מושב דקל ביקש סילוק יד של בני הזוג עצמון מנחלה במושב מחמת הפרתו של הסכם מועמדותם לחברות באגודה.

מבוא וטענות הצדדים בני הזוג עצמון ("עצמון") טוענים על אי-תקינות הליך הבוררות בינם ובין  למושב דקל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ('מושב דקל'). במסגרת תביעת מושב דקל נגד עצמון בהליך הבוררות, נקבע כי על עצמון לסלק ידם ממשק 48 במושב דקל ('הנחלה'), מחמת הפרתו של הסכם המועמדות שלהם לקבלה לחברות באגודה.

עצמון מבקשים להוסיף ולהצהיר כי אפליה וחוסר-תום-לב מצד מושב דקל הם שגרמו להפרתו של הסכם המועמדות. עצמון מודים, אפוא, כי הפרו את הסכם המועמדות; אולם טוענים כי אחרים, בנסיבות דומות, זכו כי מושב דקל ימחל על הפרותיהם ויאריך את המועד לקיום חיוביהם. יחסו הנוקשה של מושב דקל כלפי עצמון, שהתבטא בסירובו של מושב דקל לאשר את תכניות הבניה שהגישו עצמון (באיחור), מנע מהם לממש את הארכה שהעניק להם מינהל מקרקעי ישראל ('המינהל'). על ידי כך הכשיל מושב דקל את עצמון, ביחסו המפלה וחסר-תום-הלב, מלזכות בנחלה. על כן מבקשים עצמון להוסיף ולהצהיר על זכויותיהם כבני-רשות בנחלה.

מושב דקל מבקש לסלק את התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות ומעשה-בית-דין. מושב דקל טוען כי טענות עצמון נדחו לגופן בהחלטה חלוטה של עוזר רשם האגודות השיתופיות ("ע' רשם") וכי לבית משפט זה אין סמכות להתערב בהחלטה. המינהל אינו נוקט עמדה לגוף הסכסוך בין עצמון למושב דקל. המינהל אמנם מתנגד למתן הזכויות המבוקשות, משום שהדבר נוגד את 'החוזה המשולש' בין המינהל, הסוכנות ומושב דקל, ואת התחייבות עצמון כלפי המינהל. יחד עם זאת, המינהל הסכים לשקול שימוש בסמכותו, לפי סעיף 26 בחוזה המשולש, להכיר בזכויות עצמון בנחלה חרף התנגדות מושב דקל – אם יקבע בית המשפט שמושב דקל אכן נהג כלפי עצמון בחוסר-תום-לב.

הטענות בדבר חוסר-סמכות ומעשה-בית-דין גורלה של התובענה תלוי בשאלה האם החלטת ע' הרשם בטלה מחמת חוסר סמכות. שאלת תאמותו של הליך הבוררות, לרבות הערעור לפני ע' הרשם; וסמכותם של הבורר ושל רשם האגו"ש בערעור על הבורר – נדונה בהליך מקדמי לפני הבורר; ושוב, בפירוט רב, בהחלטת ע' הרשם. החלטה זו לא הותקפה על ידי עצמון בתקיפה ישירה, כגון עתירה לבג"ץ. המסקנה של ע' הרשם, הדוחה את טענות עצמון גם בשאלת התאמות והסמכות הינה מקובלת. כפי שצוין בהחלטת ע' הרשם, על המחלוקת בין הצדדים חלה, מכוח הסכם בין מושב דקל לעצמון, תניית הבוררות. לפי תנייה זו, רשאי היה מושב דקל, כמי שהגיש את התביעה לסילוק-יד נגד עצמון מחמת הפרתם את הסכם המועמדות, לבחור במסלול בוררות של פנייה לרשם האגו"ש. לפי פקודת האגודות השיתופיות משהובא סכסוך לפני רשם האגו"ש, רשאי הוא להעבירו לבורר. וכך נעשה. בהתאם לפקודת האגו"ש, מסורה לרשם האגו"ש סמכות ערעורית רחבה לגבי פסק הבורר שמינה, אשר יושמה על ידי ע' הרשם. עצמון כבר ניסו בעבר "להיחלץ" מהליך הבוררות, לרבות המסלול הערעורי לפני רשם האגו"ש, כאשר הגישו בבית משפט זה המרצת-פתיחה, בה טענו לחוסר תאמותו של הליך הבוררות. לבקשת רשם האגו"ש ומושב דקל, ובהיעדר תגובת עצמון, נדחתה המרצת-הפתיחה על הסף. על החלטה זו, לא הוגשה בקשה לביטול או ערעור. תחת זאת, חזרו עצמון למסלול הבוררות שננקט על ידי מושב דקל, ומיצו במסגרתו את טענותיהם.

אפילו הייתה מתקבלת טענת עצמון לחוסר-תאמותו של הליך הבוררות– היה מקום לקבל את טענת מושב דקל כי אין לגזור בטלות על החלטת ע' הרשם, לפי דוקטרינת הבטלות היחסית, ומשיקולי מדיניות בדבר תוקפן וסופיותן של החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות. מתכונת הבוררות שהתקיימה בפועל לא גרמה לעצמון עיוות-דין. עניינם של עצמון נדון בפירוט רב. למעלה מן הצורך ייאמר כי אין לראות משום עיוות-דין גם בתוצאת הפינוי; בשים לב לאי-ההלימה בין האינטרס של עצמון בנחלה לבין ייעודה החקלאי.  

