כמה כסף חייב מר זוהר אשד לכרמי יוסף? כמה גלגולים עוד יעבור התיק? האם באמת נגרם כאן נזק נפשי ובריאותי? ואפילו אם מר זוהר אשד צודק האם יש מקום לשפה קשה והשתלחות? וכמובן שיש גם תביעה נגדית.
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 2374/263/05
עורך דין רמזי חוראני
בעניין : זוהר אשד
רחוב קרן היסוד 3, רמת אילן
גבעת שמואל 54051
המשיג/ המערער
נגד
"כרמי יוסף",אגודה שיתופית להתיישבות
חקלאית בע"מ. ד.נ. שמשון .
המשיבה
החלטה
רקע עובדתי
1. הגלגול הראשון : ביום 2.6.2002 מונה עוה"ד שלמה טופז בורר יחיד על ידי עו"ד לאה רוזנטל, מנהלת מחלקת בוררויות במשרד רשם האגודות השיתופיות, דאז , להכריע בסכסוך בין שני בעלי הדין.
2. בתביעה שנידונה בפני מר טופז נתבע המשיג לשלם סכום החוב של 18,528.78 ₪ נכון ליום 31.12.02 ובכלל זה חובות בגין מים,ביוב,שמירה,בריכת שחייה וניהול שוטף של האגודה.
3. להשלמת התמונה יצוין עוד כי עפ"י דרישת הבורר , צורף אישור יתרת חוב של רו"ח (הוא מנהל החשבונות של האגודה ) מ. הושע מ"האיכר" – ברית פיקוח לאגודות חקלאיות של התאחדות האיכרים בישראל, מיום 15.10.02, כמו כן צורף כרטיס החבר מהנה"ח שנערך ע"י רו"ח מר גבריאל ווייס כשהוא חתום על ידי יו"ר וועד האגודה וחבר נוסף, וחתימותיהם מאושרות ע"י עו"ד מר הרכבי.
4. בסופו של תהליך קיבל כבוד הבורר הראשון את התביעה של המשיבה, חייב את המשיג לשלם לאגודה סכום של 18,528.78 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.
5. על החלטת הבורר הוגש ערעור ע"י המשיג וזה נקבע בפני כבוד רשם האגודות השיתופיות בעצמו. ביום 9.1.05 נתן כב' רשם האגודות השיתופיות החלטה, שמפאת חשיבותה אביאה להלן :
" בהסכמת הצדדים ומאחר וחלף זמן מאז הבוררות ולטענת האגודה סה"כ יתרת החובות שטוענת להם האגודה של המערער עלה והגיע לכדי כ- 25,000 ₪ בערך, סוכם בין הצדדים כדלקמן:
1) האגודה תעביר לרשם ולמערער פירוט לחובות הנטענים על ידה, דפי הנהלת החשבונות יפרטו החובות עד ליום הגשתם ויחתמו בחותמת האגודה וחתימת שני בעלי זכות חתימה, הפירוט יועבר תוך 7 ימים מהיום.
2) עם קבלת הפירוט ימנה הרשם בורר חדש שידון בכל תביעות האגודה נכון ליום הגשת הפירוט. הבוררות תתחיל על פי הוראות סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.
3) המערער , אם ירצה בכך, יוכל להגיש תביעה נגדית שתתברר, אם תוגש,על ידי הבורר החדש שימנה הרשם.
4) הבוררות תתחיל מחדש מתחילתה".
6. הגלגול השני: כאמור קצב כב' הרשם תקופה של 7 ימים להרצת הליך חדש ובעקבותיו ימונה בורר אחר, אלא שבפועל פנתה המשיבה למשרד הרשם בתביעה חדשה רק ביום 12.7.05 . ביום 14.7.2005 מנתה עו"ד הגברת לאה רוזנטל את עו"ד רמי אבידע בורר חדש לשמוע את הסכסוך ולהכריע בו.
7. בתביעה החדשה דרשה המשיבה תשלום חוב ע"ס 25,751 ₪ נכון ליום 12.7.05 ולתביעה החדשה צורף אישור של מר גדעון אלטשולר יו"ר וועד האגודה וכן מר אברהם הברי חבר הוועד, כי החוב מתאים לרשום בפנקסי האגודה והמוחזק על ידו , אלא שהעתק של המסמכים או הפנקסים לא צורף, כמו כן לא צורף פירוט רכיבי החוב כאמור בהחלטת כב' הרשם מיום 9.1.05 .
8. מר אבידע שמע את הבוררות בארבע ישיבות קשות, מתישות שגבו מכל המשתתפים כוחות נפש עצומים, בעיקר מהבורר עצמו. הישיבות התקיימו בימי 22.5.06 , 3.4.06 ,20.3.06, ו - 25.6.2006. הקושי בניהול הבוררות נבע בעיקר מכך שהמשיג גילה נוקשות בלתי נתפסת בניהול דיונים, הדבר כלל מילים בוטות ביותר נגד נציגי האגודה, נגד בעלי תפקיד במשרד הרשם והרשם עצמו בכלל זה, נגד הבוררים , נגד בעלי תפקיד באגודה ומי לא. לעיתים גם נציגי האגודה לא ישבו מנגד, והחזירו באותה מטבע , ומשום כך הייתה מלאכתו של כב' הבורר קשה עד מאוד. 25,751 ₪ אדם יכול להיות צודק במאת האחוזים, אלא שדרך הצגת עניינו יכולה להסיט את השומע לכיוונים בלתי רצויים, ולמנוע אהדה לעמדתו. עם כל ההבנה למצבו של המשיג, לא היה לטעמי כל צורך בהשתלחות שלו נגד כל מי שרק בא אתו במגע . מילה טובה ומיוחדת מגיעה לכב' הרשם שהורה על קיום התהליך מתחילתו ואף אפשר את הגשת התביעה שכנגד, וברור שאילולא החלטתו לא היינו מגיעים עד הלום . בבעל תפקיד שפעל כאמור אסור להשתלח !
9. פסק הדין של הבורר מר אבידע : ביום 5.4.09 ניתן פסק הדין של כב' הבורר בו הוא קיבל את התביעה של המשיבה, חייב את המשיג בתשלום סך של 25,751 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.05 וכן המליץ לאגודה שלא לגבות את הכסף , אלא למצוא דרך להיפרע אחרי שיממש המשיג את יחידתו או אחרי חקירת יכולת אמיתית שלו . אף שקבע כב' הבורר כי במצב רגיל היה מקום לחייב בהוצאות מיוחדות לאור ניהול הבוררות ובעיקר לאור צירוף חומרים מתישים ומגוונים ולרוב בלתי רלוונטיים , הוא לא חייב בהוצאות.
