לא תוקם אטרקציה תיירותית במושב עין הבשור

חיניה ושלמה מדר מתגוררים במושב עין הבשור החל משנות ה-90. בראשית שנות האלפיים הציגו בני הזוג בפני אסיפת חברים במושב רעיון להקמת חאן אירוח במושב, וזכו באישורם של החברים.

בעקבות זאת, החל הזוג בשנת 2005 לקדם את מתן ההיתר במסגרת בקשה לשימוש חורג, וכעבור שנה אף החל בהקמת חאן האירוח. אולם, בניית החאן נמשכה על אף שהיתר הבנייה בושש מלהגיע, ולכן הורשע הזוג בשנת 2008 בגין בניה ללא היתר בניה, והוטל עליו קנס כספי, צו איסור שימוש וצו הריסה.

בשנת 2011 הגיש הזוג חלף הבקשה לשימוש חורג – בקשה לשינוי ייעוד, אולם אף בקשה זאת נדחתה ע"י הוועדה הסטטוטורית, אשר הציעה למושב שטח מרוכז ליזמות עסקית. בעקבות זאת החליט הזוג לפנות לביהמ"ש על מנת שיורה לוועדות לשקול בשנית את החלטתן.

הזוג סבור כי הוועדה הסטטוטורית לא התייחסה או שלא התייחסה במידה מספקת, להסכמתו, עידודו ותכנונו של המושב להקמת הצימרים. לטענת הזוג, הדרישה לרכז צימרים באזור תעשיה אחד, נוגדת את המהות של צימרים ולינה כפרית במושב. לכן, טוענים העותרים, ראוי שמליאת הוועדה המחוזית תיתן דעתה לכך ותשוב ותשקול העניין מחדש. הזוג מדגיש, כי השקיע בפרויקט שנות עמל רבות וכך גם את כל החסכונות מעבודתם בחינוך במשך עשרות שנים, בסך של מיליון וחצי ₪.

מנגד, טוענת הוועדה, כי ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. לטענתה, לא רק שהזוג בחר להפר את החוק בכך שבנה על קרקע חקלאית ללא היתר, אלא שגם התוכנית שהוגשה על ידם איננה עומדת בתנאים המאפשרים אישור התוכנית. הוועדה מדגישה, כי התוכנית אינה מהווה "אטרקציה תיירותית", אשר לשמה התבקש שינוי הייעוד, שכן על פי נוהל משרד התיירות על המיזם להיות, בין השאר, תיירותי ייחודי, שאינו אכסוני, בעוד שתוכניתם של הזוג הינה סוג של אכסון מלונאי - אירוח כפרי.

הוועדה מוסיפה וטוענת, כי תעסוקה "יישובית" צריכה להיעשות תוך תכנון מרוכז, על בסיס ישובי-אזורי, תוך ראייה תכנונית כוללת של כלל המושב והימנעות מפגיעה בהמשך תפקודו החקלאי, אולם דבר זה לא נעשה כיאות במקרה דנן.

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי הוועדה היתה רשאית ואף חייבת להביא במכלול שיקוליה את השיקול של אינטרס ההגנה על שלטון החוק ואת השיקול של מניעת עידוד עבריינות בנייה, ולכן אין לה להתחשב בכך שהמבנה הוקם בכדי להכשיר אותו. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי הזוג החליט לבנות את המיזם על אף הכרתו בצורך של מתן אישור הרשויות להקמתו עוד בשנת 2003, ולכן אין לזוג להלין אלא על עצמו בכך שבזבז כספים רבים על המיזם וכבר ניזוק בהליך פלילי, שהרי הוא זה שבחר לא לבנות ללא היתר בניה.

ביהמ"ש קובע, כי הזוג לא הגיע לפתחו של ביהמ"ש בנקיון כפיים כפי שנדרש מאדם המבקש סעד מביהמ"ש, ולכן רק מבחינה זו ראוי לדחות את תביעתו של הזוג.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי הזוג לא הוכיח כי דרישת הוועדה לריכוז צימרים באזור תעשייה אחד במושב נוגדת את המהות של צימרים ולינה כפרית במושב. ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי סירוב הוועדה לאשר את התוכנית, בין היתר, בשל היות התוכנית ממוקמת בלב שטח חקלאי, הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה.

ביהמ"ש דוחה את התביעה, וקובע כי החלטת וועדת הבניה לא לאשר את הקמת ה"אטרקצייה התיירותית" במושב עין בשור – סבירה ולא מצדיקה התערבות של בימ"ש.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי הזוג ישלם 3,000 ₪ הוצאות משפט.

ניתן ב- כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013