כיסוי גירעון פנסיוני וחלוקת רווחים

לפנינו בקשה מטעמו של חבר קיבוץ גשר הזיו כי ביהמ"ש יורה לחייב את הקיבוץ בהצגת ה"גירעון הפנסיוני" בדו"חות הכספיים השנתיים, להימנע מחלוקת רווחים מהכנסותיו ונכסיו עד להבטחת מלוא תשלומי הפנסיה.

הרקע

בעבר, הרעיון הקיבוצי לא התמצה רק בשיתוף בנכסים אלא כלל גם תפיסת עולם של שוויון ושיתוף, הגשמת התכלית הציונית ועוד. עם השנים וכתגובה למשברים הכלכליים אשר חוו, השתנו התפיסות בחברה הקיבוצית עד שבשנת 2002 הומר הסיווג המסורתי של קיבוץ לקיבוץ שיתופי וקיבוץ מתחדש. כמו כן, הותקנו תקנות אשר הגדירו מחדש את ההתנהלות הכלכלית והקניינית בקיבוצים השונים. לצד הפרדה זו, בכדי להמשך לקדם את הרעיון הקיבוצי, הותקנו תקנות הערבות ההדדית בפקודת האגודות השיתופיות.

גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ הוא קיבוץ מתחדש בגליל המערבי המקיים אורח חיים שיתופי. כקיבוץ מתחדש ומתוקף השינויים  קיימת בקיבוץ הפרדה בין הנכסים פרטיים של החברים לבין הנכסים ציבוריים השייכים לאגודה השיתופית ומשמשים את כלל החברים.

ערבות זו כוללת בין היתר, התחייבות של כל החברים להעמיד את מלוא כושר עבודתם והכנסתם מהעבודה לטובת הקיבוץ. מאידך, הקיבוץ מתחויב לדאוג לצרכי כלל חברי הקיבוץ, לרבות אותם חברים שאינם יכולים לתרום, בין בשל מגבלותיהם ובין בשל גילם. סעיפים 3 ו4 בתקנות הערבות ההדדית מעגנים את חובת הקיבוץ לדאוג לצרכי חבריו בגיל הפרישה. כמו כן, הוראות משלימות שנועדו לבטא את חובות החברים ואת היקף זכויותיהם מצויות בנספח אורחות החיים. כמו כן, כאגודה שיתופית על הקיבוץ לדאוג לחלוקת הרווחים בין חברי הקיבוץ וקיפוח מיעוט מתוקף פקודות האגודות השיתופיות וחוק החברות. בכדי לאפשר לקיבוץ למלא את התחייבויותיו נקבעו לכך שני מקורות כספיים- כוח עבודה של החברים ורווחי הנכסים המשותפים.

כחלק ממימוש חובותיו לדאוג לחבריו לפנסיה, קיבוץ גשר הזיו בחר לחייב כל חבר להפקיד לעצמו, ישירות מהכנסתו, את הכספים הדרושים לו להבטחת הפנסיה. עם זאת, מתוקף חובתו של הקיבוץ לדאוג לצרכי החברים שיגיעו לגיל הפרישה, גם אם לא הפקידו בעצמם כספים לקרן הפנסיה, על הקיבוץ למצוא מקור כספי להבטחת הפנסיה גם לאלו. על כן, הקיבוץ רשאי לקזז מכל תשלום המגיע לחברים אשר לא הפרישו לעצמם כספים לקרן הפנסיה, לרבות ממימוש הון הקיבוץ וחלוקת רווחיו, את הכספים הדרושים להם להבטחת הפנסיה על פי ס'13 לנספח אורחות החיים בקיבוץ.

עבור חברי "הקבוצה הבוגרת", אשר לא יכלה להספיק לצבור די כספים להבטחת צרכיהם בגיל הפרישה מאז שונה התקנון ועד למועד פרישתם, הקים הקיבוץ את קרן המילואים אחווה המיועדת לכיסוי הגירעון הפנסיוני שלהם. הקיבוץ מפקיד לקרן זו כספים מדי שנה, בטרם חלוקת רווחים לחבריו.