10. בדיון בפני הבורר טען המשיג כי המשיבה לא הוכיחה את תביעתה, שכן היא מחזרה מסמכים למעשה ולא המציאה את כל האסמכתאות שהיא צריכה להמציא על פי תקנון האגודה . עוד טען כי המשיבה התעלמה מתשלומים שהוא ודייריו השונים שילמו, ואם נתחשב בתשלומים אלה נגיע למסקנה כי אין לו יותר חוב, אלא להיפך; הוא ממשיך וטוען בנוסף כי הוריו מעולם לא גרו בבית ולכן אין הוא חייב לשלם מאומה לאגודה. לכל היותר כונס הנכסים צריך לשלם אם בכלל, או הדיירים ; המשיג טען לנזק אדיר שנגרם לביתו בעקבות הצפת מים מכוונת של המשיבה או נציגה ( מר יוסי ) , נגרם נזק לגדר מסביב לביתו על ידי טרקטור של האגודה או של הוועד עת היה בשימוש המשיבה, האגודה התנהלה בצורה בלתי חוקית, מגמתית התעמרה בו ובמשפחתו ולכן הוא דורש בסיכומיו פיצוי של 120,000,000 ₪ וסכום דומה עבור משפחתו ! . הוא הלין רבות על ניהול בלתי תקין של האגודה, מעשים פליליים, לינץ' משפטי שנוהל נגדו ע"י האגודה וגורמים נוספים, לרבות נציגי הרשם.
11. המשיבה לעומת זאת טענה כי היא סיפקה למשיג שירותים שונים, ביניהם שירותי שמירה, ביוב ואספקת מים ובשל כך צבר חוב של 25,751 ₪ ,היא פעלה כדין עת נתקה את ביתו של המשיג מזרימת המים, היא לא הרסה את הגדר שלו, אלא הוועד והוא מבלבל בין שתי הישויות הנפרדות, ועל כל פנים הוכח כי הגדר תוקנה; קיימת החלטה מאז 1997 לפיה אם השוכר של בית או מושכר אינו משלם את המגיע לאגודה ,ואחרי שמוזהר הבעלים או המשכיר , יהא ניתן לגבות את המגיע לאגודה, בחלוף 30 יום מיום האזהרה, מהבעלים עצמו. הטענות שהעלה המשיג אודות חוסר ניקיון כפיים, התנהלות בלתי חוקית של האגודה והנציגים שלה הינן מעבר לתחום הבוררות ולגופן של תלונות הם מכחישים את הטענות .
12. כב' הבורר דן בטענות של הצדדים אחת לאחת,דחה את הטענות בנוגע לנזק הנפשי והרפואי שנגרם למשיג בעטיה של התנהלות המשיבה ונציגיה, הן משום שלא הוכחו והן משום שלא ניתן לדון בהן במסגרת הבוררות, הוא הפנה את המשיג למשטרה אם חושב הוא כי יש בהתנהגות האגודה משום עבירות פליליות, וסירב לדון בעניינים הנוגעים להתנהגותם של בעלי תפקיד אחר לרבות בוררים קודמים ולו מן הסיבה הפשוטה שאינם חלק מהבוררות ודעתם אינה נשמעת. הבורר התמקד בפן הכספי של התביעה ותוך כדי הסתמכות על חזקת הכשרות של פנקסי ומסמכי האגודה, מכוח סעיף 35 (1) לפקודת האגודות השיתופיות, הגיע למסקנה כי המשיבה הוכיחה את עמדתה . הוא צירף לכך העובדה שתצהיר מטעם רו"ח מר וויס הוגש בו הוא מאשר את נכונות הרישומים לרבות סבירות הריבית המוטלת ומכאן הגיע למסקנה כי יש מקום לקבלת התביעה של המשיבה. לא למיותר להפנות לציטטה של דברי מר ווייס,כמובא בפסק הדין של כב' הבורר :
"האגודה עוסקת במים, ביוב, בריכת שחיה ושמירה (חברת השמירה החיצונית השומרת בישוב בנוסף לתושבים המקומיים המאורגנים במסגרת התנדבות של משמר אזרחי). הנהלת החשבונות של האגודה מסודרת ומדויקת ומנוהלת על ידי אשר אני רו"ח במקצועי ".
13. כב' הבורר דחה את הטענות של המשיג כי המשיבה העלימה תשלומים שהוא שילם וכן כי המשיבה לא שילמה לו בגין תנובה של רכוש משותף וגם רכוש פרטי של 47.5 דונם של המשיג ובני משפחתו, בחלץ וכן בגין מטעים נשירים וזאת משום שהמשיג לא הביא ראיות ואסמכתאות להוכחת הנזק או התשלומים שהוא טוען להם . אין די באמירות או טענות סתמיות כדי להוכיח את עמדתו של בעל דין .
14. הבורר דחה את הטענה של קיזוז החוב מול נזק שנגרם לגדר שלו כביכול, הוא לא הציג הודעת קיזוז מכוח סעיף 53 (א) לחוק החוזים ( חלק כללי ), תשל"ג – 1973 ,להלן חוק החוזים ולא הוכיח כי העבודה בוצעה ע"י המשיבה.
15. הבורר הרחיב גם באסמכתאות, בנוגע לטענה של ניתוק המים והנזק שנטען כי נגרם למשיג , לביתו ולגינתו: האגודה רוכשת מים ממקורות ומשלמת מחיר גם עבור המשיב, אם אין הוא מחזיר את התשלום זכות האגודה לנתקו ממים, אחרי אזהרה. לחיזוק עמדתו הוא מפנה לפסק הדין של כב' השופט מלץ ז"ל בע"א 788/87 דוד לוי נ' כפר פינס מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מד (2 ) 52 ,כן הוא מפנה לספרו של ח. נועם , אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה בעמ' 480, המצדדים בסמכות האגודה לנתק את המים לחבר סרבן שאינו משלם .
16. לבסוף דחה כב' הבורר גם את הטענה של המשיג כי אין לחייבו משום שאינו גר באגודה ואין הוא מקבל שירותים הימנה. לביסוס עמדתו הוא מביא ציטוט מספרו של מר נועם הנ"ל בעמ' 442 וכן מע"א 488/69 בית ינאי נ' הולנדר, פ"ד כ"ד (1) 378 מפי השופט לנדוי, אביא את הדברים כציטוטם ע"י כב' הבורר ובסדר אזכור המקורות לעיל:
"במקרה שהחבר אינו מתגורר במושב ולכל הדעות אינו נהנה משירותיה של האגודה אין הדבר פוטר אותו מלשלם את המס שכל חבר נושא בו ( תיק בוררות 1044/84/00 טריגובוב נ' עמיקם כפר שיתופי – בפני הרשם".
וכן : ערעור המשיב נוגע לתשלומי השתתפות שהוטלו על חברי האגודה וביניהם על המשיב, בהוצאות על הקמת סילו בשביל תערובת ללולים של החברים. המשיב אינו נהנה מסילו זה מפני שלא הקים משק חקלאי כאמור,אך עובדה זו אין בה כדי לפטור אותו מחוב החייב להתחלק בין חברי האגודה כולם".
