מושב נתיב הגדוד משיג לרשם האגודות בשאלת חברותם של מספר אנשי המושב
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 2413/667/09
בעניין: נתיב הגדוד מושב עובדים להתיישבות
חקלאית שיתופית בע"מ – ח.פ. 570024133
ע"י ב"כ עו"ד רמי אבידע ו/או ירון אילן ו/או ישראל ליכטנשטיין
דרך מנחם בגין 154 תל אביב 64921
טל': 03-6083520, פקס': 03-6083521
(להלן: "המשיגה/אגודה")
נ ג ד
1. משה כהן ת.ז. 31903321
2. רפאל עשור ת.ז. 032835019
שניהם באמצעות ב"כ עו"ד מ.באדר ו/או אח'
רח' בית הדפוס 12, בניין בית השנהב (B), ירושלים 95483
טל': 02-6537799, פקס': 02-6537789
(להלן: "המשיבים")
בפני השגה מטעם האגודה בעניין החקירה שבאה בעקבות בקשת האגודה מיום 28.10.09 למנות חוקר לצורך עדכון פנקס החברים של האגודה ובמיוחד בסוגיית חברותם של המשיבים לגביהם טענה האגודה כי אינם חברים. החוקר, עו"ד עמית רנן (להלן: "החוקר") המליץ בדו"ח החקירה כי יש לתקן את פנקס החברים של האגודה ולהכליל בו את המשיבים. האגודה טענה בניגוד להמלצת החוקר, כי המשיבים אינם חברים באגודה ומשכך אין להכליל את שמותיהם בפנקס החברים. לשם קבלת הכרעה בסוגיה זו, קבעתי דיון בפני ובנוכחות הצדדים, שהתקיים ביום 28.6.11, ובו הופיעו הצדדים וטענו טענותיהם. במהלך הדיון הורחבה היריעה על ידי הצדדים ובשל כך החלטתי כי הצדדים ישלחו את סיכומיהם בכתב ולאחר מכן אתן את החלטתי ללא דיון נוסף.
טענות המשיגה:
1. המשיגה טענה כי החוקר התנהל באופן לקוי בפן הפרוצדוראלי של החקירה. התקיימו ישיבות ללא נוכחות ב"כ האגודה, בדו"ח הופיעו ציטוטים חלקיים שלא מובנים נכונה לאור חלקיות הדברים, ניתן משקל ראייתי שגוי לראיות מסוימות ועוד.
כך לדוגמא בפרוטוקול החוקר מיום 4.3.10 עולה כי החוקר נפגש עם המשיבים
בלבד. פרוטוקול חוקר נוסף מיום 11.2.10 מעלה כי יש בו מידע המצוין בפרוטוקול
מיום 4.3.10. כיצד יתכן הדבר?
2. המשיגה טענה כי בסעיף 1.9 לדו"ח החקירה מצטט החוקר מסמך בצורה חלקית שממנו עולה כביכול כי המשיב 1 קיבל בית ומשק חקלאי. הציטוט המלא מלמד כי המשק החקלאי היווה רק 12 דונם המיועדים לגידולים חקלאיים ולא משק חקלאי כפי שקיבלו חברי האגודה.
3. החוקר מנסח את דבריו באופן מגמתי, כך לטענת המשיגה. כך נעשה בעניין ההשתתפות באסיפות האגודה שעה שנכתב כי המשיב 1 השתתף בחלק מהאסיפות, מקום בו המשיב 1 רק נכח אך לא השתתף בהן.
4. לטענת המשיגה, המשיב 1 טען לחברות באגודה מכוח החלטת רשויות האגודה. בראשונה, כמוזכר בפרוטוקול החוקר מיום 4.3.10 שם נטען לפרוטוקול ועד האגודה משנת 96, והשנייה, בפני בית המשפט שם טען כי הינו חבר לאור החלטת אסיפה כללית משנת 97-8. מאידך, החוקר מציין בסעיף 4.6 לדו"ח כי הואיל וסוגיית חברותו של המשיב 2 לא הובאה לאישור כלל חברי האגודה, יש לבחון חברות על דרך ההתנהגות – טענה שהמשיב 1 כלל לא טען לה!.
5. בעניין קבלה לחברות על פי תקנה 2(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 (להלן: "תקנות החברות"), מביאה המשיגה מקבץ אסמכתאות באשר לדרך השימוש בתקנה זו – תיק 1154/345/05 אביבית תם נ' קיבוץ עינת, ת.א 308/91 רחל גבעון נ' אגודת תקומה וכן בהתאם לתקנה 6(ג)(2) לתקנות החברות – כאשר בכולם עולה כי הכרה בחברות על פי דרך זו הינה מצומצמת למקרים היוצאים מן הכלל שבכלל ויש לבחון כל מקרה לגופו.
6. לטענת המשיגה – המשיב 1 אינו מעבד את השטחים החקלאיים שהועמדו לשימושו ולא עוסק בחקלאות אלא משכיר את השטחים. כמו כן, קבע החוקר בסעיף 1.18 לדו"ח החקירה כי קולו של המשיב 1 לא נספר בהצבעות באסיפות הכלליות בהן נכח.
7. באשר למשיב 2 טענה המשיגה כי אינו מתגורר בישוב דרך קבע משך שנים. בסעיף 16 לדו"ח החקירה כתוב כי הנ"ל מתגורר בשכירות באזור אור יהודה. כמו כן, בסעיף 4.11 נכתב כי האגודה הגבילה את המשיב 2 מלהשתתף ולהצביע באסיפות האגודה.
