מושב כפר רות חוייב לשלם לחברת נופי רות 1,200,000$ עבור עבודות הרחבה בישוב למרות שהסכם ההתקשרות לא אושר באסיפת החברים

התובעת היא מושב עובדים להתיישבות חקלאית, המאוגדת כאגודה שיתופית. הנתבעת הינה חברה קבלנית שהתקשרה עם המושב בהסכם לפיו תבצע עבורו עבודות פיתוח להרחבת המושב.

בין הצדדים נכרת ביום 6/11/90 זכרון דברים לבניית פרויקט שנועד לפתח ולהרחיב את המושב כפר רות ע"י הוספת יחידות דיור והרחבת התשתית שבמושב. במהלך הפרויקט התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים ובעקבות כך הם פתחו בשנת 1992 בהליך בוררות. לאחר הבוררות הושג בין הצדדים הסכם נוסף בו הוגדלה התמורה לה היתה החברה זכאית לפי הזכרון דברים. תוספת זו קיבלה בהסכמת הצדדים תוקף של פסק בוררות חלקי. ב- 2/9/93 אישר בית המשפט את פסקי הבוררות החלקיים לגביהם לא היתה מחלוקת בין הצדדים. ב15/12/96 נפסק שפסק בוררות חלקי מיום 18/4/93 גם יישאר על כנו. ביום 10/2/04 נתן הבורר את פסק הבוררות הסופי ובמסגרתו חויב המושב לשלם לחברה פיצוי כספי בגין הפרת התוספת בסכום 1,200,000$. הבורר דחה את הטענה כי התוספת אינה תקיפה משום שלא אושרה ע"י האסיפה הכללית של המשיבה. בימ"ש המחוזי אישר את פסק הבוררות ב – 24/11/05.
המושב טוען כי לעניין פסקי הבוררות החלקיים חרגו מבקשי אישורם מבית המשפט מסמכותם ופעלו במרמה. זאת מכיון שבהיעדר אישור של האסיפה הכללית הם לא היו מוסמכים למתן פסקי הבוררות החלקיים ולאישורם. לטענת המושב, היו המעורבים בפרשה מודעים לחריגה מסמכות שהיתה כאן.
החברה טוענת כי דין התביעה להידחות מכיוון שאין בטענות התביעה פתח ל"תביעה לביטול פסק דין". לטענת החברה כל הפועלים מטעם המושב עשו זאת בסמכות כך שהמושב מחויב לכל המהלכים שבמסגרת הבוררות ובבית המשפט וגם לתוספת עצמה. העלאת טענות מנוגדות מצד המושב נוספו לאחר הבוררות באופן מגמתי ומלאכותי.

דין התביעה להידחות. ראשית, מכיוון שהמושב אינו עומד בדרישות המחמירות הניצבות כלפי מי שמבקש לעתור למהלך חריג של ביטול פסק דין אזרחי. יותר מזה, בית משפט העליון דחה בעבר תביעה כזו בגלל שיהוי של שנתיים, קל וחומר שבמקרה שלנו, שיהוי 12 שנים, שנדחה. בנוסף לכך, מכיוון שמתחילת הסיפור העובדות בדיון היו בידי המושב והתביעה אינה מתבססת על גילוי ראיה חדשה, אין שום סיבה לביטול פסק דין חלוט.

שנית, אומר השופט כי גם לו דן בתביעה היא היתה נדחית על יסוד "השתק שיפוטי". עניינו של השתק שיפוטי בכך שבמסגרת הבוררות ובהליכים נוספים נקט המושב עמדה שונה מזו שהוא נוקט בתביעה דנן ואף הפיק מכך תועלת. על הטוען טענת תרמית לעמוד בנטל כבד מן הרגיל. כאשר טענה זו מופנית כלפי הבורר, ונטען כי הוא קיבל שוחד בדמות תפקידים נוספים שימלא מאוחר יותר, הרי שהנטל צריך להיות נכבד עוד יותר. השופט אומר כי נטל זה לא מתקיים במקרה שלנו, הרי שמקריאה בפרוטוקול הבוררות מ- 17/2/93 מסתבר ההיפך מטענה זו.