למי שייכות הזכויות הקנייניות ביחידות ההשתתפות היחסיות בתנובה, לרפתנים ולבעלי המשקים החקלאיים או לאגודה?

לפני ביהמ"ש העליון בקשה לעיכוב פס"ד שהגישה האגודה השיתופית רמת צבי, עד למתן הכרעה בערעורה, בנוגע להחלטת ביהמ"ש המחוזי שהתקבלה לאור החלטת בג"ץ ניר בנים, לפיה הרפתנים באגודה הם שנשאו בתשלומי הון המניות של תנובה באופן אישי ובהתאם להיקף תוצרתם. מכאן נקבע, ע"י ביהמ"ש המחוזי, כי הזכויות הקנייניות ביחידות ההשתתפות היחסיות שייכות לרפתנים ועל האגודה לשלם לכל אחד מהם את הסכומים המגיעים לו.

האגודה הייתה חברה באגודת תנובה, ובהתאם להחלטת תנובה בשנת 1999 על הקצאת יחידות ההשתתפות בין האגודות החברות בה, הוקצו לאגודה יחידות ההשתתפות אשר לגביהן נקבע בשנת 2007 באסיפה הכללית כי יחולקו באופן שווה בין כל חבריה, ולא רק בין הרפתנים. בשנת 2008, כתוצאה ממכירת תנובה לקבוצת משקיעים, זכו האגודות החברות בה לתמורה כספית עבור פדיון יחידות ההשתתפות שהוקצו להן.    

לטענת המשיבים, שהינם רפתנים ובעלי משקים חקלאיים באגודה, זכויות הקניין ביחידות ההשתתפות היחסיות שייכות להם ולא לאגודה. לטענתם, הואיל וכמות היחידות נקבעה על בסיס היקף הייצור ושיווק התוצרת החקלאית שהם ביצעו, והואיל והם אלו שנשאו בחיוב עבור רכישת הון המניות בתנובה, הרי שהחלטת האסיפה הכללית לחלוקת יחידות ההשתתפות בין חברי האגודה באופן שוויוני ניתנה תוך חריגה מסמכות ומכאן שהאגודה חילקה נכס שאינו בבעלותה.

בבקשתה לפני ביהמ"ש העליון, טוענת האגודה כי מאחר ופסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מבטל החלטה של האסיפה הכללית, ומאחר והשלכותיו משמעותיות הן מבחינה כספיות והן מבחינת נזק שאינו בר תיקון לאגודה ולחבריה, יש לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. מבחינה כספית טוענת האגודה, כי ביצוע פסה"ד יאלצה לגבות כספים שחולקו לחברי האגודה ולהעבירם למשיבים.

עוד טוענת האגודה, כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן שגה ביהמ"ש המחוזי כאשר התעלם מן השוני הקיים בין נסיבות המקרה לבין הנסיבות שנדונו בבג"ץ ניר בנים, וכי חברי האגודה וביניהם המשיבים, ידעו כי יחידות ההשתתפות רשומות כחלק מההון של האגודה בדוחותיה הכספיים ואף אישרו זאת לאורך השנים.

לבסוף טוענת האגודה, כי ביהמ"ש המחוזי טעה כאשר לא קיזז מן הסכום בו זכו המשיבים את הסכום אותו כבר קיבלו במסגרת החלוקה השוויונית שבוצעה בין חברי האגודה בהתאם להחלטת האסיפה הכללית.

בתשובתם טוענים המשיבים, כי האגודה יציבה מבחינה כלכלית ובעלת מקורות לשלם את הסכום הנתבע, ללא צורך לדרוש מחבריה להשיב את הכספים שחולקו להם, ואף אם כן, לטענת המשיבים בעת חלוקת הכספים ע"י האגודה, חתמו החברים על מסמך התחייבות לפיו הם מודעים להליכים המתקיימים ומתחייבים להשיב את הכספים המחולקים, ככל ויידרש.

עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור קלושים שכן ערעורה של האגודה מופנה כנגד ממצאים עובדתיים בהם לא נוטה ערכאת הערעור להתערב, וכי בכל מקרה, אין לקזז מן הסכום שנתבע את הסכום שקיבלו, היות ומדובר בחלק קטן ממנו.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פותח בהסבר כי בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד, על ביהמ"ש להביא בחשבון שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. ככל ומדובר בעיכוב ביצוע פס"ד כספי, נדרש המבקש לעמוד בנטל שכנוע מוגבר בכדי להראות שהשיקולים הללו נוטים לטובתו. במקרה דנן הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי לא עמדה האגודה בנטל המוגבר למעט בעניין הקיזוז, ולכן דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.

באשר למאזן הנוחות- ביהמ"ש קיבל את טענות המשיבים כי האגודה לא העלתה כל טענה ולא הניחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה בכדי להצביע על קושי כלכלי מצד המשיבים אשר ימנע ממנה להיפרע מהם אם הערעור יתקבל, ויתרה מכך- האגודה לא הצליחה להוכיח כי יגרם לה נזק ממשי, בלתי הפיך, באם בקשתה תדחה.

עוד קיבל ביהמ"ש את טענת המשיבים, כי אכן היו האגודה וחבריה מודעים לסיכון קבלת התביעה בעת חלוקת הכספים ולכל נזק שעלול להיגרם להם במידה ויאלצו להחזיר את הכספים בהתאם להכרעה בתביעה דנן.

באשר לסיכויי הערעור- לדעת ביהמ"ש האגודה לא הצליחה להראות כי סיכויי הערעור גבוהים למעט בסוגיית הקיזוז. ראשית ציין ביהמ"ש, כי מרבית טענות האגודה נוגעות לממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. שנית קבע ביהמ"ש, כי ההבדלים אליהם מתייחסת האגודה בין המקרה דנן לבין בג"ץ ניר בנים אינם מצביעים על שוני במקור הזכות ליחידות ההשתתפות היחסיות, ולכן אין לכך השפעה על שאלת הבעלות ביחידות הללו.

לבסוף, באשר לטענת הקיזוז, מציין ביהמ"ש כי סיכויי הערעור בנושא זה טובים יותר, אך אין בכך בכדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסה"ד במלואו, אלא רק את הסכום הרלבנטי לעניין הקיזוז.  

ביהמ"ש העליון קבע כי לא עלה בידי האגודה להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, למעט בסוגיית הקיזוז. לפיכך, דחה ביהמ"ש את הבקשה והורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסה"ד שיחול על החלק שקיבלו המשיבים במסגרת החלוקה, מתוך הסכום שנפסק לטובת כל אחד מבין המשיבים.

ניתנה ביום ח' בכסלו התשע"ה, ה- 30 לנובמבר 2014.