8. בנושא ההשתתפות וההצבעה באסיפות הכלליות – המשיגה טענה כי גם לאור האמור בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 24.1.07 לפיו האסיפה התנגדה להחשיבם במניין המצביעים וגם לאור האמור בדו"ח החקירה (שם נקבע כי הנ"ל השתתפו אך לא ניתנה להם זכות ההצבעה) עולה כי אין המשיבים חברים או שהאגודה נהגה בהם כחברים. יתרה מזו, זכות ההצבעה היא הזכות היחידה השווה על פי דין בין חברי אגודות שיתופיות {ראה ס'16(1) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה")} ושאינה ניתנת לשלילה. האגודה לא אפשרה למשיבים להצביע וזו ראיה מובהקת לכך שאינם חברים באגודה. כמו כן, המשיבים לא העלו כל טענה בעניין כיוון שהיה ידוע להם שאינם חברים באגודה – כפי כל "הבנים החוזרים".
9. גביית מיסי אגודה – המשיגה טענה כי כחלק מן המבחנים לחברותם של המשיבים באגודה, יש לייחס חשיבות גם לעניין תשלום מיסי האגודה, ואלו כפי העולה, לא נגבו מהמשיבים כפי שנגבו מיתר חברי האגודה. בעניין זה ראוי לציין כי גם דמי פדיון מניות תנובה לא חולקו ל"בנים החוזרים" והמשיבים בתוכם.
10.זכויות בקרקע ובמים – המשיגה העלתה טענות בנוגע להקצאת הקרקע והמים למשיבים כראיה לכך שאינם חברי אגודה. לטענתה, לא הוקצו להם זכויות קרקע ומים כלכל חברי האגודה. כך ציין המשיב 1 בחקירתו הנגדית בתא"מ 21670/08 כהן נ' נתיב הגדוד כי אינו מעבד את השטח שברשותו וידוע לו כי השטח שהוקצה לו קטן מזה של החברים ואינו כולל מכסת מים. כמו כן, גם השופטת בהחלטתה ציינה כי נושא מכסת המים יכול ויחול גם על מי שאינו חבר, וזאת לאור העובדה כי הסתמך על החלטת ועד ההנהלה של האגודה. לגבי המשיב 2, נאמר בבקשה לתיקון כתב תביעה בת.א 19009/08 כי האגודה נמנעת עד היום מלהקצות לו קרקע ואמצעי יצור בשיעור זהה לכל בעל משק.
11.המשיגה טענה כי עצם ניהול ההליכים המשפטיים בין המשיבים לאגודה בעניין הקצאת מכסת המים מלמד כי האגודה לא נהגה או ראתה במשיבים כחברים בה. האגודה טוענת עוד כי אין ללמוד מהליך התביעה של המשיב 1 כנגד האגודה בעניין מכסת המים (תא"מ 21670/08) כי הינו חבר אגודה ולא לחינם דאג בית המשפט לציין בהחלטותיו כי אין נפקות בהחלטה בדבר מכסת המים לגבי חברותם של המשיבים באגודה. (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול הדיון וסיפא לפסק הדין).
12.המשיגה טענה כי בת.א 19009/08 הוגשו כתבי תביעה והגנה מתוקנים. לפיכך, כל הסתמכות על כתב התביעה/הגנה המקורי אין לו משמעות. בבקשה לתיקון בכתב התביעה בחלק העוסק במטע התמרים וההסכם בעניין זה, עולה בבירור כי ההתייחסות למשיב 2 הינה כאל "שותף" שנכרת עמו הסכם ולא כחבר אגודה.
13.המשיגה טענה כי בכתב ההגנה המתוקן הפרידה בין המשיב 2 לאביו בכך שטענה כי על האב חלה חובת התקנון כחבר אגודה לפנות להליך בוררות במקרה של מחלוקת. הנה כי גם בית המשפט ראה לנכון לעשות הפרדה זו בהחלטה מיום 11.11.09 בהליך בש"א 7429/09 על ידי כב' השופטת ליפשיץ. יתרה מזו, בהליך זה עת ביקשה האגודה להעביר את ההליכים לבוררות הגיב המשיב 2 וציין כי אינו חבר אגודה ומכוח זאת אינו חב בחובת הבוררות הקבועה בתקנון. לאור זאת, תמוהה טענת המשיבים בפני רשם האגודות השיתופיות כי האגודה ביקשה להעביר תביעה לבוררות בגלל התקנון ועובדה זו משקפת את היות המשיבים חברים בה.
14.הסכם מטע התמרים (להלן: "ההסכם") – המשיגה טענה כי אין כל קשר בין סוגיית ההסכם לבין סוגיית חברותם של המשיבים באגודה. החוקר בדו"ח החקירה מייחס להסכם זה חשיבות רבה שלמרבה הצער אינה רלוונטית. מהותו של ההסכם היא לעיבוד משותף של מטע התמרים לצורך השאת רווחים לשותפי ההסכם. אין בו כדי להעיד על חברות באגודה. יתרה מכך, בהסכם עצמו נקראים המשיבים כ"מועמדים" וכבני משפחה של חברי אגודת נתיב הגדוד.
15.פסק הבוררות של עו"ד סודאי (להלן: "פסק הבוררות") - עוד טענה המשיגה בעניין זה כי החוקר מבקש ללמוד מפסק הבוררות בעניין מטע התמרים לפיו ההסכם בתוקף ואין לאגודה זכות להשתחרר ממנו, כי המשיבים חברים באגודה אך לא כך הדבר. פסק הבוררות ניתן בתביעה לסעד הצהרתי של אכיפת הסכם – תביעה חוזית לכל דבר. לפיכך, לא ברורה ההתעלמות מהעובדה כי ההכרה בזכות התובע על ידי הבורר הייתה על מכוח דיני החוזים ועקרון ההסתמכות ולא מכוח חברות באגודה.