על אף האמור לעיל, קיבוץ גשר הזיו אפשר לחבריו לשמור את מלוא הכנסותיהם בידיהם, בניגוד לתקנת האגודות המשותפות, המחייבת אותם להעביר את מלוא הכנסותיהם לקיבוץ. על אף שהחובה להפריש כספים לפנסיה מעוגנת בתקנון ובנספח אורחות החיים, הותרת הכנסות חברי בידיהם בעקבות השתת החובה להפריש כספים לעת פרישה על חברי הקיבוץ, במקום על הקיבוץ, אינה מעוגנת במסמך רשמי כלשהו.

התובע, דביר לנגר, הוא חבר קיבוץ גשר הזיו מזה כ- 15 שנים. כחבר קיבוץ, חתם דביר על הסכם קליטה, בו התחייב למלא אחר כל החלטות הקיבוץ, לרבות ביצוע ההפקדות לחיסכון פנסיוני.

התובע, לא עמד בחובתו להפריש בעצמו כספים לטובת חיסכון פנסיוני ועל כן, הקיבוץ  רשם את הכספים להם היה זכאי התובע כחבר קיבוץ בשנת 2016, בגין מניותיו בחברת גשר הזיו ובגין חלקו ביתרת הכספים של הקיבוץ, כ"פיקדון קיבוץ ביעוד לחבר". כלומר, הקיבוץ לא שלל את הרווחים, אלא הקפיא אותם עבורו, עד אשר יוכיח כי עמד בחובתו להפריש כספים לעת פרישה. הקיבוץ נהג כך גם ביחס לחברי קיבוץ נוספים שלא עמדו בחובתם להפריש כספים לטובת חיסכון פנסיוני, ולא רק ביחס לתובע.

דיון והכרעה

לטענת התובע, הקיבוץ מפר את חובותיו כלפי חברי הקיבוץ ואינו עומד בדרישות התקנות לערבות הדדית. את טענה זו מגבה התובע בכך שהקיבוץ אינו מייחד מקורות כספיים להבטחת תשלום הגמלה והשלמתה לגמלת מינימום, בטרם יחולקו נכסי הקיבוץ ובטרם שיוך נכסים לחברים. כמו כן, נטען כי הדו"חות הכספיים שניתנו לו אינם משקפים את המציאות נאמנה.

מנגד, קיבוץ גשר הזיו טוען כי הוא דואג להבטחת הצרכים של כל חבריו בגיל הפרישה, הוא ממלא את כל הוראות הדין וכל ההתחייבויות שנקבעו בתקנון ובנספח אורחות החיים. בנוסף, אין כל בסיס לטיעונים בדבר חלוקת רווחים מקפחת ואין בה כדי לפגוע בהתחייבויות הקיבוץ.

התובע טען טענות רבות ביחס לדו"חות הכספיים שהוציא הקיבוץ ואמינותם אך בניגוד לנדרש על פי תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא לא גיבה את טענותיו בחוות דעת של מומחה לאותו עניין. זאת בנוסף לכלל הבסיס במשפט האזרחי הנהוג בישראל, ולפיו  "המוציא מחברו עליו הראיה" אשר התובע אינו מתקיים. מנגד, הדו"חות הכספיים של הקיבוץ ערוכים על ידי רואה חשבון, מוגשים לרשם האגודות השיתופיות ובעלי חזקת תקינות שהתובע נמנע מלסתור.

בניגוד לטענות התובע, תקנות הערבות הדדית אינן מופרות- הקיבוץ דואג לחבריו לקצבאות פנסיוניות במגוון דרכים ואף מעניק לחבריו צרכים ושירותים נוספים, ללא תשלום, באופן שיש בו כדי להקטין את הסכום שהקיבוץ צריך היה לשלם בכדי לכלכל את הקצבאות הפנסיוניות של החברים. גם טענת הפגיעה בשוויון אשר הועלתה על יד התובע אינה עולה בקנה אחד עם המציאות שכן, הקיבוץ אינו שולל מן התובע וחבריו את רווחיהם.

סיכום

התביעה נדחית והעותר חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪.

ניתן ביום: ה' אייר תשפ"א, 17 אפריל 2021.