חסימת משתמשים ותגובות בחשבונות הרשתות החברתיות של נבחרי ציבור

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לפני כבוד השופטים יוסף אלרון, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין

בג"ץ 748/24 אביטל נ' היועצת המשפטית לממשלה

תמצית:

בית המשפט העליון דן בעתירה נגד היועצות המשפטיות לממשלה ולכנסת ומשרד הפנים, בדרישה להסדיר את נושא חסימת משתמשים ומחיקת תגובות בחשבונות הרשתות החברתיות של נבחרי ציבור, בהם נבחרי רשויות מקומיות. במוקד הדיון עמדה השאלה האם יש מקום להתערבות שיפוטית שתחייב את היועצות המשפטיות ומשרד הפנים לקבוע כללים אחידים בנושא, וזאת על רקע התרחבות השימוש של נבחרי ציבור ברשתות חברתיות והפרקטיקה ההולכת וגוברת של חסימת משתמשים ומחיקת תגובות ביקורתיות בחשבונותיהם.

רקע:

תומר אביטל ועמותת "שקוף – עיתונות למען שמירת הדמוקרטיה" (להלן: "העותרים") עותרים כנגד היועצות המשפטיות לממשלה ולכנסת ומשרד הפנים (להלן: "משיבי הממשלה"), בבקשה לקבוע כללים ברורים לחסימת משתמשים ומחיקת תגובות בחשבונות הרשתות החברתיות של נבחרי ציבור, בהם נבחרי הרשויות המקומיות. זוהי עתירתם השנייה בנושא, לאחר שקודמתה נמחקה בשנת 2022 (בג"ץ 5717/21). העתירה במקרה דנן הוגשה על רקע פסיקת בית המשפט העליון בעניין רובינשטיין (עע"מ 7659/22), בו נקבע כי חסימת רובינשטיין מחשבון ה-X (לשעבר Twitter) של ראש עיריית גבעתיים, אינה מידתית, שכן החשבון נושא מאפיינים ציבוריים.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי נדרש לקבוע אמות מידה ברורות ואחידות לגבי חסימת משתמשים ומחיקת תגובות בחשבונות של נבחרי ציבור ברשתות חברתיות, שהפכו לזירה מרכזית בשיח הציבורי. לטענתם, הצורך בהסדרה מתחדד במיוחד בתקופת בחירות ומלחמה, בה יש חשיבות מיוחדת להגנה על חופש הביטוי. העותרים גורסים כי מאחר שמדובר בחשבונות בעלי סממנים ציבוריים מובהקים, חלים עליהם כללי המשפט הציבורי, המצדיקים הטלת הגבלות על אופן השימוש בהם. כמו כן, בראייתם נגרמת פגיעה בחופש הביטוי ובשוויון לציבור כולו כתוצאה ממחיקת תגובות וחסימת משתמשים, וזו אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואף לא בכללי המינהל התקין.

מנגד, משיבי הממשלה טוענים כי למרות חשיבות הסוגייה, היועצת המשפטית לממשלה אינה מוסמכת להנחות חברי כנסת או נבחרי רשויות מקומיות, והנחיותיה לחברי הממשלה מוגבלות לתפקידם המיניסטריאלי בלבד – ואינה מתמקדת בפעילותם הפוליטית או הפרטית. משיבי הממשלה מדגישים כי בשלב זה הוחלט לבחון גיבוש הנחיות בנושא רק באשר לחשבונות רשמיים של גורמי המדינה ברשתות החברתיות, וכי ההחלטה שלא להרחיב את הבחינה לגורמים נוספים נמצאת במתחם שיקול הדעת המקצועי של היועצת המשפטית לממשלה.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון הדגיש כי אין מחלוקת שכאשר נבחרי ציבור מוחקים תגובות או חוסמים גישה לחשבונותיהם ברשתות החברתיות, מדובר בפעולות הפוגעות בחופש הביטוי. על אף זאת, קבע בית המשפט העליון שלא ניתן להיעתר לבקשת העותרים, מחמת שני נימוקים מצטברים:

הנימוק הראשון נוגע לסעד המבוקש – בית המשפט העליון אינו נוהג להעניק סעד שמורה על היועצת המשפטית לממשלה לקבוע הנחיות מחייבות לגורמי הממשלה, מקום בו היא סבורה שטרם בשלה העת לכך. נימוק זה רלוונטי אף באשר למשרד הפנים, שאמון על גיבוש מדיניות כוללת לאסדרת השלטון המקומי, ומפרסם הנחיות לרשויות המקומיות וראשיהן במסגרת חוזרי מנכ"ל.

הנימוק השני נוגע לטיבה וטבעה של הסוגייה הנדונה – מדובר בתחום חדשני, דינמי ומתפתח, המשלב היבטים משפטיים מגוונים ודורש בחינה מעמיקה וזהירה. בשלב הנוכחי, בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערבות שיפוטית, שכן החלו היועצות המשפטיות לממשלה ולכנסת בבחינה כאמור, באופן תחום ומדורג, בהתאם לשיקול הדעת המסור להן. הגם שמשרד הפנים טרם החל בהליך אסדרה, בהתחשב באפשרות להקיש מהליכי בחינה מקבילים בממשלה ובכנסת לגבי גורמי הרשויות המקומיות, ובהתאם לכללים שהותוו בדוח מבקר המדינה משנת 2020 בסוגייה הנדונה, לא מצא בית המשפט העליון טעם מבורר להתערב.

סיכום:

בית המשפט העליון דחה את העתירה. מתוך הכרה בחשיבות הציבורית שבהעלאת המודעות לסוגייה, והצורך להסדירה בהקדם, בית המשפט העליון לא מצא לנכון להוציא צו להוצאות.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ה, 12 נובמבר 2024.