מה זאת ''צריכה ביתית'' בצריכת מים? איך תקבע הצריכה? לפי השימוש בפועל בנכס או לפי השימוש המיועד לנכס? ואם השימוש בנכס לא לפי יעודו האם כאן ''יצא החוטא נשכר''?
בבקשתה טוענת אסיא ייזום והשקעות י.ב. בע"מ (להלן "אסיא"), כי היא חברה המפעילה את הנכס ברחוב חטיבת גולני בחדרה (להלן : "נכס"), ע"י השכרת הדירות שבו ל"טווח ארוך". דירות אלה משמשות למגורים. למרות זאת נגבו ממנה כספים בגין צריכת מים, לפי תעריף שנקבע לנכסים שסווגו כ"בית ספר, גן לא עירוני". לטענתה, הואיל והשימוש שנעשה בנכס הוא למגורים בלבד, הרי יש להורות לחייב אותה לפי התעריף שמוטל על "מים לצריכה ביתית", ולא עפ"י תעריפים גבוהים יותר .
לטענת אסיא, היא שכרה את הנכס מהסוכנות היהודית, והסוכנות היהודית חכרה את הנכס ממינהל מקרקעי ישראל, כאשר עפ"י הסכם החכירה בין הסוכנות היהודית לבין מינהל מקרקעי ישראל "מטרת החכירה היא למגורים בלבד", כמו כן טוענת אסיא כי המבחן לחיוב בגין תעריפי המים, הוא מבחן השימוש בפועל הנעשה בנכס אליו מסופקים המים.
מי חדרה בע"מ הינו תאגיד מים וביוב שהוקם עפ"י חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001 ואשר עוסק באספקת מים בעיר חדרה. מי חדרה בע"מ טוענת כי אסיא מחוייבת בגין צריכת המים, לפי התעריף המתאים לשימוש המותר בנכס. יעוד הנכס "מרכז קליטה ומרכז ספורט בשכונת בית אליעזר בחדרה" וכי היתרי הבנייה המתייחסים לנכס קובעים, כי השימוש המותר בו הוא "הפעלת מרכז קליטה", ולפיכך, יש להחיל על המים הנצרכים בנכס תעריף המתאים לתכלית הנכס או לשימוש המותר בו. לטענתה אסור לעשות בנכס שימוש למגורים עפ"י דיני התכנון והבנייה, ואין לסווגו כנכס למגורים.
מוסיפה מי חדרה בע"מ וטוענת שאף אם יימצא בית המשפט להחיל על המבקשת תעריפים לפי השימוש בנכס, יש לנקוט בגישה, לפיה "לא ייצא החוטא נשכר" ולפיכך, כל אימת שאדם עושה בנכס שימוש בניגוד לתכליתו החוקית יוטל עליו התעריף הגבוה מבין שני הסיווגים: התעריף עפ"י מבחן השימוש בפועל או התעריף עפ"י מבחן התכלית, לו טוענת המשיבה. כמו כן, שיכון יחידים ומשפחות במרכז הקליטה, אינו הופך את המבנה לדירות מגורים, על פי סיווגו לעניין תעריפי המים.
הערה: במהלך ניהול התובענה השתנו הכללים. למרות זאת, שינוי הכללים אינו משנה את התוצאה הסופית, אף לאור הכללים החדשים שהותקנו.
המחלוקת:
מהו המבחן להחלת תעריפי המים שנקבעו בכללי המים? לפי מה נקבע התעריף? על פי מבחן השימוש בפועל, או שמא, על פי מבחן תכלית השימוש בנכס, עפ"י ההיתר שניתן על ידי רשויות התכנון?
האם עונה צריכת המים בנכס להגדרת "צריכה ביתית" על פי כללי המים שהיו בתוקף ביום הגשת הבקשה או על פי כללי המים שנכנסו לתוקף לאחר הגשת הבקשה, ואשר ממשיכים להיות בתוקף אף היום?
