יו"ר ועד הנהלת אגודת המושב פטיש יקבל פיצויים בסך 18,000 ₪ בגין לשון הרע שפורסם אודותיו
אלדד בעל הנס, בנו של רב המושב פטיש, פרסם בערב ראש השנה התש"ע (ספטמבר 2009) מכתב המופנה אל תושבי המושב, ובו מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של צבי קורבשי, יושב-ראש ועד הנהלת האגודה של המושב, ואף קרא להדחתו. הלשון במכתב היתה בוטה וכללה ביטויים המייחסים ליו"ר מעשי מרמה, שחיתות פוליטית והתנהגות ב"חוסר שפיות קיצונית".
בשל פרסום המכתב, הגיש היו"ר לבימ"ש השלום תביעה בגין עבירה על חוק איסור לשון הרע. אלדד לא התייצב לדיון ובימ"ש קיבל את התביעה על סמך תצהירי עדות ראשית של הצדדים.
בית המשפט קבע, כי אלדד לא יכול לטעון בהגנתו להגנת 'אמת הפרסום' ול'תום לב', הגנות הנמצאות בחוק איסור לשון הרע, ואלדד חויב לשלם פיצוי בסך 18,000 ₪ לצבי. בקביעת גובה הפיצוי התייחס בית המשפט לכך שמדובר בפרסום יחיד אשר יוּעד לתושבי המושב בלבד, וכן התייחס לכך שאלדד פרסם את המכתב במטרה להגן על האינטרסים שלו ושל אביו, וכי לצבי לא נגרם נזק ממשי. שיקול נוסף שהובא בחשבון הוא העובדה כי אלדד לא הביע חרטה על דבר הפרסום.
בעקבות פסיקת בית המשפט השלום החליט אלדד להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אולם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ולכן הגיש אלדד בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
אלדד טוען, כי בדברים שפרסם אין משום "לשון הרע" ואם תשאר החלטת בית המשפט על כנה הדבר יפגע בחופש הביטוי בכלל וזה שלו בפרט. בנוסף, מלין אלדד על אי ביטול פסק דינו של בימ"ש השלום בשל כך שהוא לא נכח בדיון ועל כן לא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את דבריו.
לשיטתו של אלדד, יש לבחון את הדברים העולים מן המכתב על רקע הנסיבות החיצוניות ולאור מכלול הדברים, ולא לדקדק במילים ובביטויים ספציפיים ללא בחינת ההקשר הרחב. עוד טוען אלדד, כי גם אם ייקבע כי דבריו הם לשון הרע, עומדות לו הגנת 'אמת הפרסום' והגנת 'תום הלב' הקבועות בחוק.
לבסוף, טוען אלדד, כי בית המשפט לא התחשב במצבו הכלכלי הקשה ופסק לו לשלם פיצוי גבוה מאד.
בראשית הדיון הבהיר השופט כי בית המשפט העליון יאפשר ערעור ב"גלגול שלישי" במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה שהשלכותיה חורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעת המחלוקת ביניהם, או כאשר ייגרם עיוות הדין שאינו מתקבל על הדעת אם לא תינתן רשות ערעור, ובמקרה דנן אין חריגה מכללים המצדיקה מתן רשות ערעור.
עוד הוסיף בית המשפט, כי אי התייצבותו של אלדד לדיון בבית המשפט השלום בשל מחדלו האישי, לא יכולה לסייע לו לקבל את מבוקשו. בית המשפט פסק על יסוד תצהירי התשובה שהוגשו מטעם שני בעלי הדין, ועל כן לא ניתן לומר כי לאלדד לא ניתנה כל הזדמנות לשטוח טענותיו בפני בית המשפט.
בנוסף, אלדד הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אך זו נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת, תוך שבית המשפט נדרש פעם נוספת לסוגיות העקרוניות שעלו מן ההליך העיקרי. אילו רצה אלדד להשיג על דחיית בקשתו לביטול פסק הדין היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, מה שלא נעשה על ידו. אלדד הגיש ערעור על פסק הדין עצמו, ובמסגרת זו לא היה רשאי לטעון בענין דחיית בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. לכן החליט בית המשפט כי אין מקום לבחינה נוספת, שלישית במספר, בסוגיית ביטול פסק הדין.
בית המשפט מוסיף, כי גם לגופם של דברים לא נראה כי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות נפל פגם המצדיק את קבלת בקשת הערעור. קריאת המכתב מבהירה כי דבריו של אלדד מהווים לשון הרע, ייחוס דבר מרמה והולכת שולל. עם זאת, בית המשפט מציין כי היות וצבי הינו "דמות ציבורית", עליו להיות נכון, יותר מאחרים, לשמוע דברי ביקורת חריפים, אך אין זה מאפשר לאחרים לפגוע בשמו הטוב ולהפכו להפקר.
בדומה לערכאות הקודמות, אף הפעם מצא בית המשפט כי לזכותו של אלדד לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובקשת רשות הערעור נדחתה. כמו כן, בית המשפט השאיר על כנו את פסיקת הפיצוי שעל אלדד לשלם.
הבקשה נדחתה ומכיוון שלא התבקשה הגנה מטעמו של צבי, אין צו הוצאות במקרה זה.
