מועצה מקומית מבשרת ציון גבתה תוספת ארנונה ללא אישור השר ולכן תשיב את הכסף שנגבה

לפנינו פסק דין העוסק בחיובי ארנונה שחוייב בנק דיסקונט ע"י המועצה המקומית מבשרת ציון החל משנת 1991 עד זמן זה.

לטענת הבנק, חיובי הארנונה שהושתו עליו החל משנת 1991 אינם חוקיים הואיל ותעריפי הארנונה לנכס מסוג בנקנקבעו בניגוד לחוקי ההקפאה ובתוספת הצמדה שלא כדין בחיובי הארנונה במסגרת הסדר התשלומים. הבנק טוען כי תעריף הארנונה לשנת 1990 ולשנת 1991 צריך להיות אותו תעריף, והיות והמועצה לא קבעה תעריף נפרד לנכס מסוג בנק יש להכניסו תחת הגדרת "כל נכס שלא פורט", ולחייבו בתשלום כזה ולא בתשלום תחת סיווג "בנק". בכדי לשנות את תעריף הארנונה, סבור הבנק, היה על המועצה לקבל את אישור שר הפנים, ומשלא עשו כן הרי שהם פעלו שלא לפי חוק ההקפאה.

בנוסף, טוען הבנק, כי גם בשנת 1998 העלתה המועצה את תעריף הארנונה מעבר לשיעור החוקי ללא אישור השרים.

לבסוף, טוען הבנק, כי המועצה עשתה שימוש שלא כדין באישורים חד פעמיים שניתנו לשנים 2004,2001 ו- 2005 וכללה אותם בבסיס המס באופן שתוספות הארנונה העלו את בסיס המס במלוא שיעורם בשנים העוקבות.

מנגד, טוענת המועצה, כי הבנק משיג על התנהלותה מלפני שנים רבות מבלי שהוא הגיש השגה, ערר או עתירה כמתחייב. לא רק זו, מדגישה המועצה, אלא שאין לצפות מרשות מקומית לשמור רשומות לאורך זמן רב, במשך למעלה מ- 10 שנים, וכי הזמן הרב שחלף מלמד על תקינותו של ההליך ועל ויתורו של הבנק מלטעון נגד ההליך.

בנוסף, טוענת המועצה, כי כבר בשנת 1985 נקבע תעריף לבנקים ולכן התייתר הצורך באישורים נוספים, ומשכך, התעריף בצו הארנונה משנת 1991 איננה בגדר חריג הטעון את אישור שרי הפנים והאוצר.

כמו כן, טוענת המועצה כי בשנת 1998 העלאת התעריף היתה בשיעור המותר ולכן לא היתה זקוקה לאישור.

בענין תוספת הארנונה עבור שנים 2001, 2004 ו- 2005 טוענת המועצה כי תוספות אלו נעשו לפי חוק ההסדרים, כלומר היה אישור של שר הפנים להעלות את הארנונה, ומעת שניתן אישורו להעלאת הארנונה בשנה העוקבת על בסיס התעריף משנה קודמת, ממילא ניתן אישור לבסיס חישובי המס ולהעלאות שבוצעו באמצעות חוק ההסדרים. 

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי כאשר רשות מטילה ארנונה לראשונה על סוג נכס אין היא זקוקה לאישור חיצוני כלשהו אלא נדרשת לעמוד רק בהטלת תעריף המצוי בטווח הסכומים המזעריים והמרביים הקבועים בתקנות.

בנוסף, שיעור הטלת הארנונה שנקבעה בחוק איננה סוף פסוק ושר הפנים מוסמך לאשר הטלת "תוספת ארנונה" בשנת כספים ספציפית בכפוף לתנאים הקבועים בחוק הסדרים במשק המדינה, כך שהתעריף יכול לחרוג מהסכום המרבי הקבוע בתקנות. בשונה מזאת, מוסמכים שר הפנים ושר האוצר לאשר אישור חריג, אשר אינו מוגבל לשנת כספים מסוימת אך לא יעלה על הסכום המרבי הקבוע בתקנות, כאשר מטרת אישורים אלו הינה עקיפת ההגבלות הסטאטוטוריוֹת של "דיני ההקפאה" אשר נועדו למנוע הקטנת גירעון ע"י הרשויות המקומית בדרך של הטלת הנטל לכך על כתפי התושבים.

בעניין קביעת תעריפי הארנונה תחת הסיווג של "בנק" פוסק ביהמ"ש, כי אמנם המועצה לא הטילה ארנונה לסיווג בנק בין השנים 1987-1990 אך היות וכבר סווג הנכס כבנק בשנת 1985, אין בהיעדר סיווג ללמד על המועצה לחייב את הבנק כנכס שיורי. מה עוד שהמועצה רשאית להפחית את שיעורי הארנונה גם מבלי אישור השרים ומבלי לקבוע תעריף חדש לבנקים. משכך, מדגיש ביהמ"ש, כי היעדר הסיווג אינו מעיד על ביטול ההחלטה הראשונה על תעריף ספציפי לבנק.

ביהמ"ש מציין, כי במקרה דנן אנו עוסקים בשאלה האם במקרה בו לא סווג הבנק יש להחיל עליו את התעריף לנכס שיורי אם לאו. ביהמ"ש פוסק, כי תכלית הצורך באישור השר הינה למנוע עקיפה של ההוראות האוסרות על העלאת שיעור הארנונה בדרך של שינוי הסיווג, אולם בענייננו, לא מדובר ביצירת סיווג חדש כי אם בקביעת שיעור הארנונה לפי סיווג שנקבע בהטלת ארנונה ראשונה, ובכך, אין משום הערמה על דיני ההקפאה כי אם יישום של החלטה ראשונה לסיווג בנק.

בהמשך, קובע ביהמ"ש, כי הואיל וישנה מחלוקת עובדתית בענין בנוגע לחיוב משנת 1998, מוצע לצדדים למנות מומחה מטעם בית משפט לבחינת שיעורי ההעלאה והיקף החריגה שבמחלוקת, משיעור העלאה המירבית שהיה בידי המועצה להטיל את הבנק.      

בעניין שימוש המועצה באישורים חד פעמיים שניתנו להם ולהכללתם בשיעור המס, קובע ביהמ"ש, כי תוספת ארנונה איננה יכולה להיכנס לבסיס המס ולשנותו ביחס לשנים הבאות, שהרי אם לא תוגבל לזה – תעקוף הרשות את דיני ההקפאה. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי אישור השר שניתן בשנת 2008 יפה רק לשנת 2008 ואין בו כדי להכשיר את התוספת לשאר השנים. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי המועצה עשתה שימוש שלא כדין באישור חד פעמי שקיבלה לצורך הכללת תוספות ארנונה בבסיס המס, ולכן עליה לחשב מחדש את החיובים.

ביהמ"ש דוחה את תביעתו של בנק דיסקונט כי המועצה סיווגה אותו כבנק בזמן שהיה עליה לסווגו כ"כל נכס שלא פורט", אך מקבל את תביעת הבנק על כך שהמועצה השתמשה באישור חד פעמי שניתן לה לצורך תוספת ארנונה לשנים נוספות.

לא נפסקו הוצאות.

ניתן ב- . י"א אדר תשע"ג , 21 בפברואר 2013.