האם חלים על המים הנצרכים בנכס תעריף של מים "לצריכה ביתית".
הפן הנורמטיבי:
חוק המים התשי"ט- 1959 קובע פיקוח על תעריפי המים. החוק מקנה סמכות למועצת הרשות הממשלתית למים וביוב לקבוע את תעריפי המים, לרבות תעריפיהם לצרכן, עפ"י הפרמטרים שונים (כגון מטרות המים, לפי השמושים במים, לפי עונות השנה או שעות היממה, לפי נתונים גיאוגרפיים, טופוגרפיים או לפי נתונים אחרים).
בהתאם לחוק הנ"ל, חוקקה הרשות הממשלתית למים וביוב את כללי המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות) התשנ"ד- 1994 (ואלה הם הכללים לגביהם התבקש הסעד בבקשה זו). כללים אלה עודכנו במשך השנים מספר פעמים, וקבעו את התעריף שמשלם צרכן בגין מים המסופקים לו בתחום רשות מקומית. עפ"י לשון התעריפים, כפי שהיו בתוקף ביום הגשת הבקשה, נקבע תעריף מים מיוחד "לצריכה ביתית", באופן מדורג (דהיינו עד לכמות מסויימת משלם "הצרכן הביתי" מחיר מסויים, ומעל לצריכה הנ"ל משלם הצרכן מחיר אחר). כמו-כן, נקבע באותם תעריפים, כי ביחידת דיור בה מתגוררים מעל ארבע נפשות, יהיה זכאי הצרכן ל-3 מ"ק לכל נפש מעל ארבע הנפשות לפי התעריף הנמוך שקבעו הכללים. עוד קבעו הכללים תעריפים לשימושים אחרים, כגן לבתי חולים, בתי מלון, לחקלאות ועוד.
הערה: לאחר הגשת התובענה, חל שינוי בכללים הנ"ל. החל מיום 31.12.2009 שונה שמם של הכללים ל- "כללי המים (תעריפי המים שמספקים ספקים מקומיים) התשנ"ד- 1994. כללים אלה אינם חלים על המים שמספקת מי חדרה בע"מ, החל מיום 1.1.2010. בד בבד עם תיקון הכללים הנ"ל, הותקנו כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב) התש"ע- תחילתם ביום 1.1.2010. כללים אלה הותקנו מכח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א- 2001. אשר מסדיר הספקת מים ושירותי ביוב לצרכנים באמצעות תאגידים עירוניים המוקמים, נקבע, כי מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב "תקבע את התעריפים לתשלומים שתגבה חברה מצרכניה בעד שירותי מים ובעד שירותי ביוב". תעריפי המים ייקבעו בהתאם לתעריפים אחרים שמוסמכת הרשות הממשלתית לקבוע לחוק תאגידי המים, העוסקים בחישוב עלות שירותי מים וביוב.
כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב) התש"ע- 2009 –קובעים "כמות מוכרת ליחידת דיור" כ- "מכפלה של
להשלמת התמונה יצויין, כי מעת התקנת כללי תאגידי המים, אין תחולה לכללים שהותקנו מכוח חוק המים על תאגידים עירוניים. לפיכך, החל מיום 1.1.2010 חדלו כללי הרשויות המקומיות לחול על תאגידים מים עירוניים, ומאותו יום, חלים על אספקת מים באמצעות תאגידים עירוניים - כללי תאגידי המים.
מסקנה מתבקשת מן האמור לעיל היא, שמיום הגשת התובענה ועד ליום 31.12.2009, חלו על צריכת המים בנכס כללי הרשויות המקומיות, ואילו מיום 1.1.2010 חלים על צריכת המים בנכס כללי תאגידי המים. הואיל ובשתי קבוצות הכללים הנ"ל, נקבע תעריף מיוחד ל-"צריכה ביתית", הרי יש לפרש את המונח הנ"ל ולבדוק, אם אכן הצריכה הנעשית בנכס, עונה להגדרת "צריכה ביתית".
