מועצה אזורית עמק יזרעאל תוכל להמשיך לגבות תעריפי ארנונה שונים לאזורים שונים

בשנות ה- 80 של המאה הקודמת חוקקו בישראל הוראות דין אשר זכו לכינוי "דיני ההקפאה", המחייבים את הרשות המקומית באישור חריג של שרי הפנים והאוצר במידה והיא מעוניינת להעלות את תעריף הארנונה. דינים אלו באו למנוע העלאת תעריפי ארנונה מידי שנה לצורך כיסוי גרעון של הרשות המקומית.

עם זאת, רשאית הרשות להטיל ארנונה שלא בהתאם להוראות אלו במידה ומתקבל אישור שר הפנים ושר האוצר או מי שכל אחד מהם הסמיך.

בשנת 1990 סיווגה מחדש המועצה האזורית עמק יזרעאל את האזור בו נמצא מפעלה של חברת הוליס תעשיות, אשר הוקמה בשנת 1999. בשנת 2003 קיבלה המועצה את אישור שר הפנים להטלת ארנונה, אולם הצדדים חלוקים באשר לתוקפו של האישור שניתן.

טענתה העיקרית של הוליס היא כי במסגרת בקשת המועצה לאישור חריג לשנת 2003 נמנעה המועצה מלהבהיר לשרים כי עצם לידתו של אזור חדש לכשעצמו, מהווה חריגה מחוקי ההקפאה, הואיל ושינוי זה גרם לשינוי סיווג שיש עימו העלאת תעריפים המנוגדת לחוקי ההקפאה. לפיכך, טוענת הוליס, אין באישור השרים כדי לרפא פגם זה, בפרט כשלא הובאה בפניהם העובדה כי נעשו שינויי סיווג אסורים, קודם לכן, ואם כך, הרי שהאישור החריג שניתן הינו חסר תוקף.

בנוסף, טוענת החברה, כי היא מופלית לרעה בתעריף הארנונה, שהרי המבנים המשמשים לתעשייה ביישוב עין דור ,הסמוך אליה, מסווגים כאזור אחר, אשר תעריפו נמוך יותר.

מנגד, טוענת המועצה, כי תעריפי הארנונה של האזור הישן והאזור החדש זהים, ולכן אין מה לטעון כי הארנונה הועלתה כתוצאה מהסיווג החדש. כמו כן, מדגישה המועצה, כי היא הביאה בפני השרים את הטענות שהועלו בדבר אי חוקיות תעריפי הארנונה וביקשה את האישור השרים לצו כולו, על כל תעריפיו וסיווגיו, ומשזה ניתן אין להוליס מה להלין.

בענין האפליה טוענת המועצה, כי אפליה פירושה יחס שונה לשווים, אולם כאן יש יחס שונה לאזורים שונים, ולכן אין כאן אפליה.

דיון והכרעה

 ראשית, מדגיש ביהמ"ש, כי דיני ההקפאה אינם מונעים רק העלאה ישירה של הארנונה, אלא גם העלאתה באופן עקיף, כאשר בין היתר, מוגבל כוחה של הרשות ליצור סיווגים חדשים או לסווג נכסים קיימים בסיווגים אחרים באופן המשפיע על סכום הארנונה, מבלי שהיה בהם שינוי שימוש בפועל.

במקרה דנא, פוסק ביהמ"ש, כי מן הבקשה שהגישה המועצה לאישור חריג עולה כי לא רק שהיא ביקשה לאשר את שינוי הסיווג שנעשה לאזור החדש, אלא שהיא הדגישה בבקשה כי במידה ויתברר שהסיווגים החדשים שנעשו בעבר היו בלתי חוקיים - עלול להיווצר פער בין התעריפים הקיימים בצו המיסים לבין התעריפים המותרים על פי "חוקי ההקפאה". לפיכך, סבור ביהמ"ש, כי המועצה ביקשה וקיבלה אישור לשינוי סיווגים שנעשו בשנים הקודמות ללא קבלת אישור השרים, וכי האישור שהתקבל כולל גם את שינוי הסיווג שנעשה ביחס למפעל החברה. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי אף שמדובר באישור אשר חל רטרואקטיבי על סיווגים משנות ה-90 של המאה הקודמת - אין זה פסול.

כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי במידה והחברה סבורה כי חלה הטעיה בהצגת התעריפים לשרים, הרי שעליהם לתקוף את שיקול דעת השרים בבג"ץ ולא בבית המשפט המחוזי.

לבסוף, עוסק ביהמ"ש בטענת האפליה בקביעת תעריף הארנונה, ופוסק, כי היות ומדובר בשני אזורים שונים - אזור תעשייה שבאלון תבור ומפעלים המצויים ביישוב עין דור, הרי שיש כאן אפליה בין שונים ולא אפליה בין שווים, ולכן אין זה נקרא אפליה.

כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי היות והמפעל הוקם באזור תעשייה אלון תבור, אזור אשר נקבע לו תעריף ארנונה, הרי שאין מדובר כאן בהעלאת תעריפים בדיעבד, אלא בקביעת תעריפים שונים לאזורים שונים מלכתחילה, ולכן אין זו אפליה.

ביהמ"ש דוחה את תביעת חברת הוליס תעשיות ופוסק, כי האישור החריג שקיבלה להעלאת תעריף הארנונה – תקף.

ניתן ב- כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012

לאתר המועצה האזורית עמק יזרעאל