מועצה אזורית לכיש תשלם 54,262 ₪ לקבלן שביצע עבודות חשמל בתחומה

דוד גואטה, קבלן מורשה בתחום החשמל, העניק שרותים למועצה האזורית לכיש במסגרת שני מכרזים שנערכו במועצה, האחד הינו מכרז אחזקה ותאורה והאחר הינו הקמת עוגנים לייצוב עמודי תאורה במסגרת מכרז ביצוע עמודי חשמל ותאורה לאורך הגדר במושב לכיש.

דוד סבור כי בשל קשייה הכלכליים של המועצה, הוא לא קיבל את השכר המגיע לו במועד המוסכם בין הצדדים ובגין האיחורים בתשלום, הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן, טוען דוד, כי מיום שפורסם מכרז האחזקה ונחתם הסכם ההתקשרות גדל היקף האחזקה הנדרש לעמודי תאורה, בגין הרחבות ניכרות שבוצעו במושבי המועצה, ולכן הוא זכאי להגדלת גובה התשלום החודשי לעתיד וכן לסכום של 225,000 ₪ בגין תקופת העבר. דוד סבור כי המועצה הפרה את הסכם הפשרה בכך שלאחריו המשיכה לפגר בתשלומים ולכן אין להתחשב בכך שבהסכם מצוין כי הוא מוותר על ה-225,000 ₪.

בנוסף, טוען דוד, כי המועצה קיזזה לו 25,000 ₪ מהסכום שהגיע לו ולכן תובע לקבל גם סכומים אלו.

כמו כן, טוען דוד, כי הוא התבקש להמשיך ולתת למועצה שירותים בגין אחזקת התאורה במשך 3 חודשים נוספים למועד המוסכם בין הצדדים, אך קיבל שכר עבודה עבור חודש אחד בלבד, ולכן דורש תשלום בסך 27,262 ₪ בגין חודשי העבודה עבורם לא קיבל שכר.

לבסוף, תובע דוד 40,000 ₪ בגין עוגנים אותם התקין במסגרת מכרז עמודי תאורה מבלי שהמועצה שילמה עבורם.

מנגד, טוענת המועצה, כי עבודות האחזקה השוטפות היו בתמורה לסכום חודשי קבוע, בין אם דוד ביצע את העבודה ובין אם לאו, ואף מצוין בחוזה כי התמורה לעבודות לא תישא הפרשי ריבית והצמדה.

כמו כן, מציינת המועצה, כי היקף העבודה לא גדל מאז פורסם המכרז ובמועד החתימה על הסכם ההתקשרות, כבר ידע התובע על קיומן של הרחבות במושבים שונים בתחומי המועצה ולכן לא זכאי דוד תשלום עבורם.

כמו כן, המועצה מכחישה, כי הפרה את הסכם הפשרה ו/או את הסכם ההתקשרות וטוענת, כי עמדה בכל התחייבויותיה באותם הסכמים. המועצה מדגישה, כי מלכתחילה לא היה דוד זכאי לתשלומים בגין האיחורים לתשלומים ואף אם כן, הרי שדוד ויתר על פיצוי זה במסגרת הסכם הפשרה.

המועצה מוסיפה וטוענת כי 25,000 ₪ אשר דוד טוען כי קוזזו משכרו הינם הנחה שהוא העניק למועצה, והמועצה אף מחזיקה חשבוניות זיכוי שקיבלו ממנו.

בענין עמודי התאורה מציינת המועצה כי דוד ביצע עבודות שלא לצורך וללא אישור, והיא אף התריעה בפניו כי לא תשלם עבור עמודי תאורה מיותרים שיתקין.

דיון והכרעה

ראשית, עוסק ביהמ"ש בהפרשי ההצמדה והריבית בגין פיגורי המועצה בתשלומים, ומציין, כי אין מחלוקת על כך שהיו פיגורים בתשלומים לדוד, אשר נגרמו בעקבות המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המועצה.

כמו כן, פוסק ביהמ"ש כי הסכומים בהם מצוין בחוזה כי לא יישאו הפרשי הצמדה אלו הם כספי התמורה החוזית, לגביהם אף מצוין כי יש לשלמם תוך 30 יום ממועד אישור החשבון, ומדגיש ביהמ"ש, כי אין להסיק מנוסח החוזה כי המועצה תוכל לפגר בתשלומים ככל העולה על רוחה מבלי לשלם פיצויים בגין האיחור בתשלום.

ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי דוד לא היה צריך להוכיח שנגרם לו נזק מהאיחור בתשלום, שהרי הזכות לקבלת פיצוי בגין איחור בתשלום הוכרה בפסיקה ואף זכתה למעמד של זכות יסוד, וזאת בכדי למנוע את שחיקת ערך הכסף.

אולם, מציין ביהמ"ש, המועצה עמדה בפרטי הסכם הפשרה הרשומים בהסכם, ולפי האמור בהסכם הפשרה ויתר דוד על הפיצויים המגיעים לו בגין הפיגורים בתשלומים עד למועד הסכם הפשרה, ולכן לא יהיה דוד זכאי לתשלום בסך 225,000 ₪ עבור הפיגורים לפני הסכם הפשרה, אך היות והוא לא ויתר על הפיגורים שלאחר ההסכם, בסך 27,000 ₪, הוא כן זכאי לקבל תשלום עבור פיגורים אלו.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי דוד וויתר אף על הגדלת היקף האחזקה במסגרת הסכם הפשרה ולכן דוחה את טענתו בענין זה.

כמו כן, תמה ביהמ"ש מדוע דוד לא דרש במשך כל השנים את 25,000 ₪ אשר טוען כי קוזזו משכרו, והיות והוא נתן חשבוניות זיכוי בגינן, קובע ביהמ"ש, כי דוד גילה דעתו כי לא קוזז ממנו סכום זה בסחטנות כלשהי, ולכן אף טענה זו נדחית.

בהמשך, קובע ביהמ"ש, כי המועצה לא הציגה טענות נגד לאי תשלום משכורת לדוד עבוד החודשיים בהם עבד ולא קיבל משכורת, ולכן פוסק ביהמ"ש כי המועצה תשלם לו 27,262 ₪ עבור עבודתו בחודשים אלו.

לבסוף, מציין ביהמ"ש כי דוד נמנע מהזמנת מודד והסתמך על שיקול דעתו בהצבת העוגנים, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו, וודאי כאשר המועצה ערכה עימו סיור בשטח והודיעה לו כי אינה מתכוונת לשלם עבור העוגנים המיותרים. לא רק זו, קובע ביהמ"ש, אלא שדוד אף מודה כי יתכן שאם היתה תכנית מדידה הוא היה יכול להסתפק בפחות עוגנים. בהתאם לכך, דוחה ביהמ"ש את תביעתו של דוד לתשלום 40,000 ₪.

ביהמ"ש קובע כי המועצה תשלם לדוד 54,262 ₪ עבור הפיגורים בתשלומים שלאחר הסכם הפשרה, ובעבור חודשיים עבודה עבורם לא קיבל דוד שכר.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי המועצה תשלם 10% מהוצאות המשפט של דוד.

ניתן ב- כ"ז בחשון תשע"ג, 12 דצמבר 2012.