לאחר שהבורר נתן פסק דין שלא מצא חן בעיני פרטוש מקיבוץ שומריה, הוא פנה לבית המשפט המחוזי בטענה שלבורר לא הייתה סמכות, לאחר שגם שם דחו אותו הוא פנה לבית המשפט העליון.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר דחה את תביעתו של רפאל פרטוש (להלן: פרטוש) לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד א' מימוני (להלן: הבורר) מחמת העדר סמכות עניינית.

עובדות והליכים קודמים

פרטוש הגיש בקשה לביטול פסק בורר, אשר ניתן על ידי הבורר עורך דין איתן מימוני. קיבוץ שומריה (להלן: הקיבוץ) התנגד לבקשת ביטול פסק בורר וטען להעדר סמכות עניינית לבית משפט המחוזי להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים. השאלה שעמדה בלב המחלוקת הינה האם מונה הבורר מכוח חוק הבוררות, שאז לבית משפט המחוזי יש הסמכות לדון בבקשה או מכוח פקודת האגודות השיתופיות, שאז סמכות הערעור נתונה לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם) ולאחר מכן לבג"צ. פרטוש, עזב את הקיבוץ לאחר 6 שנות חברות. בעקבות עזיבתו, פנה פרטוש לרשם, כדי לנהל הליכי בוררות נגד הקיבוץ, בהתאם לתקנון המחייב את הצדדים, במטרה להגיע להכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת, בין השאר, קבלת פיצויים בגין עזיבתו את הקיבוץ. תקנון האגודה, המחייב את הצדדים, מסדיר את נושא דרך יישוב הסכסוכים בין על דרך של הכרעה על ידי המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, בהתאם לתקנון, או על דרך של חתימה על הסכם בוררות של המוסד ובין על דרך של הכרעת הסכסוך על די רשות השיפוט בהסתדרות. לאור פנייתו זו, פנתה עוזרת הרשם לקיבוץ וביקשה את תגובתו. הקיבוץ הודיע כי אין לו התנגדות לקיים הליך בוררות. לאור הודעה זו הוצאה הודעה לצדדים אודות מינוי בורר לפי תקנות האגודות השיתופיות וחוק הבוררות כשמצוין באחת התניות, כי מדובר במינוי בורר על פי חוק הבוררות וכי על פי תקנון האגודה לרשם לא קמה סמכות למנות בורר. לאחר שנחתם הסכם בוררות בין פרטוש לקיבוץ בו הצהירו הצדדים, כי הגיעו להסכמה למסור את ההכרעה וחילוקי הדעות שביניהם להכרעת בורר ועוד הסכימו, כי יראו את מינויו של הבורר כאילו נתמנה מכוח פקודת האגודות השיתופיות וכי על הבוררות יחולו תקנות האגודות השיתופיות וכי לכל צד תהא הזכות לערער בפני רשם על פסק הבורר בתוך 10 ימים מיום קבלתו. הבורר פסק שפרטוש עזב מרצונו את הקיבוץ וקיבל את כל דמי העזיבה ושאר הזכויות המגיעות לו כעוזב, וכי אין הוא זכאי לקבלת פיצויים מיוחדים שניתנו מאוחר יותר לשאר חברי הקיבוץ עקב פינוי קיבוץ שומריה מחבריו ואכלוסו על ידי מפוני גוש קטיף. פרטוש, פנה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על מנת לבטל פסק הבורר. בית המשפט המחוזי סבר, כי טעות קולמוס לרבות שימוש בטופס שגוי אינו יכול לאיין את הבסיס העקרוני המשפטי וההסכמי המחייב בין הצדדים, המעוגן בתקנון האגודה המפנה לפקודת האגודות השיתופיות. לכן הצדדים הכפיפו עצמם בבוררות הנדונה להוראות תקנון הקיבוץ והבורר מונה ותפקד בהתאם. גם אם כתב המינוי שהוצא לבורר מלכתחילה היה שגוי הרי שהייתה זו טעות טכנית ולא מהותית,  טעות אשר תוקנה על דרך אשרור המינוי בחתימת הצדדים על הסכם הבוררות כמפורט לעיל, אשר היו מיוצגים באותה עת על ידי עורכי דין.

