מאבק ירושה על נחלה בין צאצאי זוג שנפטר לבין בן אחיהם שהנחלה הובטחה לו

הגב' ס.ש. (להלן: "המנוחה") ומר ס.מ.ב. (להלן: "המנוח") ז"ל, עלו לארץ מתימן בשנת 1949. המנוחה התגרשה עוד בתימן ועלתה לארץ עם שני ילדים, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 ח. ז"ל (להלן: "האב"). המנוח היה גרוש. הנתבעים 1-2 הם אחיו ואילו הנתבע 3 הוא בן אחיו. למנוח לא היו ילדים משלו. המנוחים נישאו בינואר 1951 נישואיהם נרשמו במשרד הדתות (ראה תעודת נישואין נספח ב') אך משום מה לא נרשמו במרשם האוכלוסין.התובעים טוענים שהמנוח אימץ אותם כילדיו, על אף שהאימוץ לא נרשם. המנוחה הלכה לעולמה ב- 4.6.1992. המנוח נפטר ביום 15.9.2007 ואילו אביהם של התובעים ח. ז"ל נפטר ביום 18.10.2001. בצו הירושה שניתן אחר מותו של המנוח, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 אינם נמנים כיורשיו משום שכאמור לא אומצו כחוק. המנוחים רשומים עדיין כבעלי הזכויות בנחלה, כבני רשות, מתוקף הסכם תלת צדדי שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") ומושב XX (להלן: "האגודה").

התובעים מבקשים לקבוע כי הם בעלי הזכויות בנחלה.

לטענת התובעים, הנתבע 3 פלש למשק שלא כדין, והוא מסרב להתפנות ממנו. לאחר נישואי אמם אימץ המנוח את התובעת 1 ואת אביהם בפועל, אך הרישום לא נרשם כדין. התובעת 1 ואביהם סייעו למנוח ולאם בכל עבודות המשק, גם לאחר שעזבו את בית המגורים.

עוד טוענים התובעים, כי הרציונל מאחורי הוראות המינהל הקובעות את דרך העברת הנחלה, הוא לשמר את הנחלה כ"יחידה חקלאית אחת" המשמשת לפרנסה של משפחה אחת. מאחר שהנחלה איננה משמשת יותר לחקלאות אין היגיון לתת עדיפות לנתבעים, על פני התובעים שהם ילדיה של האם שהיו בפועל גם ילדיו של המנוח. הנתבעים לא צירפו את המסמכים עליהם הם מסתמכים בעניין העברת המשק מהמנוח לנתבע 3. אי גילוי המסמכים מצביע על כך שיש סיבה להסתרתם. לטענתם, גם האגודה פועלת בתיק זה ממניעים פסולים שכן מעדיפה היא את נתבע 3 כבעלים יחיד. גם אם יתברר כי הנתבע 3 השקיע כספים בבניית בית, הרי שאין בכך להפקיע את זכותם של המשיבים בכל המשק. הבית מהווה רק חלק קטן מהמשק ומשוויו. התובעים גם טוענים שההתחייבות להוריש את הנחלה, אותה נתן המנוח בחייו אינה ברת תוקף, שכן, התחייבות שכזו לא מהווה צוואה תקפה.

לטענת הנתבע 3, בין המשיבים לבין המנוח אין כל קשר. המשיבים מעולם לא אומצו על ידי המנוח, לא גדלו אצלו ולא התגוררו עמו. בכל אופן, נקבע בפסיקה כי אימוץ בפועל איננו מקנה זכות ירושה על פי דין. המנוחה, אמם של התובעים, נפטרה לפני המנוח לפיכך אין להם כל מעמד חוקי או משפטי ביחס לעיזבונו של המנוח שכן הזכויות שהיו לה כבת רשות הועברו עם מותה למנוח. הנתבע 3 הוא היחיד שדאג למנוח לאורך כל השנים. בשנת 1998, המנוח העביר (עוד בחייו) לנתבע 3 את הזכויות במשק בתור מתנה. הנתבע 3 הוא היחיד שעבד בנחלה והשקיע בה מהונו, בנה בה את ביתו, וכל זאת מבלי לקבל תמורה.

האגודה מוסיפה כי המשיבים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט תוך ניסיון ליטול מהנתבע 3, המתגורר במשק משנת 1998, את זכויותיו מבלי שיש להם כל מעמד בתביעה זו.

מתוך התיק אשר הוצג לבית המשפט על ידי נציג מינהל מקרקעי ישראל עולה כי הזכויות בנחלה הם על פי ההסכם התלת צדדי.המנוחים רשומים עד היום כבני רשות. אמם של התובעים נפטרה לפני המנוח ולפיכך עם מותה כל הזכויות עברו למנוח מתוקפו של סעיף 20 ה (1) להסכם המשבצת עוד נקבע באותו סעיף של הסכם כי:

"(1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ואושרו על ידי המיישבת.

באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965".

המנוח לא השאיר אחריו בן ממשיך משום שלא היו לו ילדים משל עצמו. לפיכך חל חוק הירושה לגדרו התובעים אינם נכנסים ולכן הנתבע 3 הוא יורש של המנוח על פי דין .

לאור זאת, על הזכויות במשק לעבור לאחד מהיורשים, כפי שנקבעו בצו הירושה. כאמור, התובעים אינם נמנים מבין היורשים ולכן אין אפשרות להעביר למי מהם את הזכויות במשק.

עוד יש להוסיף שבהתאם לסעיף 20ד להסכם התלת צדדי ניתן להעביר את הנחלה עוד בחיים בהסכמת המינהל הסוכנות והאגודה. מתיק המינהל עולה כי המנוח אכן עשה פעולות להעברת הנחלה לנתבע 3 עוד בחייו. כתוצאה מפעולתו, הנתבע 3 התקבל באספת ישיבת ועד הנהלת האגודה מיום 16.10.93 כחבר אגודה במשק מס' XX.

אכן צודקים התובעים שהתחייבות להוריש שנתן המנוח בחייו חסרת תוקף על פי חוק הירושה אך המנוח לא הסתפק באותה התחייבות ושנים לאחר מכן ערך את הסכם המתנה, שהוא בר תוקף.

לאור כל האמור לעיל, מקבל בית המשפט את הבקשה למחיקה על הסף בהעדר עילה, בהעדר יריבות ובשל טורדנותה זאת לאחר שהוסבר להם מיד עם הגשתה את מצב זכויותיהם בנחלה.

בית המשפט דוחה את טענת התובעים לפיה לא צרפו הנתבעים את כל המסמכים כיוון עליהם כתובעים לצרף את המסמכים הנדרשים לכתב התביעה.

מאחר ונמחקה התביעה ישלמו התובעים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ שישולמו לנתבעים 1-3, ב- 5,000 ₪ נוספים לנתבעת 6 מושב XXX וב- 10,000 ₪ נוספים לאוצר המדינה .