חקלאים המעבדים אדמות חקלאיות שניזוקו בעת הנחת קו מים יפוצו על אף שאינם הבעלים
בבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בפני כבוד הנשיא ד"ר אברהם אברהם וכבוד השופטים עאטף עיילבוני ודני צרפתי. ע"א 28809-11-15 י. בזלת ואגרגטים בע"מ נ' מוסטפא האשם ואח'
מקורות ביצעה עבודות להנחת קו יניקה באדמות חקלאיות בכפר חארס שבשומרון, והתחייבה לחקלאים כי תפצה אותם במידה ויגרם נזק לקרקע בעקבות העבודות. לאחר סיום העבודות, תבעו החקלאים את חברת מקורות ואת קבלן המשנה שביצע את העבודות.
הממונה על ענייני המים במנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון חתם על צו להטמנת קו יניקה, העובר באדמות הכפר חארס שבשומרון, בו נקבע כי בתום העבודה יושבו פני הקרקע לקדמותם ולבעלי הקרקע תהיה זכות לדרוש פיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה מהעבודה.
חברת מקורות שלחה לחקלאים תושבי הכפר חארס הודעה, לפיה לצורך ביצוע הקו יהיו חייבים לחצות את הקרקע, וכי הם יהיו זכאיים לפיצויים באם יגרם להם נזק בשל כך, אשר גובהם יקבע באמצעות הערכת שמאי מוסכם.
מקורות נקשרה בהסכם עם חברת י. בזלת ואגרגטים להנחת קו היניקה בקבלנות משנה. לאחר ביצוע העבודות באמצעות קבלן המשנה, החל משא ומתן בין מקורות לחקלאים בנוגע לפיצויים על הנזק שנגרם להם בעקבות העבודות. המו"מ לא עלה יפה ולכן תבעו החקלאים ממקורות פיצוי של למעלה ממיליון ₪, בהתבסס על חוות דעתם של שמאי נזקי חקלאות ומודד.
מקורות טענה כי לאחר סיום העבודות, הושב המצב לקדמותו למעט ליקויים אחדים, אשר בגינם הביעה נכונות לשלם פיצויים, בהתאם להערכת המומחה מטעמה. מקורות שלחה הודעת צד שלישי לקבלן המשנה, בטענה כי עליו לשפותה על כל פיצוי שיידרש ממנה לשלם, בשל התחייבותו בחוזה ביניהם להשיב את המצב לקדמותו עם סיום העבודה.
בית משפט השלום קבע כי הזכות לתבוע פיצויים קמה לא רק למי שיש לו בעלות בקרקע, אלא גם למחזיק בה. עוד קבע בימ"ש השלום כי לאור הראיות שהוצגו בפניו ביחס לזיקתם של החקלאים לקרקע, קמה להם זכות לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לקרקע כתוצאה מעבודות הנחת קו היניקה.
ביהמ"ש השלום פסק פיצויים לטובת החקלאים בגין הנזק שנגרם להם, וקיבל את מרבית רכיבי ההודעה לצד שלישי שניתנה לקבלן המשנה וחייב אותו בשיפוי, ועל כך הגישו כל הצדדים ערעור לביהמ"ש המחוזי.
בערעורה, טענה מקורות כי החקלאים לא הוכיחו זכות בקרקע משום שאינם רשומים כבעליה ולכן הם אינם זכאים לפיצוי. עוד טענה מקורות כי קיים חשש שבעתיד היא תיחשף לתביעת פיצויים מאת חקלאים נוספים שיטענו לזכות בקרקע, וכן היא תידרש לשלם פיצוי כפול.
החקלאים טענו כי שגה ביהמ"ש ב גובה הפיצויים שפסק במספר עניינים, בין היתר לגבי בולדרים שנערמו בקרקע, מילוי אדמה והשבתת מפעל המצוי בסמוך לקרקע.
דיון והכרעה
ביהמ"ש המחוזי קבע כי הזכות לתבוע פיצוי ממזיק קמה לא רק לבעלי הקרקע, אלא גם למחזיק בה. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת מקורות שישנו חשש לתביעות עתידיות של בעלי זכויות אחרות בקרקע, משום שאלו יוכלו לתבוע את מי שקיבל את הפיצוי בתובענה זו.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את מסקנת בימ"ש השלום, לפיה החקלאים הוכיחו את החזקתם בקרקע, בהתבסס על הראיות שהובאו בפניו. אחת הראיות עליהם התבסס ביהמ"ש הייתה פנייתה של מקורות לאותם חקלאים טרם ביצוע העבודה והמו"מ עימם לאחר השלמתה, המלמדים כי גם היא סברה שהם בעלי זכות בקרקע.
בעניין שיעור הפיצויים בגין פינוי הבולדרים ומילוי האדמה, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי בימ"ש השלום לא הטעים את שיעור הפיצויים בצורה משכנעת וכי הפער המשמעותי בין חוות הדעת של המומחים מצדיק מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. אי לכך, השיב ביהמ"ש המחוזי את הדיון בנקודות אלה לבימ"ש השלום על מנת שימנה מומחה מטעמו שיחווה דעתו ביחס לשיעור פיצויים אלו.
בהתאם להסכם בינו ובין מקורות, קבע ביהמ"ש המחוזי כי אחריותו של קבלן המשנה להשבת המצב לקדמותו ושיפוי מקורות בגין פיצויים בהם חויבה, חלה על כלל הנזק שנגרם, ולא רק על חלקו כפי שקבע בימ"ש השלום.
סיכום
ביהמ"ש המחוזי ביטל חלקית את פסיקת בימ"ש השלום והחזיר אליו את הדיון בכדי שימנה מומחה מטעמו להערכת נזקי החקלאים. ביהמ"ש המחוזי חייב את קבלן המשנה בשיפוי של מקורות בכל סכום שתחויב לשלם לחקלאים. לא נפסקו הוצאות משפט.
ניתן ביום: כ' בניסן תשע"ו, 28 באפריל 2016, בהעדר הצדדים.