יו"ר ועד המושב תובע את חברת ועדת הביקורת בגין לשון הרע

תביעת לשון הרע שהגיש יושב ראש ועד הנהלה במושב כנגד חברה בוועדת הביקורת של המושב, במסגרתה טען כי במהלך פגישה משותפת בניהם שהתקיימה בנוכחות גורמים נוספים, האשימה אותו אותה חברה בהאשמות שונות העולות כדי לשון הרע.

הרקע

התובע, הינו יו"ר ועד הנהלה של מושב בצפון הארץ. לטענתו, במהלך פגישה שהתקיימה בינו ובין חברה בוועדת הביקורת של המושב, בה נכחו גם גורמים נוספים, האשימה אותו החברה בהאשמות שונות ובניהם כי הוא הורס את המושב וכי הוא גנב ושקרן.

התובע, טוען, כי בפגישה זו נכחו הן גורמים חיצוניים למושב והן נציגי ועד נוספים, וכי דבריה של החברה באותו פורום נרחב נועדו להכפישו ולהשמיצו בפניהם ולפגוע בשמו הטוב. על כן, הגיש את תביעתו בהתאם לחוק לשון הרע, בו תבע קבלת פיצוי כספי וכן פרסום התנצלות לגבי הדברים שנאמרו.

מנגד, טוענת חברת ועדת הביקורת, כי היא הגיע לפגישה במחשבה כי מדובר בפגישה פרטית בינה ובין יו"ר הוועד, לעניין תוכן מכתב שהוציאה ועדת הביקורת בה היא חברה. עוד לטענתה, כאשר הגיעה לפגישה וגילתה כי מדובר בפגישה בנוכחות גורמים נוספים לא הייתה לה התנגדות לכך, אלא שכעבור מס' דקות מתחילת הפגישה, החל יו"ר הועד להכפיש אותה ולצעוק עליה, תוך שהיא בתגובה קראה לו שקרן אך לא קראה לו גנב כפי שטען.

חברת ועדת הביקורת הוסיפה, כי בינה לבין יו"ר הועד ישנו סכסוך שכנים המתמשך מזה כ- שלושים שנים, כאשר לטענתה כבר שנים שיו"ר ועד המושב מפיץ עליה שמועות ומכפיש אותה ברבים בכדי לפגוע בה ובפרנסתה. לטענתה מדובר בתביעה כוזבת שמטרתה להשתיק את ועדת הביקורת בה היא חברה, ולפגוע בה באופן אישי.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע ביהמ"ש כי דין התביעה להידחות. ביהמ"ש נימק את החלטתו בכך שחילופי הדברים בין יו"ר ועד המושב לחברת ועדת הביקורת לא עונים על ההגדרה הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

בחוק הוגדר פרסום לשון הרע, כ- פרסום שהיה מיועד לאדם אחר זולת הנפגע והגיע בפועל לאדם אחר זולת הנפגע. במקרה דנן קבע ביהמ"ש, כי חילופי הדברים בין יו"ר ועד המושב לחברת ועדת הביקורת, נאמרו וכוונו האחד כלפי השני בלבד, תוך שהגורמים הנוספים ששהו בפגישה היו רק עדים להתרחשות והדברים שנאמרו לא היו מכוונים אליהם ישירות.

לאור האמור, לא ניתן לומר שהדברים שנאמרו בפגישה מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק, ועל כן ביהמ"ש דחה את התביעה.

לחלופין, ציין ביהמ"ש, כי גם אם היה מגיע למסקנה כי כן מדובר בפרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק, הרי שמדובר ב"זוטי דברים" שכן מדובר בהמשכו של סכסוך רב שנים בין הצדדים, ומשכך הדברים נאמרו בלהט הרגע והאירוע מהווה עניין פעוט אשר לא ראוי שיידון בין כתלי ביהמ"ש.

לעניין ההתנצלות אותה דרש יו"ר הועד, ציין ביהמ"ש כי חברת ועדת הביקורת הודיעה במהלך הדיונים כי היא מוכנה להתנצל ועל כן הוא רואה בכך כאילו התנצלה. מה גם, שבכל מקרה ההלכה הפסוקה קובעת כי ביהמ"ש אינו מוסמך להעניק לתובע סעד המורה על התנצלות פומבית גם אם מדובר בלשון הרע, כך שבכל מקרה גם סעד זה היה נדחה.

סיכום

לאור האמור, דחה ביהמ"ש את התביעה, וקבע כי לא מדובר בלשון הרע כהגדרתו בחוק.

ביהמ"ש לא עשה צו להוצאות.

ניתן ביום: ד' בתשרי תשע"ט, 13 בספטמבר 2018.