מה יעלה בגורלו של מתחם צומת ספרים אשר מצוי בכניסה לקיבוץ געש?
כחלק מתוכנית געש (תכנית חש/18/8), אשר במסגרתה נעשה תכנון כולל לשטחי הקרקע שבבעלות קיבוץ געש, נתבקשה הועדה המחוזית לתכנון ובניה לאשר את שינוי ייעודו של "מתחם צומת ספרים", מייעוד חקלאי לייעוד מסחרי. הועדה דחתה את הבקשה, וערר שהוגש על כך למועצה הארצית נדחה אף הוא.
צומת ספרים, אשר שכרה את המתחם מקיבוץ געש בשנת 1997, וחברת מודן, אשר רכשה את זכויות הבעלות במתחם בשנת 2009, עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז בכדי שהלה יבטל את החלטת המועצה הארצית לתכנון ולבניה, ובכדי שיאשר את בקשתן לשינוי יעוד הנכס מייעוד חקלאי לייעוד מסחרי.
בעתירתן, טענו צומת ספרים ומודן מספר טענות, ובין היתר, כי לאור האישור שניתן להפעלת תחנת דלק ובית קפה סמוכים, אי מתן האישור להפעלת חנות ספרים בנכס הוא בגדר הפליה פסולה.
מנגד, טענה המועצה הארצית, כי החלטתה הינה החלטה תכנונית אשר נידונה לעומק, והעותרות לא הציגו כל עילה מנהלית להתערב בשיקול דעתה. בנוסף, טענה המועצה הארצית, כי אין לערוך גזירה שווה מתחנת תדלוק לחנות ספרים, כך שממילא אין בסיס עובדתי לטענת האפליה.
קיבוץ געש הביע תמיכה בעמדתן של העותרות, מאחר ולטענתו תכנית געש הוכנה על פי הנחיות הועדה, ועל כן החלטות הועדה המחוזית והמועצה הארצית לשנותה ללא שינוי בנסיבות הינן בלתי סבירות.
בפתח דבריו, הבהיר בית המשפט, כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הרשות המנהלית, ופרט למקרים בהם הוא יימצא שהחלטתה נגועה בהפליה פסולה, בחוסר מידתיות או בחוסר סבירות קיצונית, הוא יימנע מלהתערב בשיקול דעתה. משמעות הדברים היא, שבית המשפט הבוחן את ההחלטה המנהלית אינו מחליט מה ההחלטה הראויה והטובה ביותר בעיניו, אלא האם היא נתקבלה תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב, ללא שקילת שיקולים זרים, והאם היא מצויה בגדר מתחם הסבירות.
ביחס לעתירה דנן, סבר בית המשפט, כי מרבית טענות העותרות הן טענות הנוגעות לשיקול הדעת התכנוני שהופעל על ידי רשויות התכנון כדין, תוך ניסיון להלבישן במעטה מינהלי, ודינן להידחות.
מעבר לכך, דחה בית המשפט את טענות העותרות לגופן, ובהן את טענת האפליה. בית המשפט השתכנע כי מוסדות התכנון מייחסים חשיבות רבה להקמת תחנות דלק לנוחות ולרווחת המשתמשים בדרכים, דבר המונע את האפשרות לבצע גזירה שווה מהן לגבי חנויות ספרים, וממילא מאיין את טענת האפליה. בדומה לכך, דחה בית המשפט אף את שאר טענותיהן של העותרות.
בית המשפט מצא, כי על בסיס הנתונים שעמדו לפני העותרות בעת שרכשו את הזכויות במתחם, הן היו צריכות להביא בחשבון את האפשרות כי יעוד המקרקעין לא ישונה, מה גם שהחלטות הרשויות המנהליות ניתנו לאחר בחינה מדוקדקת, שאינן מצדיקות את התערבות בית המשפט.
לאור זאת, דחה בית המשפט את העתירה וחייב את העותרות לשלם ביחד סכום של 21,000 ₪.
ניתן ב- כ"ג אלול תשע"ב, 10 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.