16.יתרה מזו, טענה המשיגה כי אין לקבל את טענת המשיבים לפיה פסק הבוררות מקים השתק פלוגתא ומעשה בית דין כנגד האגודה בסוגיית חברותם. אין כל רלוונטיות בין ההסכם לבין סוגיית חברותם של המשיבים באגודה. על פי הפסיקה ברע"א 682/07 לב לבייב ואח' נ' שמעון גילר, יש 4 תנאים מצטברים לקיום השתק פלוגתא בין צדדים מתדיינים ובמקרה דנן לא מתקיים ולו אחד מהם.
17.הקצאת זכות קניינית – המשיגה טוענת כי שגה החוקר שעה שקבע כי לא יתכן מצב בו בעל זכות בנחלה אינו חבר באגודה. כלומר, לאחר שהוקצו למשיבים נחלות ומכסות מים (הגם שאלו הוקצו חלקית וזאת לאחר הליכים משפטיים), יש לראות בהם חברים. בעניין זה יש להפנות אל עניין דרורי נ' כפר רות. בהחלטה מיום 19.4.01 בבג"צ 6331/01 הורה בית המשפט העליון כי שאלת יכולתו של מי שמפסיק חברותו באגודה שיתופית לחתום חוזה פרטני עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") לגבי כל השטחים המהווים את נחלתו, תוך הוצאתם מהמשבצת תידון במועצת מקרקעי ישראל.
18.המשיגה מוסיפה כי בעקבות בג"צ זה נקבע בהחלטה 970 של ממ"י כי הפסקת חברות לא תחייב בכל הנוגע למנהל בטול זכות של המתיישב בנחלתו. לפיכך, עולה כי קיימת האפשרות לבעלות בזכויות בנחלה ללא חברות באגודה.
19.בעניין מגורי המשיב 2 – המשיגה טענה כי אין חולק שהמשיב 2 אינו מתגורר באגודה. על אף זאת, התעלם החוקר מהוראת תקנה 6(ג)(2) לתקנות החברות הקובעת שבאגודה שסיווגה הוא כמושב עובדים, לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר בתחום מושב העובדים דרך קבע. מדובר בסעיף ספציפי העוסק במקרים של בחינת חברות על דרך ההתנהגות כקבוע בתקנה 2א לתקנות החברות.
20.עוד טוענת המשיגה כי בדיון בפני הרשם מיום 28.6.11 טען המשיב 2 בעל פה כי רכש משק מחבר האגודה ולכן נכנס בנעליו על כל המשתמע מכך בהתאם לתקנה 148 לתקנון האגודה. טענה זו מוכחשת ומופרכת שכן לא נרכש כל משק ולא הובאו כל ראיות לעניין זה.
21.לסיכום – המשיגה טענה כי מדובר במצב בעייתי בו קיימים 25 בנים נקלטים נוספים בעלי סטאטוס זהה המסתמכים כעת על המלצתו השגויה של החוקר בעניינם של המשיבים. כעת, פונים רבים מהם לצורך הכרה בחברותם וזאת ללא כל קיום הליך פורמאלי לשם קבלה לחברות באגודה.
טענות המשיבים:
22.המשיבים העלו בטיעוניהם שלל טענות מקדמיות שלאורן יש לדחות את ההשגה על הסף.
שימוש לרעה בהליכי משפט, הפרת חובות תום הלב, השתק מניעות ושיהוי – האגודה בזמנה הקשה עת היה חשש לקיומה ומספר התושבים בה הלך ופחת, חיזרה אחר המשיבים ועשתה כל מאמץ על מנת למלא את שורותיה. כספם של המשיבים שהייתה לו חשיבות עליונה הושקע במטע התמרים שהפך לנכס רווחי. כיום, בחלוף השנים, נוהגת האגודה בכפיות טובה כלפי אלו ש"הצילו" אותה בשעתה הקשה ומונעת מהם את ההכרה כחברים בה.
חריגה מסמכות – למשיגה הינה אגודה וכשם שלחברה אין עניין מי הם בעלי מניותיה, כך גם לאגודה. כמו כן, הוועד הממונה הקיים באגודה (אינו נבחר) לא המציא כל החלטה המסמיכה אותו להגיש "השגה". בנוסף, מדובר בהליך משפטי המנוהל בניגוד לתקציב או בהעדר כזה ובכך ישנה חריגה מסמכות.
מעשה בית דין – בהסכם בין הצדדים בנוגע למטע התמרים נקבע בין היתר כי המשיבים הינם מועמדים שהתקבלו כחברים באגודה. בעקבות הפרת האגודה את ההסכם עתרו המשיבים לאכיפתו ובפסק בוררות שהפך חלוט על ידי בית המשפט נקבע כי על האגודה לקיים את החוזים שנחתמו בין הצדדים וכי לאגודה אין זכות להשתחרר מהם. כמו כן, בפני הבורר טענה האגודה כי מטע התמרים הינו רכוש האגודה וטענה זו התקבלה. קביעה זו כרשום בספרי האגודה מושתת על עדות רו"ח מטעם האגודה בה הודתה האגודה כי בספר הנכסים לא מופיעים השקעות המשיבים במטע התמרים משום שהם חברי אגודה וככאלה, לא ניתן לכך ביטוי בספרים. כידוע רק מי שחבר אגודה יכול להיות שותף בנכסיה, לפיכך, קביעת פסק הדין החלוט כי המשיבים שותפים ברכוש האגודה במטע התמרים הינה למעשה קביעה כי המשיבים הינם חברים באגודה. לאור זאת, ברור כי אין האגודה יכולה להעלות טענות סותרות לגבי אותו ההליך.