דיון והכרעה
17. אתחיל מטענת הקיזוז על חלקיה השונים :הטענה של קיזוז הנזקים שנגרמו לגדר של המשיב,הנזק בגין הצפת הבית במים והנזקים הנטענים בשל ניתוק המים אינם יכולים להתקבל ובדין דחה כב' הבורר את טענת הקיזוז : ראשית, כיוון שלא הצליח המשיג להוכיח כי האגודה המשיבה היא שבצעה את העבודה, אדרבא הטענה של המשיבה כי העבודה בוצעה על ידי הוועד ולא על ידי האגודה המשיבה לא נסתרה . אם כך ברור כי טענת הקיזוז אינה יכולה להתקבל מול מי שלא גרם את הנזק .שנית; הוכח כי הנזק של הגדר תוקן ע"י הוועד או נציגיו, ואיזה בסיס יש לטענת קיזוז כשהנזק תוקן? שלישית, לא הוצגה כל הודעת קיזוז ובניגוד לסעיף 53(א ) לחוק החוזים ולכן אין תחולה לטענת הקיזוז.[1] רביעית, טענות הקיזוז הנן בגין עסקאות שונות, קרי החוב הנטען נגד המשיג לעומת נזקים לגדר מסביב לביתו או נזק שנגרם לביתו בשל הצפתו במים ובמכוון על ידי נציג המשיבה ( יוסי ) או נזק שנגרם לביתו בשל פריצה וגניבת תכולתו בשל מחדלים בשמירה . עפ"י הדין, קיזוז בגין שתי עסקאות שונות יכול להיעשות אך אם מדובר בסכומים קצובים. כאן לא הצליח המשיג לכמת את גובה הנזק הנדרש ואין די לטעון בכלליות כי נגרם לו נזק בכך וכך אלפי שקלים מבלי להפנות ולו לראשית ראיה כדי להעמיד טענת קיזוז על רגליה .
18. לטענה העומדת כחוט השני בדבר קיזוז בשל נזקים רפואיים שגרמה המשיבה ונציגיה למשיג שווה להקדיש מספר מילים : אותן תשובות שנכתבו לדחיית טענת הקיזוז במשורים האחרים טובים גם לכאן. ויוער, כי ברגיל נזק רפואי יש להוכיח בחוות דעת רפואית, שתקבע לא רק את שיעור הנכות, אלא גם את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען להתנהגות עוולתית של הגורם הנתבע. ראה פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ,בעיקר תקנה 127 .מובן כי המשיג לא עמד בנטל הבאת ראיות כאמור ולכן עדיין מוטל עליו נטל השכנוע להוכיח את טענתו. הוא לא עמד בנטל הבאת הראיות הראשוני וכתוצאה אין הוא עומד בנטל השכנוע. דין הטענה אם כך להידחות. לשם המחשת האבסורד וחוסר היכולת לבנות על הנזקים הרפואיים שנגרמו למשיג לטענתו לבסס טענת קיזוז , או אף תביעתו שכנגד, די להפנות לעובדה שתחילה עמדה התביעה של המשיג על סך 70,000 ₪, ( ראה תביעת המשיג מיום 4.10.05 ) הדרישה קפצה ל 1,600,000 ₪ נוסף לסכום של 70,000 ₪ שנתבעו מלכתחילה ( ראה הבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 5.2.06 ) ולבסוף הפך הסכום ל 120,000,000 ₪ !!! ( ראה סיכומי המשיג מיום 1.4.07 ) .ברור כי אף המשיג עצמו אינו יודע לכמת את נזקו, אף בהתעלם מחובתו להוכיח את הקשר הסיבתי עם נזקו וכתוצאה אין אלא לקבוע כי דין טענות הקיזוז להידחות.
19. את הטענה שהמשיג אינו גר בתחום המשיבה, אינו נהנה משירותיה ולכן אינו חייב בהשתתפות דחה כב' הבורר ובצדק. אין לי אלא להצטרף לדברים שנכתבו בספרו של ח. נועם, שם בעמ' 442 וכן לדברים שנאמרו בפרשת בית ינאי לעיל, כפי שצוטטו ע"י כב' הבורר בסעיף 26 מפסק דינו . אוסיף כי אם הוא אינו נהנה מהשירותים שהאגודה מספקת זוהי בחירה רצונית של החבר, אלא שפוטנציאל ההנאה קיים ומוצע ע"י האגודה. ירצה החבר יוכל ליהנות משירותים אלה, לא ירצה הרי זו היא בחירה שלו. על כל פנים העלות הכללית של שירותים אלה ומכוח עקרונות הקואופרציה, אליה התייחס כב' הבורר בסעיף 27 לפסק דינו, צריכה להתחלק בין כלל החברים.
20. אגב לטענת הנזק הנטען בשל ניתוק המים הפריעו לי מספר נקודות בהתנהלות המשיבה ואילולא המגבלות האחרות של יישום טענות הקיזוז לא הייתי מהסס להפעיל תרופה זו מול החוב ואסביר: מקורה של הסמכות לנתק מים הנה בהחלטה מ – 7.10.1997 לפיה דייר שאינו משלם את החובות שלו יכול והוא ייתבע ע"י האגודה , האגודה יכולה מכוח הפעלת הפררוגטיבה שלה כזרוע ביצועית גם לנתק את המים של הדייר. אלא שהכול כפוף לאזהרה שתינתן לדייר . והנה בחקירה של מר אלטשולר מיום 3.4.06 ניכרת מגמה של התחמקות מהצגת ראיה כלשהי כי אזהרה לפני ניתוק המים אכן נשלחה. מר אלטשולר הוזמן לעדות ולחקירה נגדית ע"י המשיג, כשהוא יודע מראש מהן נקודות המחלוקת שעל הפרק, לרבות הטענה כי לא נשלחה אזהרה למשיג לפני ניתוק המים. לא היה יותר קל מאשר להצטייד בנוסח או העתק האזהרה. הדבר לא נעשה, אלא שמקריאת התשובות של המנוח מר אלטשולר חשים אנו אי וודאות ועקביות בגרסה : האם נשלחה ההתראה למר אשד לביתו בגבעת שמואל? או אליו לכרמי יוסף? או אולי לדייר שגר אותה עת בביתו של אשד בכרמי יוסף? לא הוצגה בפני הבורר כל אסמכתא שתתמוך באף אחת מהחלופות הנ"ל .(ראה שאלה חמישית מסוף העמוד מס. 3 לעדות האמורה) . יו"ר הוועד שמוזמן לחקירה כשנקודות המחלוקת ידועות מראש וכשמדובר בנקודה מהותית, אין לקבל ממנו תשובה כללית בנידון, לרבות התשובה כי אין בידו המסמכים המראים כי אזהרה נשלחה. אם נוסיף לכך כי גם הנציג האחר לא פירט יותר או יותר נכון, לא ביסס את הטענה שאזהרה נמסרה למשיג, אף שטען טענה זו בתצהירו הרי נקבל תמונה קודרת בדבר עצם משלוח האזהרה למשיג ! (ראה התצהיר של מר וויס מיום 19.3.06) .
