חתימת הסכם בין רשויות מקומיות

התובעת, מטה אשר – ייזום ופיתוח פרויקטים בע"מ, הינה חברה כלכלית אשר הוקמה ע"י המועצה המקומית מטה אשר. הקמת המיזם שבמסגרתו יוזרמו במרוכז שפכי ארבע המועצות המקומיות אל המאגרים שייבנו בתחום המועצה האזורית מטה אשר, בשטח הקיבוצים שומרת ואדמית, התבסס על הסכם אשר נחתם בין ארבע מועצות מקומיות: המועצה האזורית מטה אשר, המועצה המקומית ג'וליס הנתבעת, המועצה המקומית ירכא, והמועצה המקומית ג'דידה-מכר. הסכם ההקמה הוחלט ע"י ארבע המועצות על הקמת פרויקט ביוב משותף, ניהול האחזקה השוטפת של הפרויקט הוטל על שכמה של החברה הכלכלית מטה אשר. בהתאם לסע' 11 ד' להסכם נקבע שלהוצאות המתייחסות לקטע 4 של קו הביוב, תשלם הנתבעת, מועצה מקומית ג'וליס, 20% מכלל ההוצאות הרלבנטיות. בשלב מאוחר יותר הצטרפה מועצה מקומית טל-אל לפרויקט, והעקבות כך הופחת שיעור ההשתתפות של המועצה המקומית ג'וליס בהוצאות לגבי קטע 4, לכדי 17% בלבד. המועצה המקומית ג'וליס נמנעה מתשלום ההוצאות השוטפות כפי שמחובתה לעשות בהתאם להסכם. המועצה המקומית טענה להגנתה שההסכם המשפטי עליו היא חתומה אינו בעל תוקף משפטי מחייב כיוון שאין עליו חתימות ראש הרשות וגזבר הרשות בהתאם לדרישת החוק. בנוסף טוענת הרשות שהחברה הכלכלית של מטה אשר הפרה את ההסכם הפרה יסודית כאשר צירפה את ישוב טל-אל אל ארבע המועצות המקומיות אשר הקימו את הפרויקט מלכתחילה. סע' 193(א) לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950, וסע' 203 לפקודת העיריות (נוסח חדש) אשר אף הוא רלוונטי לעניין מכוח סע' 34א לפקודת המועצות המקומיות, קובעים ש- "חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא הייתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר- עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה". המועצה המקומית ג'וליס טוענת כי על המתקשר עם המועצה לדעת כי הוא נוטל סיכון במידה והוא פועל על סמך הסכם שלא נחתם כדין. ביהמ"ש קיבל את התביעה במלואה ודחה את טענת מועצה מקומית ג'וליס מן הטעמים הבאים: 1. עצם העלאת טענה של- חוסר בחתימת גזבר המועצה מבטל את ההסכם שנחתם בין המועצות המקומיות, נעשית שלא בתום לב, וזאת לאחר שבמשך שנים המועצה פעלה יחד עם שאר המועצות המקומיות בפרויקט המשותף, נהנתה משירותיו של הפרויקט והעבירה אליו את השפכים של תושביה הרבים. לא יעלה על הדעת להמשיך ולהיות חלק מהפרויקט אך לא לשלם את ההוצאות הכרוכות בכך. במידה והמועצה סבורה כי החוזה אינו מחייב – היא הייתה חייבת להודיע על פרישתה מהפרויקט, ביום בו הוגשה לה דרישת התשלום הראשונה לגבי ההוצאות, כי לא ייתכן שהמועצה תמשיך להיות חלק מהפרויקט, ומדי שנה – בעת שמוגש לה החשבון תעלה את הטענה שבעצם ההסכם אינו מחייב אותה, תפרע אותו רק לאחר שננקטים נגדה הליכים משפטיים, ותמשיך להיות חלק מהפרויקט למשך שנה נוספת – עד אשר מוגש חשבון נוסף, וחוזר חלילה במשך שש שנים. אין עסקינן בחוזה בין קבלן חיצוני כלשהו לבין המועצה אלא בהתקשרות בין המועצה לבין שלוש המועצות המקומיות הנוספות, כאשר כולן חתמו על ההסכם באותו אופן. אם נעיין בקפדנות בהסכם נראה כי בתחתית כל עמוד מופיעה החותמת של כל אחת מארבע המועצות המקומיות ועליה מתנוססת חתימה אחת בכתב יד. משמע שכל ארבע המועצות אשר החליטו להתקשר בהסכם, חתמו עליו באותו אופן, ואם הן כולן חתמו באופן שאינו מתאים להוראת החוק – אזי למעשה המשמעות היא שכל הפרויקט נולד בחטא ובחוסר סמכות, אולם ההסכם חי וקיים, לכן אין לקבל טענה כזאת. לסיכומו של עניין: על המועצה המקומית ג'וליס לשלם לחברת מטה אשר – ייזום ופיתוח פרוייקטים בע"מ סכום של 62,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן סכום של  40,000₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.