23.המשיבים טענו כי המשיגה הודתה בחברות המשיבים בה – גם בסיכומיה, גם בכתב ההגנה שהוגש על ידה לבית משפט השלום וגם בבקשתה להורות על העברת הדיון לבוררות, שעה שטענה כי המשיבים מחויבים בבוררות בהיותם חברי אגודה. מאידך, מבקשת המשיגה לטעון כי הגישה כתב הגנה מתוקן ובכך התאיינה ההודיה. אין כך הדבר. על פי הדין המהותי, אדם נתפס על הודאתו ואין הוא רשאי לחזור ממנה. אין בכוח ההסתמכות על ההוראה הדיונית המאפשרת תיקון לגבור על הדין המהותי.
24.עוד טענו המשיבים כי המשיגה לא עשתה כל ניסיון להתמודדות עם קביעתו העובדתית של החוקר כי האגודה יזמה את קליטת המשיבים לחברות באגודה. בשנות ה-90 של המאה הקודמת יזמה האגודה הליך קליטת "בנים חוזרים" כשהרעיון מאחורי מהלך זה היה חיזוק היישוב וקליטת חברים נוספים. הוחלט במושב שמעבר לבן ממשיך תינתן אפשרות לבן אחר מכל משפחה להיות בן "נקלט" שיוכל לקבל בית + מגרש + משק חקלאי כולל כל זכויות התקן הניתנות במחלקה להתיישבות. כל האמור לעיל קוים הלכה למעשה אצל המשיבים אשר קיבלו נחלות/משק חקלאי ושהוקצתה להם גם מכסת מים. מכאן, מסכת העובדות מוכיחה כי המשיבים נתקבלו במסלול של קליטת חברים לאגודה.
25.בנושא הסכם השותפות במטע התמרים – המשיבים טוענים כי בהסכם זה נקבע כי הינם מועמדים שהתקבלו כחברים באגודה כאמור. קביעה זו עולה הן מלשון ההסכם, הן מהעובדה כי המשיבים נקלטו במושב במסלול של חברי אגודה והן בצורה בה יש לפרש את החוזה לאור פסק הדין החלוט שניתן בעניין ואישר את ההסכם ואת קביעת הבורר.
26.המשיבים טוענים כי התקבלו לחברות גם על פי החלטת האסיפה הכללית. בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 9.9.02 נקבע במפורש כי צירוף המשיבים כשותפים למטע התמרים משמעו צירופם כחברים חדשים. ההצבעה התקבלה ברוב קולות של 17 חברים. המשיבים מציינים עוד כי הרשם הכיר בנוהג הרווח באגודות לפיו לעיתים מתקבלים חברים בדיון כללי וללא ציון שמי וקבע כי יש להכיר בקבלה שכזו לחברות לכל דבר ועניין. {ראה תיק מס' 2372/23/11 מגן שאול מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' לבנה גלעד ו-14 אחרים (להלן: "החלטת מגן שאול")}.
27.בעניין המשיב 2 נטען כי הנ"ל רכש את זכויותיו מחברי האגודה ה"ה: שירי ששון ומיכל, המתועדים בפנקס החברים של האגודה, כך שגם לשיטתה של האגודה הפך המשיב 2 לחבר בה. יושם הלב כי משך שנים רבות לא טרחה האגודה לפעול לביטול עסקת הרכישה של המשיב 2 – 11 שנים מסיום הרישום בשנת 2000.
28.עוד בעניין המשיב 2, נטען כי אין חולק שהנ"ל נולד במושב ומתגורר בו מאז 1978, נקלט בו בשנת 2000, מפעיל כל השנים את משקו ולאור זאת גם הוגדלה מכסת המים שלו. כמו כן היה המשיב 2 חבר במשך כל השנים באיחוד העוסקים של האגודה, במע"מ.
29.בעניין המשיב 1 נטען כי אין חולק שהינו מתגורר במושב מגיל 3 וכבר בשנת 1996 הוצא בעניינו אישור קליטה למשק 70 ובשנת 1997 אישור רשמי של בעל זכויות במשק 70.
30.עוד נטען כי במשך כל השנים, המשיבים שניהם נשאו בכל הוצאות האגודה באמצעות העברת חלקם בהוצאות האמורות מתוך רווחיהם במטע התמרים. לפיכך, לאור כל המסכת העובדתית כפי שפורטה, לא ברור כיצד דווקא הם אינם מופיעים כחברים בפנקס החברים שעה שאחרים כדוגמת אלו שלא התגוררו במושב מעולם ואין חולק שלא התקבלו מעולם לחברות בהחלטת אסיפה כללית – כלולים בו. יתרה מזו, בנו של יו"ר הוועד עד לאחרונה, אנונו יוגב, שלא התגורר ואינו מתגורר במושב ולא התקבל לחברות מעולם מופיע כחבר אגודה – חברות שכל מטרתה יצירת יתרון לאביו באשר ללקיחת קרקע ומכסות מים. לא מפליא הדבר שהבקשה בדבר חקירת חברותו של הנ"ל התפוגגה כלא הייתה.
31.התנהלות האגודה מעלה תהיות רבות באשר לכשרותה. בהיותה מחויבת בכללי המשפט הציבורי, התנהלות הנגועה באפליה ויחס מועדף למקורבים הן הפרה של חובות רבות החלות על המשיגה. (ראה ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ).
32.עוד טוענים המשיבים כי גם הנפקת אישורי האגודה למשיבים מוכיחה את היותם חבריה לכל דבר ועניין – כך בהחלטת מגן שאול שניתנה על ידי הרשם ("בעצם מתן אישורים על שמאל ועל ימין... בכך גילתה האגודה את דעתה כי המשיבים הינם חברים לכל דבר..." – עמ' 10 להחלטה בעניין מגן שאול). במקרה דנן, מדובר על מספר מסמכים ואישורים מטעם האגודה לעניין חברות המשיבים בה על כלל מרכיביה כגון: פרוטוקול ישיבת וועד הנהלה מיום 24.10.96 בה מצוין שפנייתם של המשיבים להתקבל לחברות נתקבלה בחיוב, אישורים בנוגע למשיב 1 מ-13.7.98, 8.12.98, 30.8.99 בדבר קליטתו וחברותו במושב ועוד. בעניין המשיב 2 ישנו אישור תושבות, הודעה על הגדלת מכסת המים, אישור על גידול חקלאי פעיל בשטחי המושב ועוד.