21. המשיג הלין גם על כך שהוא שילם את כל החובות שלו, לא רק זאת אלא שגם הדיירים שלו , השוכרים, אף הם שלמו את החובות השוטפים. הוא המשיך וטען כי המשיבה מעולם לא העבירה אליו קבלות או אסמכתא לתשלום, ואין זאת אלא שכוונה פלילית מאחורי העלמת התשלומים .הוכח כי המשיג אינו תמיד מבחין בין וועד מקום לבין אגודה . יחד עם זאת הוא יודע היטב מה ההבדל ביניהם, והרי הוא בעצמו מלין על שימוש בכספי האגודה לצורכי הוועד . את הטענה בדבר העלמת הכספים או גניבתם חס וחלילה אין לקבל ; ראשית, מי שטוען ששילם כספים עליו הראיה או למצער ראשית ראייה כי שילם, ושנית הוכח כי התשלומים שטוען להם המשיג אכן תועדו, אך כתשלומים לטובת הוועד המקומי ולא לטובת האגודה. אני מפנה לתשלומים להלן: 2553 ₪ מיום 18.5.02 ; 11,584.36 ₪ מיום 1.9.99. תשלומים אלה תועדו בקבלות מס. 478 ו- 223 של וועד מקומי כרמי יוסף. אם כך התשלומים שטוען להם המשיג אכן דווחו וקיימת אסמכתא בגינם , אלא שהם לא שולמו לאגודה המשיבה, כי אם לוועד המקומי. יוצא כי הטענה של העלמה או חס וחלילה גניבה, אינה במקום והיא נדחית.
22. בהמשך לטענה של תשלום החוב ע"י המשיג ללא המצאת קבלה או אסמכתא, טענה שדחיתי אותה כאמור לעיל, טען הוא גם כי שילם את החובות שלו ישירות או על ידי דייריו , ואין מקום להתעלם מתשלומי הדיירים. גם הטענה של תשלומים כפולים על ידו ועל ידי הדיירים אינני מקבל. אשר לתשלומים של המשיג עצמו צוין לעיל כי חלקם הגדול של התשלומים התייחסו לפירעון חוב הוועד המקומי ולא האגודה והתשלומים הנוספים מופיעים בכרטיסו, ובנוגע לתשלומים על ידי הדיירים קשה עד מאוד לקבל את גרסת המשיג: מחד הוא טען רבות וקשות נגד דיירו מר עומסי, שעזב את הדירה ונסע לחו"ל תוך כדי השארת חוב למשיג עצמו בגין דמי השכירות ,(ראה עמ' 9 לבקשת מר אשד לתיקון כתב התביעה מיום 5.2.06 בסוף העמוד ) ומאידך הוא טוען כי שילם לאגודה ( הוכח ששולם לוועד המקומי) במקום המשיג . הייתכן כי השוכר אינו משלם דמי שיכרות והמשיג מתנדב לשלם לאגודה? על כל פנים האם ייתכן כי הוא משלם את תשלומי הדייר לאגודה, בכפילות ? קרי הוא והבעלים !!.ואם אכן טענתו, בעמוד הנ"ל נכונה ( שהדייר שילם את החוב עבור המושכר ) מדוע צריך היה הוא לשלם בשנית אותו חוב ?
23. המשיג העלה עוד כמה נקודות בהתנהלות האגודה, בין היתר השכרת קופות חולים, גני ילדים , בריכת השחייה תשלום סכומים לעובדים הרבה יותר מהמופיע בתלוש המשכורת והרמז הסמוי הנו כי ההפרש מגיע לכיס הלא נכונה ( ראה החקירה של אלטשולר מיום 25.6.06 עמ' 139 – 140 בקשר למשכורות של יוסי) , טענות נגד עורכי דין שאישרו חתימות של מר אלטשולר, מר קרן ומר וויס בניגוד לדין וכן מתן הלוואה בסכום של מעל ל- 600,000 ₪ לוועד המקומי של כרמי יוסף . לאחת מקופות חולים הושכר המבנה לצמיתות, הבריכה הושכרה לעמותה חדשה ללא תשלום ובתקווה כי תיהפך לעסק מאוזן, קרי שתשא את עצמה מהכנסותיה היא. בפועל ממשיכה האגודה לשאת בהפסדי הבריכה ולסבסד אותה. ההלוואה שניתנה לוועד המקומי הנה הלוואה ללא רבית וללא קביעת מועד להחזר ההלוואה. מפאת ההגינות הבאתי את הנקודות שהעלה המשיג, אך ברור כי לא מסגרת בוררות זו היא המסגרת המתאימה לברר נקודות אלו. גם הטענות של אי העברת חלקו של מר אשד ובני משפחתו מהרווחים של הרכוש המשותף אינן רלוונטיות לבוררות . הבוררות הנה בוררות הממוקדת בסכסוך ספציפי. אין לי מנדט לבדוק התנהלות זו. יתכן ומול התהיות שמעלה המשיג צריך לחשוב על איכות החיים שהאגודה מנסה להשרות בתחומה דרך עידוד מוסדות כמו קופות חולים, גני ילדים ואף עידוד הוועד לתת שירותים מוניציפאליים מעבר למה שהוא מספק מהתשלומים שהוא מקבל מהמועצה האזורית . אין לומר כי אין היגיון בהלך מחשבה זה, אם כי כאמור אינני נכנס לתבונה, להצדקה או לצורך בפעולה בשיטה זו אחרת. מעבר לכל אלה וחרף הזהות הפרסונאלית בשני הוועדים, האגודה והוועד המקומי, יש לזכור כי ההחלטות עברו את האישור של האסיפה הכללית . ( ראה חקירת מר קרן מיום 25.6.06 עמ' 143 ש' 21-23) . על כל פנים דרכו של המשיג פתוחה להביא את עמדתו לגורמים המוסמכים ,לרבות מאמץ לשכנע בצורך בחקירה עפ"י הפקודה,או לפעול בדרכים כמו שהפנה אותו הבורר לעשות.
המשיג העלה אגב טענה נוספת והנה כי לא הייתה סמכות מלכתחילה לדון בנושא הבוררות ובמסגרת סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות . דין טענה זו להידחות מכמה סיבות : ראשית, התקנון של האגודה מאפשר את יישוב הסכסוך בהליך של בוררות דרך הרשם, שנית הבוררויות התקיימו בהזדמנויות רבות באותה מתכונת ובפני כמה בוררים ואין לטעון טענה כאמור בדיעבד, ובתום כל אותם גלגולי בוררות, ושלישת וחושב מכל ,בדיון בפני כב' הרשם צוין מפורשות ועוד בתחילת ההחלטה כי היא ניתנת "בהסכמת הצדדים ". אם כך ברור כי אין לקבל את עמדתו של המשיג.
