יורשיה של חברת קיבוץ תל יוסף לא יהיה זכאי לשיוך בית, שכן החברה נפטרה לפני היום הקובע.
רקע
הגב' שושנה בלאו ז"ל היתה חברת הקיבוץ הנתבע משך כ-50 שנה, היא נפטרה ביום 7.3.2004. בשנת 2001 הביעו חברי תל יוסף את עמדתם בהצבעה לטובת השיוך הנכסים (שמשמעו מתן זכות לכל חבר על בית מגוריו). רק בשנת 2004 הגיעו החברים להחלטה, כשהמועד הקובע לשם שיוך הנכסים נקבע כיום 31.12.2004.
טענת התובע
מנהל עזבונה (והריהו חתנהּ) טוען, כי בטרם נפטרה ח' שושנה בלאו החל הקיבוץ בהליכי שיוך נכסים, הליכים שהגיעו כדי בשלות עוד בטרם מותה, ומכאן זכותה (וזכות יורשיה אחריה) על הבית בו התגוררה.
טענת הקיבוץ
הקיבוץ טוען כי ההחלטה על שיוך נכסים נפלה לאחר ש ח' שושנה בלאו הלכה לעולמה. על כן חל עליה התקנון לפי נוסחו ערב מותה, ועל פיו נכסי הקיבוץ הם לכלל החברים, במשותף.
עובדות
ח' שושנה בלאו הייתה חברת הקיבוץ הנתבע משך כחמישים שנה, קיבוץ שהושתת על עקרון של שוויון בין החברים, כמקובל בקיבוץ המסורתי. בסוף שנות התשעים למאה החולפת נקלע הקיבוץ לקושי כלכלי. לכן הוחלט על מודל התפרנסות ועל שיוך נכסים.
ההצבעה על השינוי נועדה לדצמבר 2001. לפי תקנון הקיבוץ נדרש רוב של 75% מכלל החברים, ואם יאשר רשם האגודות השיתופיות את בקשת הקיבוץ, אישור מוקדם, כי אז ניתן יהא להפעיל את מודל ההתפרנסות לתקופת ניסיון גם ברוב (מופחת) של 60%.
הצבעה ('הראשונה') על השינוי נתקיימה באסיפת חברים מיום 8.12.2001, ובה נמצא רוב של 68% לשינוי. תוצאה זו אפשרה את הפעלתו של מודל ההתפרנסות לתקופת ניסיון, כפוף להחלטת הרשם בבקשה שהפנה אליו הקיבוץ. ואמנם, ביום 15.5.2002 אישר הרשם את בקשת הקיבוץ, והקיבוץ החל מיישם את מודל ההתפרנסות.
מודל ההתפרנסות הוכתר בהצלחה. ההצבעה ('השנייה') בדבר החלטה לשיוך הנכסים נתקיימה בימים 30.12.2004 עד 1.1.2005 ונמצא בה רוב של 92% לשיוך הנכסים, כשהמועד הקובע לשם שיוך הנכסים נקבע כיום 31.12.2004.
בין שתי הצבעות, משמע ביום 7.3.2004, הלכה ח' שושנה בלאו לבית עולמה.
דיון
תקנון הקיבוץ, בטרם תיקונו, קבע עקרון של שוויון בין החברים, ובתוך כך בעלות כל החברים על כלל נכסי הקיבוץ. השינוי אמור לתקן את התקנון, על מנת שבעלות הכלל על הקניין תשתנה, על מנת שמכאן ואילך יהא כל חבר בעלים של מקרקעים פלונים (קרי 'שיוך נכסים'). תיקון שכזה דורש רוב של 75% מכלל חברי הקיבוץ. שמואל הרשטיין מבקש להיתמך בתוצאות ההצבעה הראשונה , כי החברים בקיבוץ החליטו אז על שיוך נכסים. אלא שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד ה תקנון, הקובע, שצריכים רוב של 75% לשם התיקון. כלומר, בהצבעה הראשונה לא קיבלו החברים החלטה על שיוך נכסים. ההחלטה נתקבלה, ברוב הדרוש, רק בהצבעה השנייה, כשלוש שנים אחר כך, ובה הוחלט, כי היום הקובע לעניין שיוך הנכסים (לחברים וליורשיהם) הוא 31.12.2004
לשם השלמת התמונה כי על פי החלטה 751 של מינהל מקרקעי ישראל, והוראת אגף 53 שהוצאה מכוחה (סעיף 7(ה) שבה), המועד הקובע הוא זה אותו קבעה אסיפת חברים. ביום 1.6.2005 קיבלה ועדת הפרוגרמות של רשות הפיתוח החלטה לאשר רישום של 247 יחידות הדיור בקיבוץ על שם החברים, מתוך שהיא מזכירה, כי היום הקובע (לפי החלטת החברים) הוא 31.12.2004.
התאריך לא נקבע בגלל חוסר תום לב של חברי הקיבוץ, על מנת לפגוע ביורשי ח' שושנה בלאו. התאריך פשוט נקבע. הצורך בקביעתו של מועד, שעד אליו יחול דין פלוני וממנו ואילך יחול דין פלמוני מלווה את המשפט לאורכו ולרוחבו, קביעה העשויה, לעולם, להוליד תחושה של אי-צדק. קביעה חדה של היום הקובע היא הכרחית, והעמידה התקיפה עליה אף היא הכרחית. אם לא כך ייעשה, תחושת האי צדק תגבר. כי אז מדוע חריגה בת יום תְּזַכֶּה בזכות, בעוד חריגה בת יומיים תשלול אותה. ואם יומיים - מדוע לא שלושה? כזה הוא עניינו של מי שתביעתו התיישנה ביום אחד בלבד. כך הוא ביחס למועדים הנקבעים לתחילת תוקפם של דברי חקיקה.
מדוע ניתֵן זכות ליורשי ח' שושנה בלאו , שהלכה לבית עולמה כעשרה חדשים בטרם המועד הקובע, אך נשלול את הזכות לאחרים, שהלכו לעולמם שנה קודם לכן, ואולי בכלל לכל מי שהיה אי פעם חבר בקיבוץ, בין שנפטר ובין שעזב את הקיבוץ בחייו? ניתן לומר, כי אפילו הייתה הולכת ח' שושנה בלאו לבית עולמה אך ימים אחדים בטרם המועד הקובע, גם אז לא היתה משתנה מסקנתנו.
ח' שושנה בלאו הלכה לבית עולמה בעת שחלו הוראות התקנון קודם לשינוי, בעת שחל עיקרון של שוויון בין כל החברים על כלל נכסי הקיבוץ. היא נפטרה בעת שכלל הנכסים היו לקיבוץ, ולא לחברים באופן פרטני.
התביעה נדחית, איפוא. מר הרנשטיין ישלם לקיבוץ שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ ומע"מ.
ניתן היום ט"ז בשבט, תשס"ז (4 בפברואר 2007)
לאתר הבית של קיבוץ תל יוסף
