מהו היחס בין זכות העיון הכללית לבין זכות העיון של משתתף במכרז?

לפנינו עתירה מטעמה של חברת יפעת מכרזים בע"מ (להלן: "העותרת")  כי בית המשפט יורה לחייב את חברת נמלי ישראל (להלן: "המשיבה") למסור לעיונה את שם הזוכה ואת סכום ההצעה הזוכה במכרזים שפרסמה בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח 1998 (להלן: "חוק חופש המידע" או "החוק").

הרקע

העותרת הינה חברה פרטית המציעה בין השאר ללקוחותיה מידע בעניין מכרזים. במסגרת העתירה, ביקשה העותרת מהמשיבה בקשה למסירת מידע בכדי להרחיב את כמות המידע שהיא מרכזת ולשווקו ללקוחותיה. המשיבה הודיעה כי לאחר ששקלה את הנסיבות וערכה איזון שיקולים כנדרש בחוק חופש המידע, החליטה לדחות את בקשת העותרת.

את דחייתה נימקה המשיבה בחשש כי פרסום המידע לגורם כדוגמת העותרת אשר מטרתו הינה יצירת מאגרי מידע ופרסומם לתכלית כלכלית, עלול לפגוע בתחרות במכרזים עתידיים שתקיים המשיבה ואף הביעה חשש מפני פגיעה בסודות מסחריים שלה ושל צדדים שלישיים אשר התקשרו עמה. בנוסף, הביעה המשיבה חשש מפני הצפתה בדרישות דומות. המשיבה עיגנה את סירובה בעזרת סעיפים 9(ב)(1) ו-9(ב)(6) לחוק המהווים סייג לגילוי מידע כאשר גילוי המידע עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות או כאשר המידע מהווה סוד מסחרי או מקצועי שפרסומו עלול להוביל לפגיעה ממשית בערכו.

בנוסף, המשיבה טענה כי פרסום התוצאות יהווה עקיפה של איסור הפגיעה בתחרות באמצעות "קבלן משנה" שיאפשר תיאום מחירים ואף הביאה חוות דעת המגבות את נימוקיה. כמו כן, הוסיפה המשיבה כי מכיוון שבקשה זו עלולה להביא לבקשות דומות, יש לחסות את המידע מתוקף סעיף 8(1) שכן, חשיפת המידע תצריך הקצאת משאבים בלתי סבירים לטיפול בבקשות עתידיות.

העותרת טוענת כי דחיית בקשתה נוגדת את הוראות חוק חופש המידע שכן המידע ישרת הן את המשיבה כמי שעורכת מכרזים והן את לקוחותיה. כמו כן, לא הונחה על ידי המשיבה תשתית לטענה כי פרסום המידע לציבור יוביל לפגיעה בתחרות.

בית המשפט העביר את הסוגיה ליועץ המשפטי לממשלה. לדעתו, העתירה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או תקדימית לעניין יישומו של חוק חופש המידע ואף הוסיף כי תוצאות של מכרזים, פרטיהם של זוכים וסכומי הזכייה הגלובליים מפורסמים לעיתים קרובות על ידי רשויות במסגרת מענה לבקשות מטעם חוק חופש המידע. עוד הוסיף כי בשם האינטרס הציבורי, יש לפרסם התקשרויות בין הרשויות לבין ספקים פרטיים ובהתאם, נקבע נוהל שעל פיו, משרדי ממשלה ויחידות הסמך מחויבים להוציא באופן יזום דו"חות על הוצאות בגין התקשרויות עם ספקים.

דיון והכרעה

העתירה מעוררת מספר שאלות בדבר חופש המידע כאשר המרכזית בניהם נוגעת ליחס בין זכות העיון הכללית, זכות מרכזית העומדת בבסיס חוק חופש המידע לבין זכות העיון בתקנות חובת מכרזים, המקנה זכות עיון פרטיקולרית, מוגבלת ומתוחמת בזמן.

המשיבה הציעה לפרש את התנגשות הדינים כך שזכות העיון הספציפית בתקנות חובת מכרזים, מתוקף היותה הוראה פרטיקולרית, גוברת על זכות העיון הכללית בחופש המידע. כלומר, לפי המשיבה, יש להתייחס לזכות העיון של העותרת בנתוני המכרז כזכות אשר מוגבלת למשתתפי המכרז ומגודרת בתיחום של 30 ימים. לטענתה, הרחבת זכות העיון מכוח חופש המידע גם למי שלא השתתף במכרז, מפרה את האיזון שנקבע בתקנות. אם כך, לשיטתה של המשיבה, אין לאפשר לכל אחד לקבל את פרטי ההצעה הזוכה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף המעוניין לעשות שימוש מסחרי במידע.

זכות העיון הכללית, אשר מתבססת על חוק חופש המידע, מקנה ערוץ אופרטיבי באמצעותו הפרט יכול לממש את זכותו לבקש לעיין במידע הציבורי המצוי בידי הרשות, ללא תלות באינטרס האישי שלו במידע. זאת מתוך תפיסה לפיה המידע המצוי בידי הרשות הוא קניינו של הציבור. זכות העיון מכוח תקנות חובת מכרזים לעומת זאת, נועדה למטרה של ביקורת ספציפית של המתחרים למכרז והבטחת הזכות למצות את הטיעון. לרוב, זכות זו רחבה יותר מזכות העיון הכללית.

לעניין שאלת התנגשות התקנות, קבע בית המשפט כי מדובר בשני ערוצים הקבועים בהוראות חוק שונות והם אינם גורעים מזכות העיון שנקבעה בחוק האחר. על כן, בבואה לבחון בקשה למידע מכוח החוק, על הרשות לאזן בין השיקולים שהם בבסיס העקרונות של חוק חופש המידע. לכן, הוראות חיצוניות לחוק חופש המידע, המסדירות את זכות העיון בעניינים פרטיקולריים אינן תוחמות את הזכות הכללית למידע.

העובדה שהעותרת לא הייתה בין משתתפי המכרזים שאת תוצאותיהם היא מבקשת לקבל, אינה גורעת מזכותה לקבל את המידע הנוגע לאותם מכרזים. על אף האמור, במידה ונבחר להתייחס לשימושה המסחרי במידע, נראה כי אגב השגת האינטרס הכלכלי שלה, מגשימה העותרת את זכות הציבור לדעת.

כמו כן, גם הנימוק הנוגע לפגיעה בתחרות, אינו מצדיק שלא להעתר לבקשתה. בשני הסדרי התרת העיון קיים החשש לניצול לרעה של המידע. אולם, נתן לראות כי החשש מפגיעה בתחרות שתתכן עקב חשיפת המידע, לא הרתיע את מתקין התקנות מלאפשר עיון במידע הנוגע במכרז ולא הביא לכדי איסור קוגנטי לפרסום המידע.

לעניינינו, בית המשפט ועמדת היועמ"ש לממשלה הינה כי מהמידע אותו ביקשה יפעת למסור, לא עולה חשש ממשי לפגיעה בתחרות. מדובר במידע שממילא מתפרסם לפי תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים ולכן, פרסום גובה ההצעה הזוכה אינו כולל מידע שאין לאפשר בו עיון מחשש לפגיעה בתחרות.

לסיום, לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענות המשיבה כי פרסום המידע יביא לפגיעה בסודות מסחריים ואף יחייב הקצאת משאבים בלתי סבירים ועל כן, דינן להידחות.

סיכום

העתירה התקבלה. על המשיבה לתת לעותרת את המידע המבוקש. המשיבה תישא בהוצאות העותרת בסך 30,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ד באב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.