מושב נורדיה ישלם כ-2.7 מליון שקלים חדשים פיצויים והוצאות משפט להורי ילד שנהרג ממפולת עפר במשבצת המושב
הרקע
בהיותו בן 13 שנים בלבד, בשנת 1996, יצא ישראל עם חבריו למחצבה בשטח המושב, בו היתה מעין מערה. ישראל חפר והרחיב את הפתח, נכנס למערה, וזו התמוטטה כשהוא בתוכה. הוא הובהל לבית החולים, אך כבר למחרת נקבע מותו.
מושב שיתופי נורדיה ומנהלי המושב, משה דותן, יהושע כרמלי ויורם יאירי, הועמדו לדין פלילי, והורשעו בגין גרימת מותו של ישראל, וזוהי תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לעזבונו של ישראל, וכן בגין הנזקים שנגרמו אימו של ישראל, תמר.
לאור ההרשעה ולאור עמדת הנתבעים, בית המשפט קבע, כי אין צורך לדון בשאלת האחריות, וניתן לקבוע כי במידה ונגרמו נזקים כתוצאה ממותו של ישראל, ונזקים אלו ברי פיצוי בהתאם לחוק, הנתבעים יהיו אחראים לפצות בגין נזקים אלו.
דיון והכרעה
ראשית, הצדדים נחלקו האם יש לייחס לישראל אשם תורם ובאיזה שיעור. בית המשפט סבר, כי מכיוון שמדובר בילד בן 13 שחפר והרחיב מערה בשטח פתוח, כשזו לפתע קרסה עליו, לא ניתן לומר כי היה עליו, בגילו, לצפות את הסכנה שבחפירה בתוך המערה והתמוטטות האדמה באופן שתביא לקבירתו בתוך המערה. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אין לייחס לישראל אשם תורם.
שנית, בשאלת הנזקים לעיזבון, נחלקו הצדדים לגבי ראשי הנזק ולגבי גובה הפיצויים. בית המשפט סבר, כי בנסיבות העניין, ראוי לפסוק לעיזבון סכום אחד כולל שישקף את נזק הלא ממוני שנגרם לישראל, הן בגין כאב וסבל והן בגין קיצור תוחלת החיים, והעמיד סכום זה על 600,000 שקלים חדשים.
לגבי השנים האבודות, מורכב ראש הנזק מפיצוי מגיל 21 ועד לגיל 67 לפי 30% מהשכר הממוצע במשק, ובגין שנות השירות הצבאי יש לפסוק פיצוי חלקי. הסכום הכולל שקבע בית המשפט בגין ראש נזק זה הועמד על כ-970,000 שקלים חדשים, בתוספת של כ-100,000 שקלים בגין הפסדי הפנסיה.
שלישית, נחלקו הצדדים לגבי השאלה האם ואילו נזקים נגרמו לתמר, אימו של ישראל. בית המשפט קיבל את עמדת המומחה מטעמו, וקבע כי תמר סובלת מאבל פתולוגי שהפך לדיכאון, והדבר בא לידי ביטוי בהסתגרות הולכת וגוברת, שתיית אלכוהול, ובסימפטומים פסיכוטיים שהצריכו טיפול תרופתי והגיעו אף לניסיונות אובדניים. כל זאת, בשיעור של 35% נכות בתחום הנפשי.
בית המשפט הוסיף, כי קיים קשר סיבתי בין מותו של ישראל לבין הנכות הנפשית ממנה סובלת תמר, והתקיימו התנאים של הלכת אלסוחה במלואם, הווה אומר: קרבה מדרגה ראשונה; התרשמות מהאירוע בזמן אמת; נזק משני שהחל להתממש מייד בסמוך לאירוע הראשוני; עוצמת הנזק גבוהה ומשמעותית;
מכאן עבר בית המשפט לבחון את ראשי הנזק שנגרמו לתמר. לגבי כאב וסבל, פסק בית המשפט סכום של 350,000 שקלים חדשים, לאור שיעור הנכות והשפעתו על מהלך חייה וגריעת יכולתה של תמר להנות מהם. לגבי אובדן השתכרות, אמנם בית המשפט קבע, כי אין לפסוק לתמר פיצוי בגין הפרשי שכר בתקופה שבה עבדה, ואף לא בגין הפסד הפנסיה, אך הוא כן קבע כי היא זכאית לפיצוי בגין אובדן ההכנסות ממועד יציאתה לפנסיה מוקדמת ועד לגיל שבו הייתה אמורה לצאת לפנסיה, גיל 62. הסכום שנפסק עמד על 80,000 שקלים חדשים.
רביעית, לגבי טענת הנתבעים כי יש להטיל אחריות על מינהל מקרקעי ישראל ועל חדיג'ה עבד אל-כרים. אין מחלוקת כי המדינה הינה הבעלים של המקרקעין שבשטחם נכרה הבור, ושהם מושכרים מזה שנים למושב נורדיה. אך בית המשפט שוכנע, כי בהתאם לתנאי הסכם השכירות שהיה בתוקף בין המושב לבין המינהל, האחריות מוטלת על המושב, וסעיף השיפוי, המחייב לשפות את המשכיר בגין כל נזק שייגרם לצד שלישי חל. לאור זאת נקבע, כי אין באפשרות הנתבעים לטעון לאחריות של המינהל לנזק שנגרם. גם לגבי חדיג'ה דחה בית המשפט את הודעת צד ג' שנשלחה.
סיכום
הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לעיזבונו של ישראל ובגין הנזקים המשניים שנגרמו לאימו עקב האסון בסכום כולל של למעלה כ-2.7 מליון שקלים חדשים.
הודעות צד ג' כנגד מנהל מקרקעי ישראל וכנגד חדיג'ה נדחו, והנתבעים חויבו לשלם לכל אחד מהם שכ"ט עו"ד על סך 100,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- ח' אב תשע"א, 8 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