נימוקי בקשת פרטוש

פרטוש טוען כי מינוי הבורר מטעם הרשם, נעשה בחוסר סמכות ועל כן דינו להתבטל. לחלופין מבקש פרטוש מבית משפט העליון להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשתו לביטול פסק הבוררות או להעביר את הדיון לרשם על מנת שידון בערעור שיגיש על פסק הבורר, לרבות לעניין עצם מינוי הבורר. לדברי פרטוש, מדובר ב"טעות משפטית של ממש". הכוונה הייתה למנות בורר לפי חוק הבוררות, ולרשם לא הייתה סמכות למנות בורר. פרטוש טוען שבאין הסכמה לפעולתו של המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, יימסר הסכסוך "באופן אוטומטי" להכרעת רשות השיפוט בהסתדרות.

תגובת הקיבוץ

לטענת הקיבוץ, הבורר מונה כדין ופעל כדין, אף אם נפלה טעות בכתב המינוי. הפגם, תוקן כאשר הצדדים אשררו את מינוי הבורר בהסכם הבוררות שנחתם ביניהם. הקיבוץ מדגיש כי פרטוש לא העלה בשום שלב במהלך התנהלותה של הבוררות טענה כלשהי כנגד סמכות הבורר ואף פנה לרשם בבקשות שונות וראה בו את הגורם המהותי המוסמך להתערב בהליכי הבוררות.

דיון והכרעה מפי כבוד השופט י. דנציגר

כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות ניתנת אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נגרם עיוות דין המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. אף שבמקרה דנן מתעוררת שאלה שייתכן שיש בה כדי לחרוג מעניינם הפרטי של הצדדים, אין מדובר בסוגיה משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור ואף לא נגרם לפרטוש המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דין הבקשה להידחות אף לגופה. ראשית, לפי לתקנון האגודה, יש להעביר סכסוך בין הקיבוץ לחבר לשעבר להכרעת רשות השיפוט בהסתדרות ככל שלא תתקבל הסכמה לפעולת המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית – לא ימנע מן הצדדים לפנות לרשם האגודות השיתופיות בבקשה למינוי בורר מכוח פקודת האגודות השיתופיות. דהיינו, הפרשנות המוצעת על ידי פרטוש, כאילו היה על רשם להודיע לצדדים כי הוא אינו מוסמך למנות בורר אינה מתיישבת עם האמור בתקנון. בנוסף, פרטוש עצמו פנה מיוזמתו אל הרשם וביקש לנהל את הליכי הבוררות בינו לבין הקיבוץ "בפיקוחו של רשם האגודות השיתופיות". לפיכך טענתו בהקשר זה נראית תמוהה.

בית המשפט, אין בדעתו להידרש כלל לשאלה האם הפגם שנפל בכתב המינוי הינו פגם טכני או מהותי ולשאלה האם היה בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים כדי לרפא פגם זה. לנוכח התנהלותו של פרטוש במהלך הליך הבוררות כולו, הוא מנוע מלהעלות טענות נגד מינויו של הבורר. נכתב מפורשות כי הצדדים יראו את מינויו של הבורר כאילו נתמנה מכוח פקודת האגודות השיתופיות וכי על הבוררות יחולו תקנות האגודות השיתופיות מאז התנהל הליך הבוררות במשך כשנה וחצי עד לפסק הבוררות. בכל אותה תקופה לא העלה פרטוש, אשר היה מיוצג על ידי עורך דין, כל טענה בעניין סמכותו של הבורר להכריע במחלוקת שבין הצדדים או בעניין פגם שנפל במינויו. מפסק הבוררות עולה כי פרטוש לקח חלק בישיבות הבוררות שהתקיימו במסגרת ההליך, השמיע את טיעוניו, הציג מסמכים והגיש כתבי טענות. הטענות המועלות מעלות את החשש כי מקורן בחוסר שביעות רצונו מתוכנו של פסק הבוררות שניתן. חוסר שביעות רצון מעין זה, כשלעצמו, אינו מהווה הצדקה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

לנוכח כל האמור, אין מקום ליתן רשות ערעור ולבטל החלטתו של בית המשפט המחוזי ואת פסק הבוררות ואף אין להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשת ביטול  פסק הבוררות. באשר לבקשת פרטוש, לחלופי חלופין, לאפשר לו לערער על פסק הבוררות לפני הרשם, הקיבוץ מציין בתגובתו כי במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי הציע לפרטוש לקיים הליך ערעור לפני הרשם בלא שפרטוש יטען לאיחור בהגשת כתב הערעור, אך נראה כי פרטוש סירב להצעה. משכך אין כל  הצדקה להתיר לו להגיש את הערעור האמור.

לפיכך, הבקשה נדחית. פרטוש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.

 ניתנה היום, ‏כ' בשבט התשע"א (25.1.2010). 

לאתר הבית של קיבוץ שומריה.