כפר שיתופי מגשימים הגיש בקשה לביטול פס"ד המאשר בוררות בתואנה כי בכתב ההסכמה לבוררות נקבע שהיא כפופה לערעור בזכות, וכי הודעתו על כוונתו לערער נמסרה בזמן ולא הועברה לתיק עקב בעיה מזכירותית
הרקע
בין הצדדים התגלעה מחלוקת עסקית, בקשר לניהול וחלוקת רווחים של תחנת דלק המצויה בכניסה למושב "מגשימים", במסגרת דיון אשר התנהל בתיק זה-ה"פ 5121-11-09 (להלן: "התיק הקודם") ביום 24.1.10, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה:
"1. כל חילוקי הדעות שבין הצדדים, מכל סוג ומין שהוא, יועברו להכרעת בורר, דן יחיד, שימונה על ידי בית המשפט. הבורר יהיה כבול לדין המהותי ופסיקתו תהא כפופה לערעור, על פי התיקון לחוק הבוררות.
2. הבוררות תסתיים בפסק בוררות בתוך 90 יום מהיום.
3. בשלב זה ועד השלמת הליך הבוררות לא ייעשו כל פעולות על ידי מי מן הצדדים לשינוי המצב המשפטי או הפיזי.
4. כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו".
(להלן: "הסכמת הצדדים").
ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים,
ביום 27.4.11 ניתן פסק בוררות בעניין המחלוקת שבין הצדדים ע"י השופט בדימוס זיילר.
בנימיני ואח' ביקשו לאשר את פסק הבוררות והגישו בקשה לבית המשפט בעוד שמושב מגשימים התנגד לו בתגובתו לבקשת בנימיני ואח' וביקש למצות זכויותיו לערער על פסק הבוררות ואכן הגיש ביום 23.5.11 ערעור על פסק הבורר ואף נקבע דיון ל 22.9.11. ביום 29.6.11 ניתן פס"ד המאשר את פסק הבורר. מושב מגשימים הגיש בקשה לביטול הפס"ד אשר נבע מטעות של מזכירות בית המשפט ולמצות זכותו למנות בורר כערכאת ערעור כפי שסוכם בפס"ד מיום 27.4.11 כאשר עיקר המחלוקת שבין הצדדים נטושה סביב פרשנות הסכמתם בפסק הדין הקודם, לפיה פסיקת הבורר: "תהא כפופה לערעור, על פי התיקון לחוק הבוררות."
עמדות הצדדים
עמדת "מושב מגשימים"
ראשית טוענן מושב מגשימים כי הגיש התנגדות למתן פס"ד על פסק הבורר ב23.5.11 וכי נקבע דיון ל 22.9.11 ומכיוון שכך פס"ד מיום 29.6.11 טעות ביסודו ונבע מטעות של מזכירות בית המשפט לכן דינו להתבטל. ולגוף הטענה, מושב מגשימים הסכים להעברת המחלוקת להכרעת בורר בתנאי שפסיקתו תהיה כפופה לערעור בזכות, הסכם הבוררות שבין הצדדים מיום 24.1.10, קובע פוזיטיבית שפסיקת הבורר תהא כפופה לערעור, ברור למושב מגשימים כי הכוונה היא לערעור על פי הוראת סעיף 21א לחוק הבוררות. "כפיפות לערעור" משמעותה ערעור בזכות בלא הצורך בבקשת רשות ערעור. פרשנות לפיה ערעור על פסק הבורר ייתכן רק ברשות בית המשפט" כאמור בסעיף 29ב' לחוק הבוררות, הינה מופרכת ומגמתית ונועדה למנוע את מיצוי זכות הערעור שהוסכם במפורש. לבקשת רשות ערעור מבית משפט על פי סעיף 29ב לחוק הבוררות, ממילא היה אפשר להסתפק בקביעה לפיה "הבורר יהיה כבול לדין המהותי", שהינו התנאי הקבוע בסעיף 29ב לחוק הבוררות על מנת לאפשר קבלת רשות ערעור, אולם בענייננו הצדדים הסכימו כי "פסיקתו תהא כפופה לערעור" משמע ערעור בזכות. מושב מגשימים שינה דעתו במהלך הדיון ומבקש לבטל את הערעור בבית המשפט ולמנות בורר כערכאת ערעור אשר על כן יש לבטל את פס"ד מיום 29.6.11 ולמנות בורר כערכאת ערעור לדון בערעור לפי סעיף 21א (א).
עמדת בנימיני ואח'
לטענת בנימיני ואח' פסק הדין מוצדק לחלוטין ולא נפל בו רבב וניתן על פי ההסכמות בתיק הקודם מיום 24.1.10, כפי שנקבע כי: "הבורר יהיה כבול לדין המהותי ופסיקתו תהא כפופה לערעור, על פי התיקון לחוק הבוררות".
סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), קובע שבית המשפט "לא ייזקק" להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא באחת משתי דרכים (1) בקשה לביטול פסק בוררות (2) ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות.
מושב מגשימים לא נקט באף אחת מהדרכים אלא "...הודיעה כי הוא מתנגד לאישור פסק הבורר משום שהוא כפוף לזכות הערעור". הודעה לאקונית ובלתי מנומקת אינה בקשה לביטול פסק בוררות. לא הוגשה "בקשת רשות ערעור" על פי סעיף 29ב לחוק הבוררות, הקובע במפורש שאין זכות קנויה להגיש ערעור על פסק בוררות, אלא ברשות, לא די בסברה כי נפלה שגגה בפסק הבוררות, אלא יש להראות, ולו לכאורה, שפסק הבוררות נגוע ב"טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין". אבחנה מהותית וחשובה היורדת לשורשו של עניין.