המבחן לצורך קביעת התעריף עפ"י הכללים
לטענת אסיא, יש לפרש את הכללים באופן שצרכן יחוייב לפי השימוש בפועל שנעשה בנכס. לטענת מי חדרה בע"מ, יש להחל על הכללים כ-"כלל השימוש התכליתי", ולפיו, יחוייב הצרכן לפי השימוש המותר בנכס עפ"י דיני התכנון ובנייה, אף אם בפועל נעשה שימוש אחר, וזאת על מנת שהחוטא לא יצא נשכר.
עיון בחוק המים, בחוק תאגידי המים ובכללים שהותקנו על-פיהם מעלה, כי אין כל עיגון לשוני למבחן לו טוענת מי חדרה בע"מ. אין כל הוראה כלשהיא התומכת בטענה, לפיה יש להחיל את "המבחן התכליתי". להיפך הכל מוביל למסקנה, כי כוונת המחוקק וכוונת הרשות שקבעה את הכללים היא לקבוע תעריף על פי השימוש הנעשה במים, הנגזר, מטבע הדברים, מן השימוש הנעשה בנכס אליו מסופקים המים. מסקנה זו ניתן להסיק מן העובדה שכללי הרשויות המקומיות ואף כללי תאגידי המים נוקטים בלשון "צריכה ביתית". עוד נקבע בכללי תאגידי המים בהתייחס לכל "צריכה אחרת", כי "התעריף לכל מ"ק שמספקת החברה בעד צריכה לכל מטרה או שימוש אחרים" . הכללים נוקטים, אפוא, מפורשות, במבחן השימוש או המטרה לשמה מסופקים המים.
אף לשון חוק המים תומך בפרשנות הנ"ל. מקור הסמכות להתקנת כללים מסמיך את המועצה לקבוע כללים לפי מטרות המים או לפי השימוש בהם.
המסקנה היא, כי לשון החוק הולם את הפירוש, לפיו המבחן לצורך קביעת תעריף בגין אספקת המים הוא מבחן מהות השימוש במים או מטרת השימוש בהם, הנגזר, ממהות השימוש שנעשה בנכס אליו מסופקים המים. פרשנות זו אף הולמת את כוונת המחוקק, אשר ביקש להסדיר את אספקת המים, משאב לאומי מן החשובים ביותר, לפי מטרת השימוש במים, וע"י כך ליצור סדר עדיפות שבבסיסו המחיר שישולם בגין מ"ק מים לכל שימוש ושימוש, לפי חשיבותו בעיני המחוקק ובעיני הרשות שקבעה את הכללים.
בנוסף, "המבחן התכליתי" שאותו מציעה מי חדרה בע"מ מעורר קשיים רבים. כגון : על תאגיד עירוני שהתמחותו באספקת מים לבדוק אם מקיים הנכס אחרי הוראות דיני התכנון והבנייה ודינים. המבחן יעורר שאלות כגון מהו השימוש המותר, ולפי אילו מערכות דינים ייקבע, אם השימוש מותר אם לאו. מה הדין, מקום שדיני התכנון והבנייה אוסרים שימוש פלוני ואילו שימוש זה קיבל היתר המחלקה לרישוי עסקים. מה הדין, כאשר מוסבת דירת מגורים לחנות, או למשרד לדוגמא. כלום ימשיך לחול תעריף המגורים? ומה הדין כאשר מותר לעשות מספר שימושים, לפי איזה שימוש ייקבע התעריף? השאלות הנ"ל אך מבליטות, כי המבחן הראוי לשימוש הוא מבחן השימוש במים בפועל, הנגזר, כאמור, מן השימוש הנעשה בנכס.
אסיא ייזום והשקעות י.ב. בע"מ – "צרכן ביתי"?
האם השימוש שעושה אסיא במים הוא לצריכה ביתית? (לאור המבחן לצורך קביעת התעריף הוא מבחן השימוש בפועל).