עוד טענות שהעלה המשיג אודות הגשת דברי בית דין, סיכומים , עיקרי טיעון וכו' באיחור. גם לטענות אלו אין חשיבות מיוחדת ודינן להידחות. אציין כי לאמתו של דבר לא היו העיכובים מנת חלקה של האגודה בלבד. גם המשיג איחר בהגשת סיכומיו, ביקש אורכות וקיבל, ודי שנראה את ההחלטה הראשונית של כב' הבורר בדבר החובה להגיש סיכומים והמועד האמיתי בו הוגשו , הוא הדין לגבי ההחלטה של כב' הבורר להגיש תצהירים מ- 13.9.05 שני הצדדים לא קיימו את ההחלטה ואין אחד יכול להתלונן על מחדלו של האחר. שנית, ציין גם הבורר ואני מקבל את דבריו, כי העיקר הוא שנגיע להכרעה מושכלת ואין להיתלות בפורמאליות. הפניתי כבר לסעיף 13 לתקנות הבוררות ( בוררות בסכסוכים ) התשל"ב- 1972.
24. אחזור להחלטה של כב' הרשם מיום 9.1.05 : בהחלטה האמורה ציין כב' הרשם כי יש להעביר תוך 7 ימים דרישת התשלום למשיג עם צירוף דפי חשבון ופרוט החוב. ראשית ההחלטה לא קוימה בפרק הזמן שציין כב' הרשם . האגודה עשתה זאת רק במהלך הגשת התביעה החדשה דהיינו ביולי 2005, ובאיחור של ששה חודשים לפחות, מה גם שההחלטה קוימה באופן חלקי בלבד . עיון בתביעה מראה כי ישנו רק ציון של חוב רשום בספרי האגודה, אך אין בציון האמור כדי לענות לדרישת הדין המהותי ואין בה משום קיום אחר ההחלטה: מדוע אין פירוט של החוב על מרכיביו השונים ? מדוע אין ציון תאריכים ומועדים של היווצרות החוב ? הפירוט אינו עניין של מה בכך , שכן לפירוט של מרכיבי החוב ושל מועדי היווצרותם יכולות להיות השפעות ביותר מאשר מישור אחד על החובה לשלם או על קביעת זהות המשלם: במישור העיתוי ברור כי לדבר יכולה להיות השפעה על העלאת טענת ההתיישנות, מנגד לפירוט מרכיבי החוב יכולה להיות השלכה על עצם הקביעה אם יש חובת תשלום או מי חייב בתשלום. כך למשל יש דרישה לתשלום היטל שלדים. תשלום זה לא פורט בתביעה והסכום שנתבע תשלומו הנו גלובאלי . מניין למשיג לדעת כי הדרישה כללה גם החובה לשלם היטל שלדים ? ומה הנפקות לעובדה זו ? התשובה הנה כי הוחלט בסופו של יום כי אין משלמים היטל שלדים ואף זוכו החברים בתשלומים כאלה. מדוע, אם כן צריך לפגוע ביכולת המשיג להתגונן ?. כידוע זכות הגישה לערכאות הנה זכות יסוד המעוגנת כיום בחוק יסוד כב' האדם וחירותו ועל פי הפרשנות של הפסיקה, בהיותה חלק מההליך ההוגן או ה "DUE PRO CESS" .איך ניתן לומר כי ניתנה למשיג זכות הוגנת להתגונן או שניתן לו יומו בבית המשפט אם אין הוא יודע את מרכיבי התביעה המוגשת נגדו? התשובה מובנת מאליה.
25. אין ספק כי לפנקסי האגודה ורישומיה יש משקל מיוחד, ראה סעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות ( ניהול וביקורת חשבונות ) התשל"ה- 1975 .הסעיף אומר כידוע :
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שבוקרו על ידי ברית פיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין: הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה – עליו הראיה". ראה גם סעיף 35(1) לפקודת האגודות השיתופיות.
משום שמדובר במתן משקל מיוחד לפנקסי ורישומי האגודה, הרי מובן כי יש להיזהר שבעתיים בקיום התנאים למתן המשקל המיוחד לפנקסים ולרישומים אלה. המשקל המיוחד לפנקסים לא ניתן לשווא, ובעידן של חוק יסוד כב' האדם וחירותו יש להקפיד שמא זכות יסוד או זכות אחרת תיפגע ע"י יישום בלתי נכון של הוראות הדין.
תחילה ייאמר כי התביעה שהוגשה כללה אומנם את סכום החוב הנתבע מהמשיג, אך לא צוין בה בשום מקום כי הם בוקרו על ידי ברית פיקוח או רואה חשבון של האגודה . אם כך במסגרת פירוט החוב היה צורך לציין כי התנאים הנ"ל קוימו ולאשרם בחתימת מורשי החתימה כיישום נכון של החלטת כב' הרשם . הדבר לא נעשה. אמת הובאו ראיות אח"כ אודות בקרת החשבונות על ידי רואה החשבון ,אך העדות של רואה החשבון ואחרים אודות החוב הנן חלק מהראיות שהוגשו במהלך שמיעת התיק ובסוף התהליך יישקלו וישוקללו כלל העדויות . אלא שעל פני הדברים היעדר האישור כי הדבר נעשה בהתאם לדרישות התקנה משיל מהאישור שהוגש את הצביון של מסמך בעל משקל ראייתי מיוחד כבר מלכתחילה. יכול שיתגלה משקל למסמך ( או לא ) , אבל זאת נדע אחרי שמיעת העדויות ולא על פי המסמך או הפנקס עצמו.
26. אני למד על הדין הנכון גם בנוגע לאגודות שיתופיות מהדין הכללי בשני מישורים : האחד הנו פקודת הראיות והאחר הנו תביעות בסדר דין המקוצר ותביעה בדיון מהיר , ואפרט : המחוקק רצה במתן משקל יתר למסמכים מסוימים של מוסדות ספציפיים , אך הוא איזן בין הצורך במתן משקל מיוחד למסמכיהם עם הצורך בהגנה על הצדדים לדיון, בעיקר מי שמוגש המסמך נגדו ובקיום הליך הוגן .הוא המציא מה שנקרא רשימה מוסדית .המחוקק נתן משקל ראייתי עודף לרשימות מוסדיות, אך זאת אחרי קיום מספר תנאים.[2] אם כך האיזון בין יכולת מוסדות לניהול תקין ויעיל של עסקיהם מול הקפדה על זכויות הפרט מוביל לדרישה כי מתן משקל מיוחד כפוף לקיום תנאים מסוימים ואין משקל עודף ללא דרישות נלוות ! לפחות מי שהצהיר על אמיתות חשבונות האגודה, קרי שני הנציגים החתומים על הסיפא של כתב התביעה , צריכים היו לציין את תחולת הסעיפים הנ"ל מפקודת הראיות או לציין דברים דומים אף אם בסגנון אחר. עיון בכתב התביעה מלמד כי מאומה מדרישות אלה לא נעשה. אמת, לא צוינה דרישה בפקודת האגודות השיתופיות או התקנות על פיה יש ללכת בדרך זו, אלא שההרמוניה החקיקתית וההתאמה לדרישות החוקה, קרי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מחייבות הרחבת הדרישה גם לדבר חקיקה זה. לאמתו של דבר, ניתן היה להגיע למסקנה זו גם מכוח הלכת בנק המזרחי[3] לפיה אף חקיקה שקדמה לחוק היסוד כפופה לפרשנות המגנה על זכויות האדם מכוח פסקת ההגבלה . המסקנה שלי מכך הנה שאם אנו רוצים לתת משקל מיוחד עודף ומכריע למסמכי האגודה, יש להיצמד לדרישות הפסיקה השואבת אט אט מנגנוני הגנה על הזכויות גם מדינים אחרים וגם מפרשנות חקיקה קיימת.