לא נמצא כל פגם בהחלטת ע' הרשם. בוודאי שלא היה בהחלטת ע' הרשם פגם המצדיק הצהרה על בטלותה, כמו גם על ביטול הקביעות שבה והמסקנות הנובעות ממנה. החלטה זו מהווה, אפוא, מעשה-בית-דין כלפי עצמון; והם מנועים מלשוב ולעורר בהליכים אחרים את הטענות שנדחו במסגרתה.

טענת האפליה וחוסר-תום-לב

בהליך לפני ע' הרשם פירטו עצמון את התשתית העובדתית לטענתם לאפליה וחוסר-תום-לב מצד מושב דקל כלפיהם. הוזכרו מקרים שגם בהם לא קיימו מבקשי הזכויות את חיוביהם, ובכל-זאת לא בוטלה מועמדותם לחברות במושב דקל ולזכייה בנחלה. עצמון טענו כי מאחורי ה'אכיפה הבררנית' כלפיהם עומד שיקול זר של רצון לזכות בנחלתם עבור בנו של חבר בוועד מושב דקל, על רקע היעדר נחלות פנויות נוספות במושב דקל. מושב דקל שלל טענה זו. על יסוד התייחסות מפורטת למקרים השונים שהוזכרו, ולאחרים שבהם בוטלה המועמדות בנסיבות דומות, בצירוף אסמכתאות כגון פרוטוקולים מאותן פרשות – טען מושב דקל כי כל המקרים הללו מדגימים התנהלות שוויונית ועקבית מצדו כלפי המועמדים. התייחסות מושב דקל הניחה את דעת ע' הרשם, והיא דחתה את טענת עצמון לאפליה וחוסר-תום-לב מצד מושב דקל כלפיהם. יתר על כן, גם המינהל דרש מן מושב דקל הסברים לטענת האפליה-לכאורה; אולם בעקבות קבלת הסבריו של מושב דקל – לא מצא מקום להפעיל את סמכותו לאשר את הקצאת הנחלה לעצמון חרף התנגדות מושב דקל.

יצוין כי עצמון לא איחרו בהגשת התכניות ב-23 יום בלבד, כטענתם. היה עליהם להגיש את התכניות תוך שנה, ולהשלים את הבניה תוך 3 שנים. בהגשת התכניות 23 יום לאחר תום שלוש השנים איחרו עצמון, בלמעלה משנתיים; וזאת חרף התראות מצד מושב דקל והבטחות מצדם. כמו כן, אין זה נכון כי לא נערך לעצמון שימוע עובר לביטול מועמדותם. עצמון אף לא מימשו את זכותם לערער על החלטת הוועד לפני אסיפת החברים.

עצמון לא הצליחו לשכנע כי ביסוד ביטול החוזה עמם מחמת הפרתו על ידיהם עמדו שיקולים זרים מצד מושב דקל. אולם, אפילו הוכחה 'אכיפה בררנית' – לא היה בכך כדי לחייב, בהכרח, את ביטול החלטת מושב דקל; זאת לאור דוקטרינת הבטלות היחסית. אין בכפיפות מושב דקל לחובת תום-הלב ולעקרונות של הגינות ושוויון כדי לאיין את משקלה וחשיבותה של האוטונומיה של מושב דקל ומוסדותיו; זאת בהסדרת ענייני מושב דקל בכלל, ובקבלת חברים והקצאת נחלות בתחומה בפרט. לפיכך, לא כל ספק בשאלת התגנבותם של שיקולים אינטרסנטיים להפעלת כוחותיו של מושב דקל – יגרור התערבות שיפוטית בהחלטותיה, עד כדי ביטולן או ביטול תוצאותיהן.

סיכום החלטת ע' הרשם, דחיית הערעור על החלטת הבורר, ואת טענת עצמון לאפליה וחוסר-תום-לב מצד מושב דקל כלפיהם, אינה חשופה לערעור בכלל, ולהליך ערעורי בבית משפט בפרט. מדובר, אפוא, בהחלטה חלוטה המהווה מעשה-בית-דין כלפי התובעים. ההחלטה ניתנה בסמכות; במסגרת הליך בוררות המעוגן בהסכם המועמדות, בתקנון מושב דקל ובפקודת האגודות השיתופיות; וזאת לאחר טיעון מפורט ומגובה במסמכים מטעם הצדדים. אין מקום לקבוע את בטלותה של ההחלטה בתקיפה עקיפה; זאת לאור דוקטרינת הבטלות היחסית, מדיניות של אי-התערבות בהליכי בוררות השזורים ברקמה האוטונומית של ההוויה השיתופית, ומשההליך אינו מגלה עיוות-דין כלפי עצמון. טענת עצמון לאפליה וחוסר-תום-לב מצד מושב דקל כלפיהם לא הוכחה. יתר על כן: אפילו היה ממש בטענה זו – לא הייתה מתחייבת מכך התערבות בהחלטת מושב דקל לבטל את הסכם המועמדות עם עצמון מחמת הפרתו על ידיהם, תוך כפיית חברותם במושב ו/או זכייתם בנחלה בתחומו על מושב דקל השיתופית האוטונומית. 

הבקשה לדחיית התובענה על הסף מתקבלת. כפועל-יוצא מכך, התובענה נדחית.

בשים לב לדחיית התובענה על הסף, ולהליכים שקוימו – עצמון ישלמו למושב דקל שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, ולמינהל – בסך 2,000 ₪.

ניתן היום,  ח' סיון תשע"א, 10 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של מושב דקל.