כנגד בעל משק במושב הודיה ניתן פסק דין שעניינו פינוי והריסה של מבני המשק, אך אישתו טוענת, כי כל עוד לא ניתן פסק דין גם כנגדה אין לנקוט בהליכי הפינוי וההריסה
הרקע
בשנת 2000 ניתן פסק דין במסגרת הסכם פשרה כנגד בעלה של יונה מדמוני ואשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ שעניינו פינוי והריסה של משק 112 במושב הודיה, שבבעלות יונה ובעלה.
יונה הגישה בקשה לסעד זמני, לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר, כי מדינת ישראל אינה רשאית לנקוט בהליכי פינוי כנגד המשק, כל עוד אין בידה פסק דין כנגדה. לחילופין, מבקשת יונה, צו מניעה האוסר על המדינה לנקוט בהליכי פינוי המשק.
יונה תומכת בקשותיה, בטענה, כי היא בעלת מחצית מהזכויות בנכס, והמדינה אינה יכולה לינוק את זכות הפינוי הקיימת כנגד בעלה וליישם אותו לגביה, ומוסיפה, כי היא לא ידעה כלל על קיומו של ההליך כנגד בעלה, לא כל שכן על פסק הדין שניתן.
מנגד, המדינה טוענת, כי יונה ובעלה נשואים ומתגוררים יחד כבר עשרות בשנים, כשלמעשה הבעל הוא אשר עסק תמיד בנושאים הנוגעים לצד הכלכלי, וממילא, בעלה הוא השליח הכלכלי של התא המשפחתי, ומכיוון ששלוחו של אדם כמותו, פעילותו של הבעל מחייבת אף את יונה. עוד הוסיפה המדינה, כי במקרים בהם מי שלא היה צד להליך עומד ביחסי קרבה משפטית עם מי מבעלי הדין, הוא מנוע מלשוב ולהתדיין בעילת תביעה שהוכרעה לגוף העניין בפסק דין חלוט.
דיון והכרעה
בית המשפט פתח והקדים, כי מטרתו של סעד זמני, הוא להותיר את המצב הקיים עד להכרעה בתובענה העיקרית, על מנת שלא תימצא התובענה העיקרית עקרה. ובמקרה שלפנינו, אין כל ספק, שאם יבוצע הליך הפינוי בטרם הכרעה בטענותיה של יונה, הרי שאין טעם בקיום ההליך העיקרי, ומכיוון שמדובר בנזק שלא ניתן לתקנו, דחיית התובענה עלולה לגרום לה נזק חמור ובלתי הפיך.
בנוסף, סבר בית המשפט, כי במקרה דנן לא מתקיימים הכללים שלגביהם חל השתק מכח הקרבה המשפטית. ראשית, מכיוון שפסק הדין שניתן כנגד הבעל היה מתוך פשרה, בה השיקולים אינם משפטיים גרידא, ועל כן וודאי שאין לומר שאינטרס המבקשת יוצג עד תום. ושנית, מכיוון שהשימוש בכלל צריך להיעשות בדיעבד, כאשר בעניינו של בעל דין ניתנה הכרעה בהליך שמלכתחילה לא צורף אליו משיקולים עניינייים. אך במקרה דנן, היה מקום מלכתחילה לצרף את יונה להליך, ולמדינה אין למעשה כל הסדר מדוע הדבר לא נעשה.
סיכום
לאור כל האמור, ובשיקול סיכויי התביעה ומאזן האינטרסים, בית המשפט קיבל את בקשתה של יונה, וקבע כי הצו הזמני שניתן יעמוד בעינו עד להכרעה בתובענה העיקרית.
מעבר לכך, בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמות באשר למתן אפשרות ליונה להסדיר השימוש החורג מבלי להיזדקק להליכים משפטיים, ולצורך כך הוא הורה על דחיית ההליכים המשפטיים למשך תקופה קצרה.
ניתן ב- י"א חשון תשע"ב, 08 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