דבר החקיקה השני ממנו אני למד על הצורך בקיום תנאים מיוחדים כדי ליתן משקל ראיתי מיוחד או עודף לרשומה מסוימת הנו הדינים החלים על תביעות בסדר דין מקוצר. תביעה יכולה כידוע להיות מוגשת בסדר דין רגיל, ואם ירצה בעל דין בהליך מהיר ותוך כדי מתן משקל למסמכיו הוא , קבע המחוקק מספר תנאים. [4] הוא יצטרך לקיים תנאים אלה. יוצא כי הדרישה או האווירה של התנאה לצורך מתן משקל מיוחד או עודף למסמכים או ראיות של בעל דין, מוכרת, אינה מוזרה והיא שמישה בשיטה הפוזיטיבית של משפט ארצנו. אם כך רק טבעי הוא שיידרש בעל דין, במקרה שלנו – האגודה המשיבה, לציין מפורשות את המאפיינים שיכולים לתת משקל עודף למסמכיה ופנקסיה. המשיגה לא עשתה כך .
27. המסקנה מכל אלה הנה כי אין ליתן משקל מיוחד ועודף לעצם העובדה כי מדובר בפנקסים או בחשבונות של האגודה וכתוצאה ניתן לומר בבטחה כי עצם צירוף "ההצהרה" של נציגי המשיבה למסמכים שצורפו לתביעה לא היווה מענה להחלטת כב' הרשם מחד, אך גם הרישומים לא השתקללו עד כדי מסמכים בעלי משקל ראייתי מיוחד ועודף כדי להוות ראיה ניצחת נגד המשיג. נשאלת השאלה, האם צירוף הראיות שנעשה אחר כך, לרבות עדות מנהל החשבונות, מר אלטשולר ומר ירון קרן יש בהם כדי ליתן אותו משקל עודף לתביעת המשיבה ? התשובה לכך אינה חיובית , אך על כל פנים בקיעים לא מעטים ישנם ולא בקלות יביאו למתן תשובה חיובית לשאלה זו. כך למשל צוין בכתב התביעה כי החוב הינו עבור שירותים שונים, הספקת מים ופירעון חובות שהמשיבה פרעה עבורם .( סעיף 1 לכתב התביעה ) . האם כלל החוב גם תשלום עבור שמירה? אליבא דאלטשולר כן נכלל התשלום עבור השמירה, כמוהו חשב כל הזמן גם המשיג, מר אשד בעוד שמר קרן היה בדעה כי החובות לא כללו את התשלום עבור השמירה. אגב בעדותו מיום 3.4.06 ציין מר אלטשולר כי התביעה הנה "לא רק בגין המים. התביעה בגין אי תשלום שירותי אגודה הכוללים גם ביוב , שמירה , שימוש בכבלים בעבר, בבריכה, טיפול באישורי בניה , העברות וכו' " .למי צריך להאמין ? וריבוי התיאור של התשלום אף מטעם נציגי האגודה, האם אינו מביא לייחוס משקל מופחת ל"הצהרה " בדבר החוב של האגודה? למצער שאין לתת לה משקל מיוחד או עודף? אם לא די בכך , הרי חרף הצהרתו של אלטשולר כי החוב עמד ע"ס 25,751 ₪ נכון לדצמבר 2005, הרי בחקירתו הנגדית לא ידע הוא לציין במדויק מהו סכום החוב. אדרבא הוא ציין כי החוב היה שמונה עשר אלף שקל ולא ידע לומר מהו החוב ביום העדות .( ראה חקירת אלטשולר מיום 25.6.06 בעמ' 100, בסוף העמוד . ) . גם עדות זו מפחיתה עד מאוד את המשקל שיש לתת לרישומי האגודה.
28. הוא הדין בנוגע התשלומים עבור השימוש בבריכה : מר קרן מודה כי גם חברים משלמים עבור השימוש בבריכת השחייה ( ראה חקירתו בעמ' 116 – ארבע שורות אחרונות מהסוף ) . בעמודים הבאים הוא מציין כמה משלמים ביום חול? כמה בשבתות ? כמה עבור שחיה בודדת וכמה עבור מנוי ?. עמדה זו סותרת עמדה של נציג אחר של המשיבה לפיה אין החברים משלמים עבור השימוש בבריכת השחייה. על כל פנים חובת התשלום עבור השימוש בבריכה לא צוינה מפורשות לא בכתב התביעה של המשיבה וגם לא בעיקרי הטיעון שלה או בסיכומיה. אגב, בבוררות הקודמת בה דן מר טופז (2374/97/2 ) הבהירה האגודה המשיבה כי אין היא גובה דמי מנוי לבריכה זאת בשעה שהבורר ציין בפסקו כי התשלום הנדרש הנו גם עבור השימוש בבריכה !!.
29. כידוע התבקשה המשיבה ע"י הבורר להמציא למשיג מסמך ניתוח החוב שלו תוך 7 ימים ממועד "מכתב זה " כדי לבדוק איך הגיע החוב לסכום הנדרש, כמו כן נדרשה היא להמציא פירוט החוב ע"י כב' רשם האגודות השיתופיות.ראה החלטת כב' הבורר מר אבידע מיום 24.7.05 בסעיף 3,(ומן הסתם יש לקרוא את ההחלטה כקובעת תאריך יעד של 7 ימים מיום קבלתה על ידי הצדדים.ר.ח. ). דרישות אלו הובאו לידיעת המשיגה כשהדרישה שלה מהמשיג ידועה, דהיינו חיובו בתשלום סכום של 25,751 ₪, כאמור בתביעה. הניתוח אכן הוגש והנה החוב שצוין בו הנו 18,526.76 ₪ נכון ליום 31.12.2001. מובן כי אין התייחסות לצבירת החוב אחרי התאריך הנ"ל. תחילה ייאמר כי אין להבין מדוע התשלום שנקרא שירותי אגודה לשנת 2000 הנו כ – 340 ₪ לחודש בעוד שעמד הסכום לשנת 2001 ע"ס 230 ₪, דהיינו פחת ?! זאת ועוד , אף אם נצא מנקודת הנחה כי התשלום החודשי הנו כ- 230 ₪ הרי יצטרך עורך החשבון להוסיף כ- 2760 ₪ לשנה מאז סוף 2001, דהיינו כ- 8,600 ₪ משך כשלוש שנים וחצי , עד להצטברות החוב בחודש יולי 2005. ניתוח זה לא צוין לא במסמכים וגם לא בהצהרה של נציגי המשיבה. , שלא לדבר על כך כי אין אישור של ברית פיקוח או רואה חשבון לחוב המעודכן ולפרוטו המדויק נכון ליום הגשת התביעה ב- 2005 ! שאלה נוספת הנה האם שילם המשיג בין בעצמו ובין ע"י הדיירים שלו תשלומים כלשהם סכומים שאמורים להפחית את החוב? אין לנו תשובה.