המסקנה היא, כי לא ניתן לראות בכמויות המים הנצרכות בבניין, כ"צריכה ביתית". אין מחלוקת בין הצדדים, כי אסיא מחזיקה בבניין דירות ומשכירה את הדירות "לתקופות ארוכות". יחד עם זאת, אין חולקין, כי אסיא היא אשר משלמת בגין מים עפ"י מדידת מים אחת שנעשית לנכס כולו. עיון בכללי הרשויות המקומיות שהיו בתוקף ביום הגשת התובענה ובכללי תאגידי המים (שכאמור, הם אלה החלים על אספקת המים היום) מלמד, כי לצורך החלת תעריף ביתי, יש לקבוע מספר הנפשות הגרות בבניין. לפי כללי חישוב העלות, קיים תהליך שיש לנקוט, שבלעדיו לא ניתן להכיר "ביחידת דיור" לצורך החלת תעריף הצריכה הביתית עליה.
החלת תעריף צריכה ביתית על כל הבניין, אינו הולם את הוראות הכללים (בין כללי הרשויות המים ובין כללי תאגידי המים). כאמור, מטרת הכללים היא לקבוע תעריף המתחשב במספר הנפשות ביחידת דיור. לא ניתן להחיל תעריף "הצריכה ביתית" על בניין שלם המורכב ממספר יחידות דיור, וכאשר לא ברור מה מספר הנפשות ומה היא הצריכה בפועל בכל יחידת דיור. באין נתונים אלה בפני מי חדרה בע"מ, לא ניתן להטיל על הצריכה בכללותה תעריף "צריכה ביתית", שכאמור, לצורך חישובו יש צורך בקביעת הצריכה ביחידת הדיור עצמה, ובפרטים לגבי מספר הנפשות המתגוררות בכל יחידת דיור.
הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור העובדה, שחלק מן הדירות, מושכרות לתנועת הנוער העובד והלומד, בהן מתגוררים המדריכים האזוריים, ולא ברור, אם דירות אלה משמשות למגורי קבע למדריכים קבועים ואם סוג המגורים בהם ממלא אחרי כללי חישוב העלות. כמו-כן, חלק מכמויות המים מסופקות לחדר כביסה הפועל במקום. בנוסף, חלק מן המים שמסופקים לנכס בכללותו, מיועדים למטרות שאינן מגורים (לדוגמא- בבניין פעל פעוטון). לאור האמור, אין לקבל את טענת אסיא, כי יש להחיל על כל כמויות המים המסופקות לנכס תעריף אחיד, לפי "צריכה ביתית", מאחר וצריכה ביתית היא צריכה הנעשית ביחידת מגורים אחת, שלגביה קיים מד מים שמודד את כמויות המים ומחשב את התעריף בהתאם למספר הנפשות.
לסיכום, למרות שהמבחן הוא מבחן השימוש בפועל, בכדי שצריכת מים תחוייב לפי תעריף "צריכה ביתית", יש להוכיח, כי כמויות המים סופקו ליחידת מגורים פלונית, וכי יחידת המגורים משמשת למגורים, כקבוע בכללי תאגידי המים. משהוכח כי המים מסופקים לנכס בכללותו ולא ליחידות עצמאיות, בהן מתגוררים הדיירים, ומשלא הובהר למי חדרה בע"מ מהו מספר הנפשות לצורך עריכת החישוב, אין מקום ליתן הצהרה גורפת, לפיה המים שמסופקים לנכס בכללותו מסופקים לפי תעריף "צריכה ביתית"- ולפיכך דין הבקשה להידחות.
הבקשה נדחית. אסיא תשלם למי חדרה בע"מ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל (שניהם ביחד) של 5,000 ₪ ומע"מ בגינו.
ניתן היום, י"ד אלול תש"ע, 24 אוגוסט 2010 בהעדר הצדדים.
