מושב מירון לא יוכל לנתק את המים לחבר המושב ללא קבלת היתר מרשות המים

תחילה, הוגשה תביעה כספית ותביעה לסעד הצהרתי ולצו מניעה ביחס לניתוק מים אשר נעשה ע"י מושב מירון כנגד אבנר חמו, חבר המושב. לאחר דין ודברים שניהלו הצדדים, נקבע כי התביעה הכספית תמחק וכי השאלה המשפטית היחידה בה יכריע ביהמ"ש הינה - האם לצורך ניתוק המים בגין חריגות בניה רשאית הנתבעת לפעול לניתוק מים ע"פ דין ללא צורך בהסכמת רשות המים או שנדרשת לצורך כך הסכמת הרשות.

לטענת המושב, כל מלאכה אשר איננה אסורה עליה – מותרת לה, ומכך משמע, לדעת המושב, כי מותר לו לנתק את המים.

מנגד, טוען החבר, כי ניתוק מים זו מלאכה המותרת רק כאשר רשות המים התירה זאת, וכי המושב הינו הזרוע המבצעת בלבד ללא זכות החלטה האם לנתק אם לאו.

דיון והכרעה

 ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי הכלל לפיו כל מה שלא הוגדר כאסור – מותר, הינו כלל המדבר על אדם פרטי, אך כאשר דנים אנו ברשות ציבורית, היפוכו של הדבר הוא הנכון, וכל מה שלא הותר לה – נאסר עליה. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי ככל שלא קיים מקור חוקי המאפשר למושב לנתק את אספקת המים כתוצאה מחריגות בניה או העדר רישיון עסק, הוא אינו מוסמך לעשות כן.

בהתאם לדברים אלו, קובע ביהמ"ש, כי הסמכות להורות על ניתוק מים בנסיבות של חריגות בניה או היעדר רשיון עסק אינה בסמכות המושב, וזאת על אף שיתכן כי בפועל יתבע הניתוק ע"י המושב, שהרי הוא ספק המים. ביהמ"ש מבהיר, כי הסמכות לניתוק המים נתונה לרשות המאשרת, ולכן אין למושב זכות לנתק את המים ללא קבלת הוראה מהרשות המאשרת.

ביהמ"ש קובע כי המושב לא יכול לנתק מים לחברי המושב ללא קבלת היתר מרשות המים.

ניתן ב- י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013.