30. יכולתי לצאת מהנחה כי הנטל להוכיח תשלום כלשהו מוטל על הטוען, קרי המשיג. אלא שהפריעו לי שני פרמטרים שמקשים קבלת הלך חשיבה זה ללא היסוס והם : אם הדיירים של המשיג לא שילמו, לא עבור השמירה, לא המים, לא שירותי האגודה ולא התשלומים הנוספים, הכיצד שתקה המשיבה ולא תבעה אותו או את דייריו? אין התמודדות עם תהיה זו מטעם המשיגה. חשובה מכך הנקודה הנוספת והיא המסמך מיום 7.12.06 . זהו מכתב המופנה למשיג, חתום ע"י מר גדעון אלטשולר , עם העתקים לכב' הבורר, עו"ד אבידע וכן לשוכר של המשיג ( מר נמרוד בראל ) , לפיו מר בראל שילם את כל התשלומים עבור מים ושירותי אגודה בין 8/2001 עד 7/2006. אישור זה מתייחס לדירה ברח' הורד 9 בכרמי יוסף . לא הובא לידיעתנו כי למשיג יש נכס נוסף שיכול והתשלומים שולמו עבורו, ומאידך למסמך זה אין התייחסות לא בפסק הבורר ולא בטיעוני או סיכומי המשיבה. אם מדובר באותו נכס , הרי ברור כי התמונה משתנית מן הקצה אל הקצה,שכן לכאורה אין חוב על הנכס; ואם תאמר כי שירותי אגודה אינם ממצים את כלל החיובים שעל הדייר או השוכר לשלם, הרי הנטל על המשיבה להראות מה עוד צריך לשלם ולא שולם ? מה לא נכלל בתחולת האישור הנ"ל ?. בנטל זה היא לא עמדה. על כל פנים אי הבהירות רק מפחיתה מהמשקל הייחודי של פנקסי המשיבה, ואין לקבל את התביעה בהסתמך על חשבונות ורישומים אלה בלבד שהם הבסיס של התביעה.
31. נקודה נוספת שמחלישה את עמדת המשיבה : ביותר מאשר מקום אחד ראינו כי המשיב חויב בהיטל שנקרא היטל שלדים. כך למשל במסמך מיום 17.1.97 שצורף לבקשת המשיג מיום 18.4.2010 (שכנראה שימש את הצדדים בהליכי הבוררות הקודמים ) . במסמך האמור צוין כי החיוב בגין היטל שלדים לשנת 1994 עמד ע"ס 1,000 ₪ , בעוד שבשנת 1995 חויב מר אשד בסכום של 2,000 ₪. לאותו היטל שלדים התייחס מר וויס גבריאל שהינו כידוע רואה חשבון וגם מנהל החשבונות של האגודה המשיבה ( וגם של הוועד המקומי ) . בעדותו מסביר כי היטל השלדים הנו חיוב שהוטל על בעלי מגרשים שהיו בתהליך בנייה ואישר כי החיוב בוטל החל משנת 1995. מהחקירה עולה הגרסה שככל הנראה ביטול ההיטל נעשה בעקבות החלטה של הבורר מר לפידות בשנת 1992, ולמרות זאת המשיכה המשיבה לחייב את בעלי המגרשים בהיטל השלדים. ( ראה העדות מיום 20.3.2006 בעמ' 2 ) . בהמשך לחקירה מודה מר וויס כי בשנת 1996 "בוצע לאשד החזר חלקי בגין שנת 1994 עבור היטל שלדים (2,000 ₪) ובוטל החיוב החל מ – 9/95 " . אלא שהנתונים אינם מסתדרים, שכן החיוב שנדרש עבור שנת 1994 לפי האישור מיום 17.1.97 הנו 1,000 ₪ ! . הכיצד ניתן לבטל חיוב של 2,000 ₪ כשכל החיוב הנו 1,000 ₪ ?!. ועוד, החיוב של 1995 בוטל לגרסת מר וויס החל מ-9/1995 .כלומר החל מ 9/95 לא נגבה היטל שלדים. השאלה הנה היכן הזיכוי של ההיטל עד 1995? ויצוין כי לפי האישור הנ"ל החיוב עד 9/95 עמד ע"ס 2,000 ₪ ! , והשאלה הנוספת הנה היכן הזיכוי של השנים , לפחות מאז 1992? מותר לתהות גם מדוע החיוב של 1994 עמד ע"ס 1,000 ₪ לכל השנה, כשהחיוב לחלק משנת 1995 ( עד 9/95 ) עמד ע"ס 2,000 ₪? . לא לנו להעריך כמה בדיוק אמור להיות סכום הזיכוי ,אך ברור כי היעדר הוכחה על נקיטת הליך הזיכוי פוגעת קשות במשקל הפנקסים של המשיבה . מובן גם כי לא נוכל לחייב את האגודה בתשלומים רק על סמך החזקה של סעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות ( ניהול וביקורת חשבונות ) התשל"ה- 1975. האם היה מקום לחיוב שלא על סמך החזקה האמורה? התשובה הנה כן, אלא שצריך היה להציג מארג שלם של חיובים וזיכויים, ציון מרכיבי החיוב וזמן החיוב, צריך להראות את החישוב של היטל השלדים לכל תקופת החיוב וכן את הזיכוי מאז 1992. בכל אלה לא עמדה המשיבה ולכן אין לנו תמונה חשבונאית ברורה שעל פיה ניתן לתת פסק דין.
אין לשכוח כי החיובים שמצורפים לתביעות המשיבה הנם הצטברות של חיובים קודמים בניכוי תשלומים ששולמו . אם כך ברור כי חלק בלתי מבוטל מהחיובים נטמעו בתוך סכום החוב הנדרש , סחף איתו גם מטען בלתי מבוטל של ריביות שבמידה ונרצה להגיע לחיוב האמיתי נצטרך לעקר לא רק את החיובים שמן הדין היה לזכות, אלא גם את הרביות המתווספות לחוב בגין חייבים בלתי חוקיים אלה.
