מושב ברקת לא ישלם תנאים סוציאליים ליועץ פיננסי אשר העניק לו שרותי ייעוץ פיננסי

החל משנת 2001 עבד איתן כרואה חשבון שכיר בחברה אשר העניקה למושב ברקת ייעוץ פיננסי. בשנת 2003 החל איתן להתקשר עם המושב לצורך מתן שרותי ייעוץ כלכלי וליווי פיננסי, אולם בשנת 2007 הודיע המושב לאיתן על הפסקת העסקתו. כעת, דן ביהמ"ש בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ובהתאם להחלטה בעניין זה תקבע זכאותו של איתן לזכויות סוציאליות שונות.

לטענת איתן, בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד, שהרי הוא עבד במושב במתן יעוץ פיננסי, וכי כל הסממנים מעידים כי קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

מנגד, טוען המושב, כי מתכונת היחסים בין הצדדים מעידה על התקשרות של נותן שירותים ולא על מתכונת יחסי עבודה בין הצדדים.

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי כדי להכריע בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים נזקק ביהמ"ש למהות היחסים בפועל אשר שררה בין הצדדים, ולכן בודק ביהמ"ש יחסים אלו והאם ישנם סממנים לקיום יחסי עבודה בין הצדדים.

בביהמ"ש הוצגה עדות המבהירה כי איתן היה שֹכיר עד לשנת 2003, עת נהיה עצמאי, ומדגישה העדות, כי איתן ידע על ההבדל התעסוקתי בין עצמאי לבין שֹכיר. כמו כן, מוסיף ביהמ"ש ואומר, כי עיון בהצעת המחיר אשר הגיש איתן למושב, מלמד, כי איתן הוא זה אשר יזם את ההתקשרות עם המושב והציע לה את שרותיו בתמורה לשכר טרחה אשר נקבע על ידו. כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי משמע מהצעת המחיר כי איתן לא התקשר עם המושב כעובד אלא כנותן שירותים.

בנוסף, מעיין ביהמ"ש בהסכם שחתמו הצדדים ומציין, כי כותרת ההסכם הינה "הסכם למתן שירותים" ולא הסכם עבודה. כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, מצוין בהסכם, כי המושב מעוניין לקבל מאיתן שירותי ייעוץ כלכלי ולווי פיננסי ולא נאמר בחוזה כי איתן יעבוד בתפקיד כלשהו במושב. לא רק זו, מבהיר ביהמ"ש, אלא שעיון בשאר סעיפי ההסכם מלמד כי מדובר בהסכם מתן שירותים ולא הסכם עבודה, על אף שישנם סעיפים אשר ניתן לפרשם לכאן ולכאן.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי החל משנת 2003, העניק איתן שירותים למושב במסגרת יתר עסקיו הפרטיים, ניכה הוצאות כעצמאי, שילם ודיווח לרשויות המס מע"מ וביטוח לאומי כעצמאי, ובתמורה שילם שיעור מס מופחת באמצעות ניכוי הוצאות הכרוכות במתן שירותיו. התנהגות ממנה לא ניתן ללמוד על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.

לבסוף, מציין ביהמ"ש, כי איתן מעולם לא פנה למושב בדרישה כלשהי לתשלום זכויותיו כעובד, על אף שניתן לשער כי איתן ידע, לאורך כל התקופה, מה הן זכויותיו כעובד. התנהלות זו, סבור ביהמ"ש, בה מעניק איתן שירותים למושב בעד תמורה גבוהה כאשר מעולם לא בא בדרישה לתשלום זכויותיו כעובד,  הינה התנהלות חסרת תום לב.

בהתאם לאמור לעיל, פוסק ביהמ"ש, כי איתן העניק למושב שירותים כחלק מפעילותו העסקית הפרטית, סממן המהווה את הפן השלילי במבחן ההשתלבות, מבחן לבחינת מערכת יחסים שבין הצדדים, ומכך נלמד ונפסק, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

ביהמ"ש פוסק, כי בין איתן לבין מושב ברקת לא התקיימו יחסי עובד-מעביד ולכן אין איתן זכאי לתשלום תנאים סוציאליים עבור מתן שרותיו למושב.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי איתן ישלם 12,000 ₪ הוצאות משפט.

ניתן ב- י"ט תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013.

לאתר מושב ברקת