כל החלטה של תאגיד מקומי בעניין מכרזים, אינה בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים
בפני ביהמ"ש עתירה שהגישה חברת יזמות בע"מ, שתפעלה ותחזקה במשך שנים רבות את חוף הרחצה ניצנים, כנגד מועצה אזורית חוף אשקלון והחברה הכלכלית חוף אשקלון, להורות עליהן לקיים מכרז פומבי חדש לתפעול ולהחזקת חופי הרחצה זיקים וניצנים. לטענת החברה, המועצה האריכה את התקשרותה עם חברת א.ר.ן (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ שזכתה במכרז הקודם שנערך, בשל תביעה כספית שהגישה א.ר.ן כנגד המועצה, ובניגוד לתנאי המכרז.
לטענת המועצה והחברה הכלכלית, העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי רב, ולגוף העניין היא נעדרת עילה היות והסכם ההתקשרות עם א.ר.ן הוארך בהתאם לחוק. בנוסף נטען, כי העתירה הוגשה בחוסר סמכות עניינית מאחר ועתירות בנושאי מכרזים של החברה הכלכלית אינם בסמכותו של ביהמ"ש לעניינם מנהליים, שהרי מדובר בתאגיד עירוני שאינו נמנה על הגופים הכפופים לסמכות ביהמ"ש המנהלי.
החברה הכלכלית היא המפעילה את חופי הים בתחום המועצה, וזאת לאור הרשאה שניתנה לה לפני שנים ארוכות, והיא זו שהוציאה את המכרז נשוא העתירה. לטענתם, קביעה כי הסמכות נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים פירושה, כי הגוף המוסמך להוצאת מכרזים הינו המועצה בלבד, ומכאן שירוקן התוכן מהחברות הכלכליות והתאגידים העירוניים, וכן קביעה זו לא עולה בקנה אחד עם גישת החברה בעבר, שלא טענה בהליכים קודמים כי הסמכות להוצאת המכרז מצויה בידי המועצה בלבד.
מנגד טוענת החברה, כי העתירה הוגשה במועד ובה כל המידע הרלוונטי לעתירה. לעמדתה, ההתקשרות עם א.ר.ן הוארכה בניגוד להוראות הדין ללא הצדקה, ויש בה בכדי לפגוע בעקרונות השקיפות, השוויון והפומביות של דיני המכרזים.
בנוסף, דוחה החברה את הטענה בדבר חוסר הסמכות העניינית, היות ולטעמה המועצה איננה יכולה להסיר מעליה את חובתה לקיים מכרז להפעלת החופים באמצעות שימוש בחברה הכלכלית. כמו כן, הסמכות העניינית נקבעת לפי הסעד, ובמקרה דנן העתירה הוגשה נגד אי מילוי חובת המועצה לפרסם מכרז ולא נגד תוצאות המכרז עצמו. וכי הסמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים קיימת כאשר עסקינן במכרזים של החברה הכלכלית הקשורים לחובות שהטיל המחוקק על הרשות המקומית, ובמקרה דנן הטיל המחוקק את החובה לשמירה על הבטיחות והתברואה במקומות רחצה על הרשות המקומית.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קיבל את טענות המועצה והחברה וקבע כי דין העתירה להימחק מפאת חוסר סמכות עניינית.
ראשית מתייחס ביהמ"ש למצב התחיקתי הקיים, וקובע כי תאגידים עירוניים אינם כלולים ברשימת הגופים המצויים בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, וזאת על אף שצוין לא פעם בפסיקה, כי לכאורה היו הגופים הללו ראויים להידון בביהמ"ש לעניינים מנהליים.
במקרה דנן, אין חולק כי המכרז נשוא העתירה נערך ע"י החברה הכלכלית בלבד והחלטתה להאריך את התקשרותה עם א.ר.ן ניתנה ללא מעורבותה של המועצה. בנסיבות אלו, גם אם מדובר בסמכות שבמקורה הייתה בידי המועצה, הרי שההחלטות התקבלו ע"י החברה הכלכלית מתוקף האצלת הסמכות של המועצה, ובהיותן החלטות של החברה הכלכלית, הן אינן נתונות לביקורת של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.
ביהמ"ש הוסיף וקבע כי אכן אין ספק שאין ליתן יד להתנערות מועצה מחובת המכרזים המוטלת עליה באמצעות האצלת הסמכות לחברה הכלכלית, אך הקביעה כי אין העתירה בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, אין פירושה מתן פטור לחברה הכלכלית ממילוי החובות החלות על הרשות בדיני המכרזים.
באשר לטענת החברה כי עסקינן במכרז הקשור לעניינים שבסמכות המועצה ולפיכך יש לביהמ"ש לעניינים מנהליים הסמכות לדון בעתירה, קובע ביהמ"ש, כי בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, כל החלטה של חברה כלכלית בעניין מכרזים- תהא אשר תהא- אינה בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.
אף דין טענתה של החברה באשר לקביעת הסמכות לפי הסעד להידחות, כיוון והעתירה מכוונת כלפי החלטתה של החברה הכלכלית להאריך את ההתקשרות עם א.ר.ן, שהובילה לכך שלא פורסם מכרז נוסף, ומכאן שהמשיבה הראויה לעתירה הינה החברה הכלכלית ולא המועצה.
למעלה מן הצורך ציין בהמ"ש, כי גם אם העתירה הייתה מכוונת כלפי עצם החובה לערוך מכרז, אין בכך בכדי להכניס את העתירה בגדרי סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, בנסיבות בהן אין כל חולק שהחברה הכלכלית היא שמנהלת בפועל את החופים ומוציאה את המכרזים הנוגעים להפעלתם, ואין בצירוף המועצה כמשיבה בכדי להקנות סמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים.
לאור כל האמור לעיל קבע ביהמ"ש, כי העתירה אינה בסמכותו העניינית ולפיכך דינה להימחק.
ניתן ביום י"ג בניסן תשע"ה, ה2 באפריל 2015, בהעדר הצדדים.
