לתושב מועצה אזורית לא מוקנית זכות להגיש התנגדות בבקשה להיתר שימוש חורג בנכס בתחום יישוב אחר במועצה
העותר גר בכפר חרוצים שבתחום המועצה האזורית חוף השרון, משמש כחבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון מטעם היישוב ושימש במשך כ-15 שנים כחבר במליאת המועצה האזורית חוף השרון. עתירתו הוגשה כנגד החלטת ועדת ערר לדחות ערר שהגיש נגד החלטה להארכת היתר לשימוש חורג שניתן למבנה בתחום קיבוץ שפיים.
המבנה במרכז הפרשה, בגודל של כ-11,000 מ"ר, הוקם כ"מבנה משק", על שטח שיועד למבני עזר למשק הקיבוץ. על פי התכנית המפורטת הרלוונטית לשטח המבנה, בקרקע ניתן לעשות שימוש למבני משק כגון רפת, מכון חליבה, מתבן, לול, בור תחמיץ, מחסן, נגירה, מוסך, מסגריה, סככה, בנייני מלאכה ואחסנה, גנרטור ושאר מבנים לדיור בעלי חיים ולייצור מזון עבור בעלי חיים.
בשנת 2005 קיבל המבנה היתר לשימוש חורג בחלק מהמבנה, כ-4,500 מ"ר מתוכו, לצורך מרכז למידה, משרדים ואולם תצוגה של חנות כלי שיש, לתקופה של 5 שנים. בשנת 2010 הוארך תוקף ההיתר לשימוש חורג ב-5 שנים נוספות. על החלטה זו של הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון, הגיש העותר ערר לוועדת הערר.
על פי טענת העותר בעררו, השימושים שאושרו למבנה מהווים סטייה ניכרת מהתכניות המאושרות למבנה, וכן נטען כי למבנה אין מאפיינים של מבנה משקי, אלא של מבנה מסחרי, אשר אף בפועל מעולם לא שימש כמבנה משק, ולפיכך הוקם שלא כחוק. לראיה מציין העותר את מגרש החניה הגדול, כ-300 מקומות חניה, שהוקם בסמוך למבנה.
כמו כן טוען העותר, כי אף אם ניתן לעשות שימוש חורג במבנה, שימוש זה יכול שיהיה רק לצורך פעולות מקומיות של הקיבוץ, לדוגמא כמו משרדי הקיבוץ, ולא שימושים המיועדים לאוכלוסייה שמחוץ לקיבוץ. השימוש החורג נוגד, לטענת העותר, את דיני התכנון המחייבים, גורם לשינוי באופייה הכפרי של המועצה האזורית ואף גוזל פרנסה מהיישובים העירוניים הסמוכים.
גם על פי עמדת המדינה שהוגשה במסגרת ההליך, השימוש החורג שאושר על ידי הוועדה המקומית מהווה סטייה ניכרת מהשימוש המותר במבנה ולפיכך יש לפסול את החלטת ועדת הערר (בדומה לטענת העותר). מתן היתר חורג, כך לטענת המדינה, גורם לעקיפת הליכי התכנון ולסטייה מהתכנון הכולל, באופן שמסכל ומאיין את מערך התכנון הכולל.
ועדת הערר קבעה כי העותר אינו בעל מעמד להגשת הערר ודחתה את עררו. על פי ועדת הערר העותר מנצל את מעמדו כחבר הוועדה המקומית לתכנון ובניה באופן פסול, כאשר הוא הופך לאישי כל עניין אליו נחשף במהלך דיוני הוועדה בהגשת התנגדות אישית.
