מה דינו של עובד ותיק אשר התקבל לעבודה בעזרת זיוף תעודת הסמכה?

הערעור לפנינו עוסק בפסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בו הוחלט בדעת רוב להטיל על פלוני (להלן: "המשיב") אמצעי משמעתי של פיטורין על תנאי והעברה לתפקיד אחר בעירייה ואילו דעת המיעוט סברה שיש להטיל עליו אמצעי משמעת של פיטורין בפועל.

רקע:

המשיב, החל את העסקתו בעיריית חיפה (להלן: "העירייה") בשנת 1986 כפקח באגף הפיקוח. החל משנת 2001, התקבל לעבודה רצופה בעירייה כמציל בחופי העיר ואף שימש כשתים עשרה שנה כיו"ר ועד מצילי הים בעירייה.

לטענת העירייה, לאור פנייה של נציג משטרת ישראל בחודש מרץ 2017, נודע לה כי בין מסמכי הקליטה של המשיב, נמצאת תעודת מקצוע מזויפת של הצלת ים סוג 2. לשיטת העירייה, המשיב השיג את עבודתו תוך מסירת מידע כוזב. על רקע זה, הגישה נגדו העירייה תובענה משמעתית.

לאחר שבית הדין נדרש לבחון לעומק את קליטתו של המשיב בעירייה, נמצא כי המערער הצהיר בשנת 1998 כי למד בביה"ס למפעילי בריכות שחיה. מכאן, נראה שאף גורם משאבי אנוש בעירייה לא בדק או השווה בין הנתונים שהצהיר המשיב לבין התעודות שהציג בפועל. בסופו של הדיון, ביה"ד קבע כי גרסתו של המשיב כי התעודות המזויפות לא מוכרות לו והוכנסו לתיקו האישי ללא ידיעתו, לא אמינה ואינה מניחה את הדעת. לעומתה, קיבל ביה"ד את גרסת העירייה. עם זאת, העירייה כשלה בבדיקת נתוניו האישיים של המשיב כפי שהצהיר וחתם עליהם ביום קבלתו לעבודה מול התעודות שהוצגו לפניו.

העירייה הגישה ערעור כנגד פסק הדין וטענה כי יש לפטר את המשיב לאלתר. לשיטתה, העברת המשיב לתפקיד אחר, לא משגרת את המסר המרתיע הנדרש ואף מעבירה מסר הפוך כי "הפשע משתלם" אשר מנוגד לתכלית דיני המשמעת.

מנגד, המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור וזאת משום שפסק הדין איזן בין השיקולים השונים שכן לטענתו, כאשר נקלט לעבודה כמציל, היה ידוע לכל שהוא בעל תעודת מציל בריכה בלבד. את עבודתו כמציל בים מילא בצורה מקצועית במשך שנים רבות ואף מונה ליו"ר ועד מצילי הים בעירייה. לטענתו, ההליכים הנוכחיים הם תוצר של התנכלות שעבר בעקבות מילוי תפקידו כיו"ר. לכן, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, בוותק שלו בעבודה, העובדה כי לא קיימות לו הרשעות קודמות וכן את שביעות הרצון ממנו במקום עבודתו החדש.

דיון והכרעה:

הסמכות לקבוע אמצעי משמעתי נתונה לביה"ד המשמעתי ולא לבית המשפט. הפסיקה קבעה כי היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ביה"ד המשמעתי הוא מצומצם. עם זאת, אין להתעלם מכך שפסיקותיו של ביה"ד נתונות לביקורת שיפוטית כמצוותו של המחוקק.

בנסיבות המקרה הנוכחי עומד על הפרק אמצעי המשמעת של פיטורין בפועל. העירייה טוענת כי שהוא הראוי להפעלה ואילו המשיב טוען כי לא כך הדבר.

מהותו של אמצעי המשמעת של הפיטורין בדין המשמעתי כאשר מדובר בעובד בשירות הציבורי הינה שימור התדמית הראויה והתפקיד הראוי של השירות הציבורי. השירות הציבורי כולל גם את השלטון המקומי ועל כן, תדמיתו היא תנאי הכרחי להפעלתו כפי שהיא תנאי הכרחי בשירות הציבורי בכללתו. עם זאת, פיטורים הם בגדר צעד דרסטי וככל שהם מוטלים בגיל מבוגר יותר, כך גם פגיעתם רבה יותר.

ביהמ"ש סבור כי כאשר העסקתו של עובד ברשות מקומית נשענת על זיוף, ככלל, על אמצעי המשמעת לכלול פיטורין ממקום העבודה. המשיב הפר הפרה קיצונית את חובתו לנהוג בהגינות כלפי העירייה. להפרה זו של חובת האמונים עלולות להיות השלכות בין השאר במשפט הציבורי, במשפט האזרחי ובדין המשמעתי.  מדובר בקבלה לעבודה על בסיס מעשה אקטיבי של זיוף תעודת הסמכה אשר מאפשרת לרשות לסגת מהתקשרותה עם המשיב בחוזה ההעסקה.

עובד הנכנס לתפקידו על בסיס מצג שווא פוגע בליבת האינטרסים שהדין המשמעתי בא להגן עליהם. כמו כן, מצב זה עלול לפגוע אנושות ביכולת ההתנהלות התקינה של הרשויות ובאמון הציבור. מכאן, שעל הסנקציה המשמעתית לשקף את החומרה של ההפרה המשמעתית. אם כן, התגובה המשמעתית הראויה לקבלה לעבודה על בסיס זיוף צריכה להיות הפסקת עבודה וזאת בין היתר מכיוון שעל ההליך המשמעתי להעביר מסר חד וברור נוכח זיוף שאפשר קבלה לעבודה. אין בוותק ובחוות דעת חיובית במקום העבודה כדי לשנות תגובה זאת.

סיכום:

הערעור מתקבל, על המשיב יוטלו אמצעי המשמעת הבאים:

א.      נזיפה חמורה שתירשם בתיק האישי.

ב.      פיטורין בפועל.

ניתן ביום: ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.