מועצה איזורית עמק הירדן העדיפה את ההצעה של קל בנין בע"מ במכרז שהיא פרסמה, אף על פי שהצעה של אלקו-התקנות ושירותים (1973) בע"מ הייתה זולה יותר
מועצה אזורית עמק הירדן (להלן: "המועצה") הינה מועצה אזורית. מי רקת טבריה בע"מ (להלן: "מי רקת") הינה תאגיד המים של עיריית טבריה. השתיים עמלות מזה זמן על הקמתו של מכון טיהור. את עבודת ההנדסה האזרחית שבהקמה עושה קל בנין בע"מ (להלן: "קל בניין").
בחודש 12/2010 פרסמו המועצה ומי רקת מכרז להתקנה והרצה של ציוד אלקטרו מכני במכון הטיהור, וכן הפעלתו והחזקתו. עבודה זו צריכה להשתלב עם עבודת הקמתו של המכון, עבודה הנעשית בידי קל בניין.
למכרז הנ"ל הגישו הצעות אלקו-התקנות ושירותים (1973) בע"מ (להלן: "אלקו") וקל בניין בלבד. עם פתיחת המעטפות הסתבר, כי הצעתה של אלקו זולה מזו של קל בניין בסכום השווה לכ-0.5% משווי המכרז.
ההצעות הועברו לבחינתם של יועצי ועדות המכרזים. לאחר בחינת "עלותן הכלכלית" של ההצעות התברר שהעלות הכלכלית של הצעת אלקו עולה על זו של קל בניין, חרף העובדה, כי שווי הצעתה, לפי נוסחת החישוב שבמכרז, זולה יותר. לכן ועדות המכרזים החליטו לבכר את הצעתה של קל בניין על פני זו של אלקו, הן מן הטעם, שעלותה הכלכלית נמוכה יותר והן משום היתרון הנודע לה בשל כך שהיא בלאו הכי עובדת באתר, כמי שמקימה אותו מבחינת ההנדסה האזרחית. על החלטה זו של ועדות המכרזים הגישה אלקו עתירה.
אלקו טוענת כי בחינת העלות הכלכלית של ההצעות לא היתה במקומה, שכן במכרז נקבעה נוסחה ברורה לבחינת שווי ההצעות, ועל פיה לבדה צריכות היו ועדות המכרזים לבחון את שווי ההצעות, ולא על ידי הערכה כלכלית אחרת. העובדה שהקמת המבנה נתונה בידי קל בניין לא היה שיקול במסמכי המכרז, כשיקול שיישקל לטובת קל בניין. על כן לא היה בידי ועדות המכרזים ליטול עובדה זו בחשבון שיקוליהן, ולהעדיף את קל בניין.
המועצה ומי רקת טוענות, כי תנאי המכרז ציינו, כי יש בידיהן שלא לקבל את ההצעה הזולה ביותר, והותירו בידיהן שיקול דעת אם לבכר הצעות אחרות, גם יקרות יותר. הבחינה הכלכלית התבקשה, על מנת לעמוד על שוויין האמיתי של ההצעות, ומכל מקום, מעת שהונחה ההערכה הכלכלית לפניהן, שומה היה עליהן להתחשב בהן וליתן לה את משקלה. גם יתרון קל שקיבלה קל בנין, בשל היותה כבר מצויה באתר ומקימה את המכון, הינו שיקול לגיטימי, שהיה בידיהן להביאו בחשבון השיקולים, כאשר תוצאות המכרז היו כה צמודות, עם פער של כ-0.5% בין ההצעות, גם אם לא מביאים בחשבון את ההערכה הכלכלית. שיקול זה היה בידיהן לשקול גם אם לא הובא במפורש בתנאי המכרז, והכל במסגרת שיקול הדעת הנרחב שניתן להן בתנאי המכרז, לפיו לא התחייבו להצעה הזולה ביותר.
דיון: לאחר שתנאי המכרז קבעו במפורש את הדרך בה תושווינה ההצעות מבחינת ערכן, לא היה כל מקום לבחון את העלות הכלכלית "האמיתית". משנקבעה הנוסחה בתנאי המכרז, כי זה יהא המדד לבחינת שוויה הכלכלי של כל הצעה, ולכן על פיה, ולא על פי כל הערכה כלכלית אחרת, היה על ועדות המכרזים לבחון איזוהי ההצעה הזולה יותר מבין השתיים. על מנת ליתן בידיהן את האפשרות לבחון את הצעות בחינה כלכלית היה עליהן לקבוע זאת במפורש בתנאי המכרז, ואת זאת הן לא עשו. לכן, המשך הטענות יבחנו, על יסוד ההנחה, כי הצעתה של אלקו היתה זולה יותר מזו של קל בניין.
