מהם יחסי העבודה בין רופא שיניים ומרפאת שיניים בתחום היישוב

המחלוקת בין הרופא והמרפאה היא האם עסקינן ביחסי עבודה של עובד ומעביד או במערכת יחסים שבהם מספקת הנתבעת לתובע תשתית פיזית ומקצועית שבה יוכל לממש את עיסוקו בלבד כקבלן עצמאי.

הרקע

חברת חיוך שווה הכל בע"מ מפעילה מרפאה הכוללת גם מרפאת שינים, ביישוב שער בנימין (להלן: המרפאה). ד"ר בלום שימש כרופא שינים במרפאה במשך מספר שנים, כאשר בין הצדדים נכרתו מספר הסכמים: בהסכם הראשון, הוגדרו יחסי הצדדים כיחסי עובד ומעסיק, ואילו בהסכם השני נקבע שיופסקו העבודה הרציפים, ושההתקשרות תהא בהסכם קבלנות. בהסכם זה מצוין מפורשות כי יחסי הצדדים אינם יחסי עובד- מעסיק. הסכם שלישי נחתם בין הצדדים כמסמך הבהרות להסכם השני.

כאמור, חולקים הצדדים על מהות היחסים ביניהם למן תקופת ההסכם השני ועד סיום עבודת הרופא במרפאה. בעוד הרופא טוען שבפועל המשיך להיות עובד כפי שהיה בתקופת ההסכם הראשון, הרי שהמרפאה טוענת כי היה קבלן עצמאי במסגרת הסכם בו העמידה לרשותו מרפאה על כלל השירותים הנדרשים בה לשם ביצוע עיסוקו כנגד התמורה שעליה סוכם.

דיון והכרעה                                                                                                   

לצורך ההכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, פנה ביה"ד ל"מבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות, לו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי.

הפן החיובי- האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה? אין ספק כי מדובר במרפאה שבה השתלב בפועל רופא השיניים. גם אין מדובר בפעילות שיורית שכן הרופא "עבד" במרפאה במשך 4 ימים בשבוע. נוכח האמור, ביה"ד הניח שהתשובה לשאלה זו חיובית, והמשיך לבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.

הפן השלילי- האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני? אין חולק כי לרופא היה "עסק משלו". גם במרפאות אחרות בהן עבד, ביום הפנוי שנותר לו בשבוע, דרך ההתקשרות היתה כעצמאי, כפי שהתנהל אל מול המרפאה בתקופה שבמחלוקת. אם כן, ברי שבאופייה היתה פעילות הרופא פעילות של עסק, ומשכך הפן השלילי של מבחן ההשתלבות לא מתממש; יותר מכך, ניתן להסיק מן הדברים כי ההתקשרות במתכונת מושא ההסכם השני היא המאפיינת את המקובל בתחום.

בנוסף למבחן ההשתלבות, ישנם מספר מבחני עזר נוספים אותם בחן ביה"ד מפני שיש לאזן בין כולם, ובכלל זאת: מבחן הקשר האישי, כפיפות ופיקוח, אופן ביצוע התשלום, התלות הבלעדית ועוד, על פי הנסיבות בעת ההכרעה.

למעשה ביה"ד שוכנע כי שני הצדדים הסכימו במודע להחליף את ההתקשרות של יחסי עובד-מעסיק ביחסי קבלנות. ברור כי מדובר באופציות חלופיות להתקשרות, ובעיקר כאשר הרופא ידע היטב מהי האופציה החלופית שבגדרה התקשר קודם לתקופה שבמחלוקת.

סיכום

התביעה נחתה לאחר שהרופא לא הצליח להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי מדובר ביחסי עובד-מעסיק, ולכן יישא בהוצאות המרפאה בסך של 10,000 ₪.

ניתן ביום: י"ט תשרי תשפ"א, 07 באוקטובר 2020.