33.עוד טענו המשיבים כי אין להתעלם מפרק הזמן שחלף למין השלמת תהליכי קליטת המשיבים במושב ועד להליך דנן. העובדה ולפיה נהג המושב במשיבים כחברים למין 1996 ו-2000 בהתאמה כלפי שני המשיבים, מעידה כאלף עדים על התנהגות של האגודה כלפי המשיבים משך שנים כחברים.
34.זכות ההצבעה באסיפות – המשיבים טענו כי הטענה בדבר שלילת זכות ההצבעה שלהם אין בה דבר. עת פרץ הסכסוך בעניין מטע התמרים ב 2007 ביקשו המשיבים לראשונה ליטול חלק באסיפה ורק אז נשללה מהם זכות ההצבעה. כמו כן, זהו הפרוטוקול היחיד שהומצא על ידי האגודה לתמיכה בטענת שלילית זכות ההצבעה מהמשיבים. יתרה מזו, המשיבים לא שקדו על שמריהם ובעקבות הבעיה שהתעוררה כאמור, פנו לבוררות שהסתיימה לבסוף בפסק דין חלוט המחייב את האגודה לכבד את זכויותיהם במטע.
35.הטענה בדבר תשלום מיסים – המשיבים טענו כי האגודה עצמה חזרה בה מטענתה כי המשיבים לא שילמו מסי חבר. "משך השנים" בהם לא שילמו המשיבים מיסי חבר הפכו לשנה אחת בלבד בסיכומי המשיגה וכן שנה זו אינה מוכיחה דבר ביחס לשנת 2007, השנה נשואת טענת האגודה דהיום.
36.הטענה בדבר מקום מגוריו של המשיב 2 – המשיבים טענו כי טענה זו רחוקה מרחק רב מן האמת. המשיב 2 בעצמו העיד כי הוא גר באגודה משך שנים, שוכר בית באור יהודה וכי משקו הוא משק פעיל. כמו כן, אין להתעלם מתיקון תקנון האגודה הקובע כי אדם יכול להפעיל את המשק באופן עצמאי ולהיחשב כחבר אף אם אינו מתגורר דרך קבע באגודה (ס' 4.13 בעמוד 13 לדו"ח החוקר).
37.המשיבים טענו כי פרשנות המשיגה בעניין הסכם מטע התמרים לפיה המשיבים התקבלו כמועמדים בלבד, אינה נכונה. יתרה מזו, הותרת אדם כ"מועמד" משך שנים מבלי להביא את מועמדתו להצבעה, משתיקה ומונעת מהמשיגה לטעון כנגד ההכרה בחברותו. לפיכך, אין האגודה יכולה להלין אלא על עצמה בעניין זה ואין המשיבים צריכים להיפגע ממחדלה זה של האגודה.
דיון והכרעה
38.בפני כאמור, מחלוקת בין הצדדים הנטועה בשאלת חברותם של המשיבים באגודה. לשם קבלת הכרעה במחלוקת זו, יש להידרש למספר סוגיות אשר הועלו בטענות הצדדים.
טענות מקדמיות:
39.המשיבים העלו מספר טענות מקדמיות שלאורן יש לדחות את ההשגה.
חריגה מסמכות – המשיבים העלו טענה לפיה פעל הוועד הממונה באגודה ללא סמכות בעצם הגשת ההשגה, שעה שזו לא נתונה לו לעשות כן. בספרו של המלומד ח. נועם צפה ועולה סוגיה זו של סמכויות הועד הממונה:
"באיזה מידה רשאי הועד הממונה לפעול, לרבות להגיש תביעות משפטיות ללא הנחיות מהרשם? מנוסח הסעיף עולה כי סמכותו של הרשם להנחות את הועד הממונה או לקבוע את סמכויותיו אינה מונעת מהועד הממונה לפעול עפ"י שקול דעתו במקום שהרשם לא הנחה אותו אחרת. השאלה התעוררה בעמ"נ 103/01 בני גאון נ' רשם האגודות ואח' בית המשפט החליט שועד ממונה מוסמך להגיש תביעה גם ללא קבלת אשור הרשם כל עוד הדבר אינו עומד בניגוד להנחיותיו וזאת בניגוד למעמדו של מפרק חברה שנזקק לאשור בית המשפט להגשת תביעה."
(הדגשה שלי א.ז.)
(ח.נועם, אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה, עמ' 458 ס'5.3.2)
לפיכך, עולה מן הדברים כי אין כל יסוד בטענה כי הועד הממונה פעל ללא סמכות וכי לא עמדה לו הסמכות להגיש את ההשגה דנן.
מעשה בית דין – המשיבים העלו טענה לפיה קביעת בית המשפט בפסק הדין החלוט בעניין מטע התמרים מרוקנת מתוכן את ההשגה שעה שזו עוסקת בחברות המשיבים "שאושרה" בהסכם מטע התמרים. במקרה דנן, אף אם יתברר כי נכונה טענת המשיבים באשר לנפקותו של ההסכם לעניין חברותם באגודה, הרי שלאור המחלוקת בדרך הפרשנות של ההסכם בין הצדדים, כפי שעלה לאורך התנהלות ההליך כולו, מצאתי לנכון לדון בסוגיה לגופה.