הפער שבין שתי ההצעות עמד על כ-0.5% בלבד. אין חולק, כי בידי ועדות המכרזים היה להעדיף את ההצעה היקרה מבין אחדות שתוגשנה, אם מתקיימים שיקולים ענייניים, המוסיפים למשקלה של הצעה יקרה יותר. במקרה זה ראו ועדות המכרזים את העובדה, שקל בניין מצויה ממילא באתר, כמי שבונה את החלק ההנדסי-אזרחי שבו, כשיקול המטה את הכף לטובת הצעתה של קל בניין. אלקו טוענת, כי שיקול זה לא היה בידי ועדות המכרזים ליטול בחשבון שיקוליהן, כיוון שהיתה זו עובדה ידועה בעת פרסום המכרז, ולכן – אילו רצו בכך, היה עליהן לציין עובדה זו בתנאי המכרז, ככזו שתיתן יתרון לקל בניין. עובדה זו עשויה להיות בעלת חשיבות, ומכאן משקלו בשקלול שתי ההצעות, העמדתן זו מול זו וביכורה של האחת על פני רעותה. מבחינתן של מזמינות המכרז יעיל יותר להתמודד מול גורם אחד שיבנה את המכון כולו, מאשר ההתמודדות עם שתיים או יותר חברות שתעשינה במלאכת ההקמה, וליתרון זה פנים רבות, דוגמת היתרון הארגוני שבפעולה מול גורם אחד, ועוד כיו"ב. מכאן חשיבותה של העובדה בה עסקינן בהחלטת ועדת המכרזים. לא היה זה מן ההכרח, כי מזמינות המכרז תציינה עובדה זו כמי שתיתן יתרון לקל בניין, לעת שתיבחנה ההצעות לאחר פתיחת המעטפות. תנאי המכרז נתנו בידי המזמינות לשקול שיקולים נוספים מעבר לסכום הנקוב של כל הצעה. אין הדברים מכוונים לכשירותן של ההצעות, כושרו של המבצע לעשות את המלאכה ועוד כיו"ב, שכן הצעתה של אלקו היתה לגיטימית מכל בחינה, ולו משום שההצעה לא נפסלה בידי ועדות המכרזים. אך יש דברים אחרים, שיש בידי ועדת המכרזים לשוקלם אף אם אין הם מופיעים באופן מפורש במכרז, כי אם מתוך הסמכות שניתנה להן בתנאי המכרז, שלא להעדיף את ההצעה הזולה יותר. העדפתה של הצעה יקרה יותר אפשרית לעולם, אם עומדים מנגד שיקולים מתאימים, המטים את הכף לטובתה.
שלפני ועדת המכרזים עמדו שתי הצעות, כאשר הפער בין ההצעות עומד על כ-0.5% בלבד. בנסיבות אלה, ליתרון שנודע, מבחינתן של המזמינות, לעבודה מול גורם אחד שיקים לבדו את המכון, משקל, שעשוי היה להטות את הכף לטובת העדפתה של ההצעה, היקרה בשיעור קל מאוד מן ההצעה המתחרה.
בית המשפט איננו שם את שיקול דעתו במקום זה של ועדת המכרזים, כי אם מעביר אותה תחת שבט ביקורתו, לפי כללי המנהל החלים עליה. במקרה זה אין מדברים על העדפתה של הצעה, שהיתה זולה באופן משמעותי מחברתה, וכשכזה הוא המצב, משמע כאשר כפות המאזניים מעוינות כמעט מבחינת שוויין של ההצעות, קשה לומר על החלטת ועדת המכרזים, שביכרה את ההצעה, היקרה בשיעור קל מאוד מן הצעה המתחרה, כי אין היא סבירה, או כי הינה חורגת מאיזו מכללי המנהל האחרים החלים עליה. כל שצריך היה, הוא הטיה קל של כפות המאזניים לטובת קל בניין, והטיה זו באה משיקול לגיטימי ששקלו ועדות המכרזים.
ועדות המכרזים פעלו פעולה נאמנה לבחור את הבחירה הטובה ביותר, ולא מתוך רצון "לתפור" מכרז, על מנת לתיתו למי שהן חפצו ביקרה. הועדות פעלו כשהן מלוות ביועצים מתחומים שונים, ישבו ושקלו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, והגיעו למסקנה אליה הגיעו. הן פעלו שלא בסבירות, או בחריגה מאיזה מבין מכללי המנהל.
העתירה נדחית. אלקו תשלם למועצה ולמי רקת שכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪, ולקל בנין סך 7,500 ₪.
ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"א, 26 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