לגוף העניין קבעה ועדת הערר כי השימוש החורג אינו מהווה סטייה ניכרת מהתכניות המאושרות למבנה ולפיכך אין מניעה לאשר את השימוש החורג זמנית.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע בהכרעתו כי הוא מקבל את טענת ועדת הערר, לפיה העותר אינו בעל מעמד להגשת העתירה כנגד החלטת הוועדה ולפיכך העתירה נדחית. מגוריו של העותר ביישוב אחר בתחום המועצה האזורית חוף השרון אינם הופכים אותו לבעל עניין מיוחד בנעשה בתחום שאר יישובי המועצה האזורית, העותר אינו בעל מעמד מיוחד מתוקף חוק התכנון והבניה וכן אינו נחשב לעותר ציבורי.
יצוין כי העותר ביקש לצרף את עמותת "אדם, טבע ודין" כמשיבה לעתירתו, אך בקשת ועדת הערר למחוק את העמותה מהעתירה נתקבלה. ביהמ"ש קבע כי על העמותה היה להיות עותרת במקום, או לצד, או בנוסף לעותר, ולא כמשיבה נפרדת. בכך נרמז כי אילו היתה העמותה העותרת, היתה נמנעת דחיית העתירה מנימוק של חוסר מעמד (העמותה יכולה להיחשב כעותר ציבורי).
ביהמ"ש מציין את ס' 151 לחוק התכנון והבניה, לפיו לא יינתן היתר לשימוש חורג אם יש בכך סטייה ניכרת מהתכנית החלה על הקרקע. כמו כן מציין ביהמ"ש את הגדרת סטייה ניכרת מתכנית מתוך תקנות התכנון והבניה, המוגדרת כ"שימוש בבניין או בקרקע שיש בו שינוי מהשימוש שנקבע בתכנית והוא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה."
מכיוון שהשימוש המותר בשטח הינו לצורך מבני משק ולא לצורך חקלאות, קובע ביהמ"ש כי אין לומר כי מדובר בשימוש חורג שמשנה את אופי הסביבה הקרובה, בהשוואה לשימושים המותרים בשטח. אדרבא כאשר ועדת הערר קבעה כי עם תום תקופת השימוש החורג המבנה יפונה מהקרקע.
מכיוון שעל פי עמדת ביהמ"ש אין מדובר בסטייה ניכרת מהשימוש המותר בשטח וכן מכיוון שלביהמ"ש קיימת נטייה שלא להתערב בשיקול דעתם של מוסדות התכנון, החליט ביהמ"ש שלא לפסול את החלטת ועדת הערר, לפיה דין עררו של העותר בהליך זה לדחייה.
לעניין טענת העותר לפיה השימושים המותרים בתכניות החלות על קיבוצים מותרות רק לצרכים פנימיים של הקיבוץ נקבע כי מדובר בטענה מרחיקת לכת, שאינה מבוססת ואף אינה סבירה.
ביהמ"ש קבע כי העותר בהליך שלפניו, העורר בהליך הקודם של ערר לוועדת הערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון, נעדר מעמד להגשת הערר נגד ההחלטה. מגוריו של העותר ביישוב בתחום המועצה האזורית חוף השרון, אינו הופך אותו לבעל מעמד להגשת התנגדויות להחלטות בעניין היתר שימוש חורג בתחומי יישובי המועצה השונים.
כמו כן קבע ביהמ"ש, כי שימוש מסחרי בשטח שהוגדר כמותר לשימוש לצורך מבני משק, אינו מהווה סטייה ניכרת משימוש מותר במידה שתצדיק התערבות של ביהמ"ש (אלא סטייה שאינה ניכרת), להבדיל משימוש מסחרי בשטח שהוגדר לצורך חקלאות.
בנסיבות העניין נדחית העתירה, לאחר שנקבע כי לעותר לא היה מעמד להגיש התנגדות לוועדה המקומית בעניין היתר שימוש חורג במבנה בקיבוץ שפיים.
כמו כן נקבע כי העותר יישא בהוצאות משפט ושכ"ט של המשיבים: ועדת הערר מחוז מרכז, הוועדה המקומית חוף השרון וקיבוץ שפיים, בסך של 10,000 ₪.
ניתן ביום כ"ו באלול תשע"ד, 21 בספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