יתר הטענות – לא נעלמו מעיני יתר הטענות שהעלו המשיבים אך בעניין זה הדברים יועלו בחלקם בגוף ההחלטה וזאת כיוון שלא מצאתי לנכון לדחות את ההשגה על הסף לאור טענות אלה.
החקירה:
40.המשיגה בטיעוניה העלתה שלל טענות כנגד החוקר ואופן התנהלותו בהליך החקירה ובדו"ח. בין היתר טענה המשיגה להתנהלות פרוצדוראלית לקויה של החוקר לאור שימוש חלקי בראיות, משקל ראייתי שגוי, אופן התנסחותו ועוד.
41.אכן, יתכנו מקרים בהם נופלים פגמים בהליך החקירה, אשר מצדיקים התערבות חיצונית ולו משיקולי צדק. עם זאת, על המבקש את ההתערבות כסעד, מוטל נטל ההוכחה להראות ולהוכיח כי אכן נפלו פגמים מהותיים באותו הליך עליו הוא משיג ולא להעלות טענות בעלמא, או טענות שאין בהן כדי להצדיק התערבות בדמות סעד כלשהו.
42.במקרה דנן, חלק מן הטענות אותן העלתה המשיגה הינן כלליות, לא ממוקדות ולא מצאתי מקום להתייחס אליהן – שעה שאין להן כל ביסוס. אקדים ואציין כי אין כל פסול בכך שהחוקר נפגש עם צד אחד ללא נוכחות הצד השני. הליך החקירה איננו הליך אדברסרי אלא המדובר בהליך חקירה שמטרתו היא גילוי האמת. כמו כן, אשר לטענה בנושא אופן התנסחותו של החוקר כפי שעשה בעניין השתתפותו של המשיב 1 באסיפות הכלליות - סעיף 4.5 לסיכומי המשיגה, שם לטענת המשיגה, יצר החוקר מצג דברים לפיו המשיבים השתתפו אקטיבית באסיפה ולא נכחו בלבד. אין לי אלא לדחות את טענת המשיגה, שכן זו בוחרת לפרש את הכתוב בדו"ח החקירה בצורה המשתקפת בעיניה ולא כך הדבר. החוקר כתב מפורשות כי קולו של המשיב 1 לא נספר והרי שזהו לב העניין. אין בשוני ניסוח הדברים, בצורה כה מינורית, להביא לכדי טענה לפיה החוקר פועל בצורה מגמתית.
יתרה מזו, לא מקובלת עלי הטענה לפיה חרג החוקר מסמכותו בכך שבדק האם המשיבים חברים בהתאם לתקנה 2א לתקנות החברות, שעה שמינויו של החוקר היה למטרת עדכון פנקס החברים באגודה ובדיקת סוגיית חברותם של המשיבים בה. גם תקנה 2א הינה דרך לקבלה לחברות ולכן אני רואה את בדיקתו של החוקר בעניין זה כדרה בכפיפה אחת עם מטרת החקירה והסמכות שהוקנתה לו לצורך עניין זה.
43.אציין כי לא נעלמו מעיני יתר טענות המושב בעניין אופן התנהלות החקירה, בין היתר בעניין אי הסדרים והאותנטיות של הפרוטוקולים – שיכול ויש בהן כדי להצביע על תקלה כלשהי, אך לאור העובדה שטענות המשיגה בעניין זה לא נסמכות על כל ראיה שהיא, אין לי אלא לדחות את טענות המשיגה בדבר הטענה על ליקויים בהליך החקירה.
חברות באגודה:
44.הפקודה והתקנות שהותקנו על-פיה אינן קובעות תנאים לקבלת חברים פרט לס' 6 הקובע גיל מינימום. הוראת התקנות הינה כי על כל אגודה לקבוע בתקנונה את תנאי קבלתם של חברים ואת שיטת הבחירה לחברות. בכך בעצם מתמלאת דרישת המחוקק.
45.במקרה דנן, תקנון האגודה קובע את הדרך לפיה יש לפעול על מנת להתקבל לחברות באגודה וזו מופיעה בסעיפים 9-22 לתקנון. כמו כן, בנסיבות מיוחדות, ניתן להכיר בחברות על פי תקנה 2א לתקנות החברות – מכוח התנהגות (נסיבות מיוחדות להכרה בחבר). בנוסף, ייתכנו מצבים חריגים שיצדיקו הכרה בחברות צד באגודה אף אם לא נתקיימו כל התנאים הקבועים בתקנון- ובכך עוד נעסוק.
המשיב 1:
בפתח הדברים, בעניינו של המשיב 1, אקדים ואציין כי לאור מכלול הראיות כפי שהיו בפני בתיק זה ולאור טיעוני הצדדים החלטתי כי יש להכיר במשיב 1 כחבר באגודה וזאת כהמשך ישיר להמלצתו של החוקר בעניין זה.
46.המשיב 1 הינו בנם של חברי האגודה בעלי נחלה מספר 68. לגבי המשיב 1 אין מחלוקת כי הוא מתגורר בתחומי היישוב. בשנת 1996 החל המשיב 1 בהליכי קליטה באגודה. הליך זה כאמור, היווה חלק מהליך קליטת "בנים חוזרים" על ידי האגודה, לצורך חיזוק היישובים וכך נכתב בפניה אישית של האגודה מיום 27.5.02:
"...כיום מספר התושבים במושב כתוצאה מסיבות שונות הולך ופוחת ואם לא נפעל במהירות לעצירת העזיבה ולהגדלת מספר התושבים בישוב, המושב עלול למצוא עצמו ללא תושבים. אנו קוראים לכל ילדי המושב המשוחררים אם הם על תקן של בנים חוזרים או לא, לחזור ולהחליט על מושב נתיב הגדוד כביתם הבלעדי."
