טענות בדבר תשלומי יתר ע"י מסגרת החינוך בקיבוץ יידונו בבוררות
הרקע
ויקטור ובלה הם זוג נשוי, אשר ילדיהם למדו במוסדות החינוך של קיבוץ צרעה. השניים הגישו תביעה כנגד הקיבוץ בגין גביית תשלומים עבור שירותי החינוך, בשיעור החורג מהמחירים שנקבעו בצו הפיקוח על מעונות יום ומשפחתונים, ובהתעלם מחוק חינוך חינם לילדים בגילאי 3-4.
לטענתם, במהלך השנים הציג הקיבוץ את מסגרות החינוך שלו כפרטיות, שאינן מוכרות ע"י התמ"ת, ובכך מנע מהם אפשרות לקבל החזרים בגין התשלומים, באופן אשר גרם להם לנזק בסך 300,464 ₪.
מנגד, הקיבוץ מבקש עיכוב הליכים והעברתם לבוררות, וזאת נוכח תניית בוררות בהסכם שנחתם בין הקיבוץ לבין בני הזוג.
מנגד, טוענים בני הזוג שיש לדחות הבקשה, וזאת, בין היתר, מאחר ולא התקיימו התנאים לבירור התביעה בהליך בוררות, ומאחר ומדובר בחוזה פסול, גם תניית הבוררות שבו חסרת תוקף.
דיון והכרעה
ביהמ"ש בחן את הוראות החוזה והגיע למסקנה כי אין מחלוקת שתכליתו היא חוקית, ולמעשה שאלת החוקיות מצטמצמת לסכום התמורה, אשר לדידם של בני הזוג היה גבוה מן המותר.
בעניין זה קבע ביהמ"ש, כי גם אם יימצא, בסופו של דבר, שאכן ההוראה בעניין התמורה אינה כדין, אין בה כדי להגדיר את כל יתר הוראות ההסכם כבלתי חוקיות, ועל כן תקפה היא גם תניית הבוררות הקבועה בהסכם, ולפיה במקרה של חילוקי דעות יש להעביר ההכרעה לבורר אשר ימונה ע"י המפקח על הגנים מטעם המועצה האזורית או משרד החינוך.
סיכום
לאור האמור, ביהמ"ש קיבל את בקשת הקיבוץ לעיכוב הליכים, והורה על העברת התביעה לדיון בפני בורר, אשר ימונה בהתאם להוראות ההסכם.
ביהמ"ש העמיד את הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪ שיילקחו בחשבון בפסיקת ההוצאות בפסק הבורר לפי התוצאה.
ניתן ביום: כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.
