכים קודמים והוא השתלט על המשק לאחר מות אמו.

לפיכך הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי האח אינו מתאים או מסוגל לקיים את המשק, בדומה ליתר אחיו, לרבות האחות, אשר אינה מסוגלת לקיים את המשק שכן אין לה כל ניסיון קודם בהפעלת משק.    

לאור כל האמור, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אף אחד מן האחים אינו מסוגל או מוכן לקיים את המשק, ולכן יש למכור את המשק לכל המרבה במחיר ובעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת תנאיה, לפי ערך המשק כשהוא פנוי. תמורת המכר, לאחר ניכוי ההוצאות, תחולק בין הצדדים בשווה ביניהם.

ביהמ"ש קבע כי על האחים לשאת בהוצאות האחות בסך 40,000 ₪.

ניתן ביום כ"ז בניסן תשע"ה, 16 באפריל 2015, בהעדר הצדדים.