32. סיכום ביניים : התמונה המתגלית עד כה הנה שיש חיובים של המשיג, לא ידוע מהם מרכיביהם, לא ידוע אם חלה התיישנות על חלקם , יש תשלומים שבחלקם שולמו למשיבה וחלקם לוועד המקומי וטענת המרמה או הגניבה נדחית. ישנה חובה לבצע זיכויים בגין ביטול היטל השלדים שלא נעשו או למצער לא בוצעו במלואם, התמונה החשבונאית אינה תומכת במתן משקל ראייתי מיוחד ועודף לפנקסי המשיבה. האגודה צריכה להוכיח את סכום החוב ,אך היא לא עמדה בנטל זה . בהיעדר תמונה חשבונאית מדויקת אין בסיס לחיוב בקירוב או חיוב מדומה ואין מקום לאישור פסק הדין של כב' הבורר. יוצא כי דין הערעור של אשד להתקבל ואני מבטל את פסק דינו של כב' הבורר, עו"ד אבידע מיום 5.4.09.
33.את התביעה שכנגד, קרי התביעה של מר אשד נגד האגודה אני דוחה. התביעה בעיקרה בנויה על טענת קיזוז לאמתו של דבר, על נזקים בריאותיים שהתנהלות האגודה עוללה לו. פירטתי בחלק הראשון של הדברים את הנימוקים ולא אחזור שוב עליהם .
34. השאלה הנוספת הנה שאלת הצדק . האם למר אשד מגיע לקבל למעשה כמעט פטור מחיוביו בעיקר בשל ניהול בלתי מקצועי של האגודה, והרי בכספי ציבור מדובר ! התשובה הנה כי אין ספק שההחלטה עלולה להיות ( מנקודת ראות המשיבה עצמה ) קשה עד מאוד, אך אם כך תהיה ההחלטה הסופית תצטרך המשיבה לבוא עם עצמה בבדק בית . בנוסף לכך,נדמה כי הפתרונות האפשריים שיכולים לעמוד בפני המשיבה הנם כמה פתרונות :
א. הגשת תביעה מסודרת תוך כדי חישוב הסכומים שיש לשלם ואחרי עיקור הסכומים שחובה לבטלם או לזכות את המשיג. מובן כי המשיבה מסתכנת , במקרה זה, בכך שחלק מהחיובים עברו תקופת ההתיישנות, או שתיטען נגדם טענה של מעשה בית דין .
ב. דרך טיפול נוספת שהמשיבה יכלה לחשוב עליה הנה טענה כי פסק הדין של כב' הבורר, עו"ד מר רמי אבידע עמד על סך כ 25,000 ₪ והוא מבוטל בהליך השגה זה, אך פסק הדין של כב' הבורר מר טופז לא בוטל. קונספציה זו הנה מאולצת ומוטעית שכן לית מאן דפליג כי פסק הדין של מר טופז לא אושר ע"י כב' הרשם. נכון שכב' הרשם לא נקב במילים מפורשות שהוא מבטל את החלטת הבורר מר טופז,אך במילים של כב' הרשם בהן הוא הורה על קיום הליך בוררות חדש מתחילתה יש משום ביטול וודאי של פסק הדין . אין לעוות את הדברים, והרי אילולא בוטל פסק הדין של כב' הבורר הראשון לא היה מקום להליך בוררות חדש המתייחס לכל החוב הרשום ע"ש המשיג ועם מתן אפשרות להגשת תביעה שכנגד.
ג.תהינה אשר תהינה דרכי הפעולה האפשריות של האגודה, אני בוחר בדרך שלישית שיש בה כדי להביא להכרעה צודקת ותוך כדי הסתמכות על סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות ( בוררות בסכסוכים ) , תשל"ב – 1972. היססתי אם להחזיר את הדיון מחדש לכב' הבורר כדי להשלים נקודות עובדתיות אלו, אך נחה דעתי לבסוף כי אלך בדרך יעילה וצודקת אחרת כפי שיובא להלן . יש לחסוך מהצדדים את עינוי הדין של התחלת ההליך מחדש וכן לחסוך לכל המערכת הוצאות ושעות עבודה .
35. לאור האמור לעיל, ובעיקר – האמור בסעיף הקודם הריני מורה לאגודה להמציא נתונים אודות החוב של אשד. אלא שכדי למנוע וויכוחים נוספים אני מחיבה להמציא נתונים לפרק הזמן של השנים שבין 2001 עד 2006 וזאת בהתחשב בכל תשלום ששולם על ידי המשיג או מי מדייריו, להסביר היטב מהי משמעות האישור של מר אלטשולר כי שולמו הכספים עבור השנים 2001 עד 2006 ,ואם תהא בדעה כי על אף האישור טרם שולם כל החוב צריכה היא לכמת ולבטל את הרכיב של החיוב בהיטל השלדים ולעקר את הריביות בשל ביטול ההיטל . את התחשיב יש להגיש בצירוף חתימה של רואה החשבון ( לא מר וויס - ושוב כדי למנוע וויכוחים . עדיף- רו"ח שלא טיפל בנושא או למצער רו"ח מטעם "האיכר" ברית פיקוח לאגודות חקלאיות של התאחדות האיכרים בישראל אגודה שיתופית בע"מ ) וזאת תוך 30 יום ולהעבירו הן אלי והן למר אשד. המשיג יכול להגיב על התחשיב במידה ויוגש ( כאמור יכול להיות כי האישור של היעדר חוב בין 2001 ל 2006 מביא למסקנה שאין חוב בכלל ) , וזאת תוך 15 יום מקבלת התחשיב. העניין יוחזר אלי למתן החלטה משלימה, שאקבלה ללא קיום דיון פרונטאלי. יחד עם זאת ברור כי מקומם של הנטלים הראיתיים לא יחסר בהחלטה הסופית .
36. בשל התוצאה שאליה הגעתי וחרף הביקורת הקשה שהעברתי על התנהגותו של מר אשד בפניותיו למשיבה ולבעלי תפקיד, אני מחייב את המשיבה לשלם הוצאות למשיג בסכום כולל של 2,000 ₪ .סכום זה ניתן רק לקיזוז מול כל חוב שיכול וייקבע בסופו של יום נגד המשיג .על אף האמור אם תידחה התביעה של המשיבה נגד המשיג יהא ניתן לממש את הקטע הזה של ההחלטה בנוגע להוצאות , כמקובל על פי הדין.
ניתנה היום 16.5.2010 - ג' סיון, תש"ע , בהיעדר הצדדים.
עו"ד רמזי חוראני
אני קובע את התיק לתזכורת פנימית בלבד ליום 11.7.2010 .
רמזי חוראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
[1] לעניין מסירת הודעת קיזוז, ראה ע"א 6916/04 , בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה , מיום 18.2.2010. פורסם בניבו . וכן ע"א 8357/03 מנהל מקרקעי ישראל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות וערעור שכנגד, פורסם בניבו .
[2] סעיף 36 לפקודת הראיות קובע : א. רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –
1- המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נשוא הרשימה בסמוך להתרחשותו ;
2- דרך איסוף הנתונים נשוא הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה ;
3- הייתה הרשומה פלט – הוכח בנוסף כי –
א. דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה ;
ב. המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחUמר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
[3] ע"א 6821/93 בנק המזרחי בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי בע"מ, מט (4) 221.
[4] ראה תקנות 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 .