47.במסמך פרוטוקול וועד ההנהלה של האגודה מיום 24.10.96 נכתב כדלקמן:
"נתקבלה פנייה של הבנים משה כהן ורועי איבגי להתקבל לחברות במושב נתיב הגדוד. פניתם נתקבלה בחיוב וההנהלה מאחלת להם הצלחה וקליטה מוצלחת במושב." (הדגשה שלי א.ז.)
מסמך זה מוכיח כי אכן נעשתה פנייה על ידי המשיב 1 לאגודה על מנת להתקבל לחברות בה, בהתאם למתבקש בסעיף 9 לתקנון האגודה:
"המבקש להתקבל כחבר-האגודה יגיש לאגודה בקשה בכתב..."
מסמך נוסף מאת האגודה מיום 13.7.98 אשר ניתן למשיב 1 קובע:
"משה כהן מ.ז. 31903321 נקלט כבן חוזר מחודש 12/96 במושב נתיב הגדוד, וקיבל בית ומשק חקלאי..."
במסמך נוסף מאת האגודה מיום 8.12.98 נכתב:
"הרנו לאשר בזאת כי משה כהן מ.ז. 031903321, הינו חבר מושב נתיב הגדוד וגר במושב נתיב הגדוד." (הדגשה שלי א.ז.)
במכתב מיום 15.4.99 שנשלח מטעם יו"ר ועד נתיב הגדוד אל מר דוד עמר מהחטיבה להתישבות, מעלה אפרים, נכתב:
"הנני מאשר בזאת כי לחבר משה כהן מאושר להפעיל משקו בנתיב הגדוד, משק 70, בשטח הצמוד לבית המגורים + הקצאת חלקה של 15 דונם בשטחי השלחין של נתיב הגדוד..." (הדגשה שלי א.ז.)
במכתב נוסף מיום 30.8.99 המופנה "לכל המעוניין" מטעם נתיב הגדוד כתוב:
"החבר משה כהן בעל תעודת זהות 31903321 הינו חבר מושב נתיב הגדוד שבבקעת הירדן." (הדגשה שלי א.ז.)
מכתב הממוען אל המשיב 1 מאת הנהלת נתיב הגדוד מיום 8.10.01:
"הננו להודיעכם שלפי החלטת ההנהלה מתאריך24.09.01 אגודת נתיב הגדוד החליטה על העברת הזכויות ושיוך בית המגורים בו אתם מתגוררים, מההסתדרות הציונית לרשותכם. מס' נחלה – 70."
מכתב נוסף מאת האגודה אל המשיב מיום ט"ו בשבט תשס"ו:
"זו התעודה המעידה שאלינו התקבלת לאגודה..."
כמו כן, יש לציין כי קיים גם ההסכם שנערך ביום 13.10.02 בין המשיב 1 לבין החברים והאגודה (שבו נעסוק עוד בהמשך) וכן את הכרטסת הכספית של המשיב 1 באגודה, החל משנת 2001.
48.לאור מכלול המסמכים כפי שהועלו לעיל, עולה תמונה ברורה. אפילו אם לא התקבל המשיב 1 לחברות באגודה על דרך המלך והיא דרך הוראת התקנון, הרי שהאגודה יצרה מצג דברים בו המשיב 1 נראה כחבר אגודה לכל דבר ועניין!. אין המדובר במסמך יחיד שייתכן וחלה בו טעות סופר או כל אי הבנה אחרת אלא המדובר במקבץ מסמכים מתאריכים שונים המעלים בשיטתיות את העובדה שלפיה המשיב 1 הינו חבר באגודה או, שלכל הפחות, ראתה בו האגודה והציגה אותו כחבר בה. לעניין זה ראה תיק מס' 2372/23/11 מגן שאול מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' לבנה גלעד ו-14 אחרים, שם נקבע כי "בעצם מתן אישורים על שמאל ועל ימין... בכך גילתה האגודה את דעתה כי המשיבים הינם חברים לכל דבר..." (עמ' 10 להחלטה זו).
המשיב 2:
49.המשיב 2, רפאל עשור, נולד במושב ונקלט כבר רשות במשק מספר 105 במושב ביום 30.7.00. לגבי המשיב 2 יש לציין כי הינו מתגורר בשכירות באור יהודה ולא בתחומי המושב.
50.ממכלול הראיות בעניינו של המשיב 2 (הגדלת מכסת המים מיום 30.4.01 – נספח ז' 4, אישור על גידול ירקות פעיל ובעלות בשטחים חקלאיים בתחום המושב מיום 4.1.05 – נספח ז' 14 ועוד) עולה כי המשיב 2 מפעיל את משקו באגודה. כבר כעת, לנוכח האמור לעיל, יש לציין כי טענת האגודה לפיה אין לקבל את המשיב 2 לחברות באגודה לאור הוראת תקנה 7 לתקנון האגודה, אינה יכולה לעמוד שכן לאחר תיקון הסעיף ניתן להיות חבר אגודה אף בלא מגורי קבע בתחומה ובלבד שהחבר מפעיל את משקו באופן עצמאי.
51.במסמך מאת ההסתדרות הציונית שעותק של ו מיום 5.11.08 מצורף בתיק כנספח ז' 3 נכתב כי המשיב 2 נקלט כבר רשות במשק 105 במושב נתיב הגדוד.
52.מכתב מטעם האגודה אל המשיב 2 מיום 19.3.03:
"לכבוד החבר עשור רפאל... חובך לאגודה, מים ותשומות שונות, עומד על סך של 3098."
53.מכתב נוסף מאת האגודה אל המשיב מיום ט"ו בשבט תשס"ו:
"זו התעודה המעידה שאלינו התקבלת לאגודה..."
