לאחר שחרורה משירות צבאי, עבדה עינבר במשק של אביה במושב שדות דבורה. האם היא עבדה שם כ''בת'' או כ''פועלת''. האם עבודה זו תזכה אותה במענק של חייל משוחרר לעבודה מועדפת?

עינבר טננבאום טענה כי היא עבדה במשך שישה חודשים, לאחר שחרורה משירות סדיר בצה"ל ולכן היא זכאית למענק לחייל משוחרר. עינבר ביקשה לקבל מענק לחייל משוחרר אשר עובד בעבודה נדרשת/מועדפת זכאי לה. היא נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולכן הגישה את התביעה.

עינבר טננבאום  השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום 30.1.08. בבעלות אביה של עינבר  מר מוטי טננבאום. משק חקלאי במושב שדמות דבורה (להלן:"המשק") ובו רפת ומטעים.

הוגשו תלושי שכר של עינבר  בגין חודשים 3.08 עד 7.08, כאשר בטופס התביעה דווח על עבודה החל מחודש פברואר 2008, מיד לאחר השחרור. בתלושי השכר של עינבר מופיע "תחילת עבודה: 1.9.04". מתלושי השכר שהונפקו לעינבר  עולה כי היא קיבלה שכר לפי שעות עבודה. בתקופה שבה עבדה במשק של אביה, היא עבדה בשני מקומות עבודה נוספים: במחסני מזון כפר תבור וכמלצרית בבית קפה.

עינבר נהגה לעזור במשק גם לפני שהתחילה את שירותה הצבאי  וגם לאחר שסיימה את התקופה של העבודה המועדפת, בתור בת המתגוררת עם הוריה, והמשק משמש להם מקור פרנסתם. (בדרך כלל ללא תשלום ולפעמים בתשלום)

במשק היא עבדה בחליבה ברפת, עזרה עם העגלים היונקים ובמטע השקדים, לפי התקופות. היא עבדה כל יום 6-7 שעות וקיבלה על זה שכר מינימום. הכסף הועבר  לחשבונה בבנק, ועינבר לא ידעה לנקוב במספרים מדוייקים. היות והיא הייתה חייבת לאביה כסף, היו קיזוזים מהסכומים  שהועברו לה.

האב סיפר כי עינבר עוזרת לו במשק לפי הצורך, אך ללא שכר, כאשר היא עובדת  כל יום שעה-שעתיים. הוא אמר כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היא עבדה כל יום 7-8 שעות. באשר לשכר שבתו  קיבלה, אמר האב שלפעמים היא קיבלה העברות בנקאיות ולפעמים  היא קיבלה "דרך קיזוז". נכון להיום הוא מעסיק תאילנדי, עקב מצבו הבריאותי.

כב' השופטת  עידית איצקוביץ

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי דורש שני תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה יחשב כעובד. האחד, עבודה במפעל באופן סדיר, והשני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד מבצעה. קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד.  מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת לעניין זה. עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה, כי בית הדין בוחן בקפידת יתרה את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. נטל ההוכחה כי היחסים בין בני המשפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם.

אין ספק שעינבר עבדה במשק של אביה, לא רק בתקופה הרלוונטית לתביעה, אלא גם לפני ואחרי תקופה זו. השאלה היא האם עבודתה עונה לדרישות של חוק הביטוח הלאומי כדי לראות בה "עובדת" והאם יש לה תקופת אכשרה לזכאות למענק.

המשק של האב לא היה מקום עבודתה היחיד, באותה תקופה בשני מקומות נוספים. אחד המאפיינים של "עבודה" הוא קבלת תמורה, קרי, שכר.  עינבר לא ידעה לציין מה היה גובה השתכרותה מהעבודה במשק.

במקרה זה מדובר במערכת של עזרה משפחתית, שבה עינבר עבדה בתור בת של בעל המשק, לפי צורכי המשק ויכולתה לפי עיסוקיה האחרים. התשלומים שקיבלה לא היו קשורים לעבודתה ולא היו כתמורה לעבודתה. האב מימן לתובעת נסיעה לחו"ל בסכום גדול, והיא קיבלה סכומים נוספים לפי יכולתו של האב וצרכיה.

בנוסף, לא הוכח כי אילולי עינבר הייתה עובדת, היה עובד אחר מבצע את העבודה. האב אכן העסיק עובד זר במשק אך היה זה בעקבות הרעה במצב בריאותו, ולא כדי להחליף את התובעת.

לאור כל זאת, התביעה נדחית.

בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

  ניתן היום, כ"ח בסיון התש"ע, 10 ביוני 2010.

לאתר הבית של מושב שדמות דבורה.