ולגוף הטענה העיקרית כוונת הצדדים במונח "כפופה לערעור" כמופיע בהסכם לבוררות שניתן כפס"ד ביום 24.1.10 עמדת בנימיני ואח' היא כי הכוונה הייתה לסעיף 29ב' לחוק הבוררות. ולא כטענת מושב מגשימים שאף בתגובה נכתב: "מושב מגשימים מתכוון להגיש ערעור על פסק הבורר כאמור בסעיף 29ב לחוק..".
בהעדר ראיה להסכמה לקיים הליך "ערעורי" בפני בורר אין לבקשה יסוד ודינה להדחות על הסף, שהריי לא ניתן להכפיף בעל דין לבורר, אלא בהסכמה. ביהמ"ש אינו מוסמך לאלץ את המשיבים להתדיין בפני בורר כערכאת ערעור.
דיון והכרעה
ביום29.6.11, אישרה כבוד השופטת גרסטל, את פסק הבוררות, מהטעם כי: "משחלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ולא הוגשה בקשה- אני מאשרת את הפסק". הדרך בה יכול צד להתנגד לבקשת אישור פסק בוררות, קבע תיקון מס' 2, לחוק הבוררות, בסעיף 23 שבו, כי:"(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק- דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט.
(ב) לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב".
היינו, על פי הוראת הסעיף, למושב מגשימים קיימות שתי דרכים להתנגד לפסק הבורר:
1. הגשת בקשה לביטול הפסק.
2. הגשת ערעור ברשות לפי סעיף 29ב.
אין חולק כי, 10 ימיםלאחר שבנימיני ואח' הגישו הבקשה לאישור פסק הבורר, הגיש מושב מגשימים "תגובת מושב מגשימים לאישור פסק הבורר" והודיע כי: "המושב מגשימים מתנגד לאישור פסק הבורר" וכי מושב מגשימים מתכוון להגיש ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הבוררות. בהמשך לאמור, 8 ימים מאוחר יותר (ביום 23.5.11) הגיש את הערעור והבקשה למינוי בורר כערכאת ערעור, ההודעה על ההתנגדות ועל הכוונה לערער והגשת הערעור עצמו כמפורט לעיל, אינם מותירים ספק כי המבקשת עמדה על זכותה להתנגד לפסק הבוררות. וכי אכן טעות נפלה במתן פסה"ד ובנסיבות אלו מן הדין כי פסק הדין שניתן ביום 29.6.11 דינו להתבטל.
כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם הגשת הערעור היא בזכות מכוח סעיף 21א לחוק, או בהגשת רשות ערעור לבית המשפט מכוח סעיף 29 ב לחוק
סעיף 21א לחוק הבוררות קובע כי:
ערעור לפני בורר
"(א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר-
(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;
(2)...
(ב) ...
(ג) קבעו הצדדים כאמור בסעיף קטן (א)-
(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו (10) בלבד;
(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות.
ואילו סעיף 29ב לחוק הבוררות מורה, כי:
"ערעור ברשות לבית המשפט על פסק בוררות
(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור יידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית המשפט.
על פי אחת העילות שבסעיף 24 לחוק".
בענייננו טענן מושב מגשימים כי הסכמתו להעברת המחלוקת להכרעת בורר היא בתנאי לכפיפותה לערעור בזכות, ואכן פעל כך והגיש בקשה למינוי הבורר כערכאת ערעור, אם ההסכמה הייתה כי ניתן לערער על פסק הדין ברשות היו מסתפקים הצדדים בקביעה לפיה "הבורר יהיה כבול לדין המהותי", שהוא התנאי הקבוע בסעיף 29ב, אלא שהצדדים הוסיפו כי: "פסיקתו תהא כפופה לערעור".משמע, שכוונת הצדדים הייתה לערעור בזכות, אם הכוונה הייתה לערעור בזכות לפי סעיף 29 ב' הייתה צריכה להיכתב הסכמה כי זכות הערעור תהייה זכות ברשות. ואילו סברו בנימיני ואח' כי מושב מגשימים היה מנועה מלהגיש את הבקשה למינוי בורר, מיום 23.5.11, היה להם להתנגד עם הגשתה.על כן נראה כי ההסכמה הייתה לערעור בזכות. בנסיבות אלו, הגשת הערעור מיום 23.5.11, כמוה כבקשה למינוי בורר כערכאת ערעור, על כן יש וראוי ולקבל הבקשה למינוי בורר כערכאת ערעור על פסק הבוררות.
סיכום והכרעה
לאור האמור לעיל משנקבע כי פסק הדין מיום 29.6.11 בטעות יסודו הרי הוא מבוטל. ומשנקבע כי הסכם הבוררות כולל בחובו סעיף המכפיף את הפסק לערעור ערעור זה הינו בזכות לפי סעיף 21א ועל כן מונה בורר לשמש כערכאת ערעור לפסק הבוררות מיום 27.4.11
אין צו להוצאות.
ניתן ביום, י"ב כסלו תשע"ב, 08 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
