לאחר שקנו נכס בהרחבה במושב עדנים, הופתעו הקונים לקבל דרישה לתשלום בגין היטל ביוב בסך כ-26,000 ₪ מהמועצה האזורית דרום השרון, והגישו ערר לבית המשפט על מנת שיכריע באיזה שלב מתגבש החיוב בגין היטל ביוב
יצחק זמברג ואלה מנדלסון, תושבי שכונת ההרחבה במושב עדנים שבתחום המועצה האזורית דרום השרון, רכשו את הנכס שלהם מבעליו הקודם בשנת 2007. מספר חודשים לאחר מכן, שלחה להם המועצה האזורית דרישת תשלום להיטל ביוב בסך כ-26,000 שקלים חדשים.
על חיוב זה, הם הגישו ערר בו טענו, כי עוד בטרם רכשו את הנכס, שלחה המועצה לבעלים הקודם הודעה על החלטתה משנת 2005 בדבר התקנת מערכת ביוב שתשרת את המושב כולו, ועל כן הבעלים הקודם הוא הכתובת הנכונה לתשלום ההיטל. מה עוד, שבטרם הרכישה, ולאחר מתן ההודעה, נתנה המועצה אישור לטאבו בדבר העדר חובות בגין הנכס, ולמעשה הטעתה אותם.
ניתן לומר, כי המחלוקת בין הצדדים התרכזה בעיקר סביב שאלת מועד התגבשותו של החיוב בהיטל, כאשר מחד, טוענים העוררים, כי מועד התגבשות החיוב הינו במועד שבו נמסרה לבעל הנכס הודעה על התקנת ביוב, ומנגד, טוענת המועצה, כי התגבשות החיוב הינו במועד בו נמסרה דרישת התשלום.
המציאות היא שלא אחת חולף זמן רב בין המועד שבו מתקבלת החלטה עקרונית על ידי הרשות המקומית בדבר התקנת מערכת ביוב או חלק ממנה, לבין המועד שבו מתקיימים התנאים לביצוע בפועל של העבודות, שרק אז, או אף לאחר מכן, מוצאות דרישות התשלום, וכך היה גם במקרה שלפנינו.
בית המשפט הבהיר, כי הדבר אך הגיוני, שכן רק לאחר קבלת ההחלטה האופרטיבית, כיצד תוסדר מערכת האיסוף והטיהור של שפכי היישוב, ניתן היה לערוך תחשיב של עלויות הקמתה של מערכת הביוב, ורק לאחר מכן ניתן היה לקבוע את סכומו של היטל הביוב שייגבה מהתושבים.
מעבר לכך, מתוך עיון בסעיפי החוק השונים לחוק הביוב ובהוראות המקבילות עולה ברור, כי החבות לשלם את היטל הביוב מתגבשת בהתאם למועדי הביצוע של עבודות ההתקנה, ולא בהתאם למועדי קבלת ההחלטה בדבר התקנת מערכת הביוב או למועד מסירת ההודעה על ההחלטה.
לאור זאת, ומאחר ובמקרה דנן החלו העבודות להתקנת מערכת היוב רק לאחר שהעוררים כבר רכשו את הנכס, וכך גם דרישת התשלום, נמצא כי העוררים הם הנישומים הנכונים.
מסיבה זו, יש לדחות את טענת העוררים, כי הם הוטעו על ידי המועצה בכך שניתן להם אישור לטאבו בדבר העדר חובות בגין הנכס, שכן במועד שניתן האישור אכן לא התגבש חיוב על הנכס.
בית המשפט קבע, כי החיוב בהיטל ביוב מתגבש עם הוצאת דרישת התשלום, ועל כן דחה את הערר וחייב את העוררים לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 שקלים חדשים.