54.כמו כן, יש לציין כי קיים גם ההסכם שנערך ביום 3.11.02 בין המשיב 2 לבין החברים והאגודה (שבו נעסוק עוד בהמשך) וכן את הכרטסת הכספית של המשיב 2 באגודה, החל משנת 2001.
55.יחד עם זאת, במקרה של המשיב 2, לאור העובדה כי אינו מתגורר בתחומי המושב, אין להתעלם מהוראת תקנה 6(ג)(2) לתקנות החברות:
"באגודה שסיווג אותה הרשם כמושב עובדים לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא גר בתחום מושב העובדים דרך קבע והוא אחד מאלה..."
מהאמור בתקנה ניתן להבין כי ישנו מחסום בפני קבלה לחברות שאינה על פי תקנה 2 לתקנות החברות באגודה המסווגת כמושב עובדים. חלקו הראשון של "המחסום" הינו התניה כי האדם הרוצה להיות חבר באגודה יגור במושב דרך קבע.
דא עקא, גם האגודה וגם המשיב 2 עצמו מעידים כי אין המשיב 2 גר בתחומי האגודה – "שוכר דירה באור יהודה" ולא בתחומי המושב.
56.נראה כי קיימת בפנינו סתירה בין הוראות התקנות לבין הוראת התקנון בדבר הקבלה לחברות בעניין זה. מקום בו סעיף 7 לתקנון האגודה מאפשר קבלה לחברות שלא על סמך מגורים בפועל במושב אלא על סמך הפעלת המשק באופן עצמאי, בא סעיף 6(ג)(2) לתקנות החברות וקובע כי אין לראות כחבר מי שאינו גר בתחום המושב דרך קבע.
תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ו-1976 קובעת:
"הייתה סתירה בין הוראות תקנות או צווים לפי הפקודה לבין תקנותיה של אגודה, ההוראה שבתקנות או הצווים שניתנו לפי הפקודה – עדיפה."
בספרו של המלומד ח. נועם הובאה סוגיית כפיפותו של התקנון לחוק ולתקנות בהרחבה:
"אמנם, התקנון מהווה הסכם בין האגודה ובין חבריה, ובין החברים לבין עצמם. כמו בכל חוזה, יכולים הצדדים לתקנון להסדיר באמצעותו את יחסיהם המשפטיים ולקבוע בו את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות ככל העולה על רוחם, אולם, כמו כל חוזה אחר, אין התקנון יכול להיות מנוגד לחוק, ועל –כן יכולתם זו של הצדדים לתקנון לקבוע בו הסדרים משפטיים, להטיל חובות ולהעניק זכויות – פירושה במסגרת החוק, ולא בסתירה לו." (עמ' 342, אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה).
"יש תוקף להוראות תקנות-האגודה רק במידה שהן משלימות או מוסיפות לתקנות החוקיות ואינן גורעות מהן או עומדות בסתירה להן".
"אין התקנון יכול להיות מנוגד לחוק, ועל כן יכולתם של הצדדים לקבוע בתקנון הסדרים משפטיים לביטול חובות ולהעניק זכויות – פירושה במסגרת החוק בלבד ולא בסתירה לו."
לאור כל האמור לעיל, עולה כי אין הוראת התקנון המאפשרת את הקבלה לחברות של אדם אשר אינו מתגורר במושב דרך קבע אך מפעיל את משקו באופן עצמאי יכולה לגבור על הוראת תקנה 6(ג)(2) לתקנות החברות, ולכן, הוראה זו עדיפה וגוברת ומשמעות הדבר היא שעל האדם הרוצה להתקבל לחברות למושב, לגור בו דרך קבע.
57.אשר לטענה בדבר קבלה לחברות על סמך סעיף 148 לתקנון האגודה:
"רצה חבר-האגודה להעביר מקרקעין, אגב פקיעת חברותו באגודה, לאדם אחר, להלן "החבר החדש" – תקבל האגודה כחבר האגודה את "החבר החדש", והיא תעשה זאת בתנאי שנתקיימו לגביו סגולות – הכשירות לחברות באגודה, המפורטות בתקנון זה, וכן בתנאי שתתמלאנה הוראות תקנון זה בדבר קבלת חברים."
(הדגשה שלי א.ז.)
לפיכך, עולה כי אף על פי הוראת סעיף 148 לתקנון האגודה, יש לעמוד בתנאים אותם מציב תקנון האגודה בנושא קבלת החברים (סעיפים 9-22). דא עקא, שהרי כל הדיון מעיקרו, נובע מן העובדה שתנאים אלו לא התקיימו כפי הנדרש. לכן, אין לראות בסעיף זה כפתח הקבלה לחברות של המשיב 2.
58.מועמדות לחברות – תקופת המועמדות לחברות באגודה נקבעה בסעף 11 לתקנון האגודה וזהו לשונה:
"המבקש להתקבל כחבר-האגודה יעבור תקופת מועמדות שתימשך לא יותר מאשר 12 (שנים-עשר) חודשים לאחר בואו לישוב נתיב הגדוד אולם ועד ההנהלה רשאי להאריך את תקופת המועמדות הזו לתקופה נוספת שתמשך לא יותר מאשר שנה אחת."
כאמור, המשיב 1 אכן הגיש בקשה להתקבל לחברות, כמתבקש בתקנון האגודה, כבר ביום 24.10.96. לגבי המשיב 2 מצוין כי סיים את תהליכי קליטתו כבר ביום 30.7.000. בהתאם לכך, הייתה האגודה לפעול בהתאם לקבוע בתקנונה כדלקמן:
"הבקשה להתקבל כחבר-האגודה תוגש לועד ההנהלה והועד ידון בבקשה ויחליט עליה תוך שלשה חדשים מיום הגשתה וברוב קולות חבריו." (סעיף 17 לתקנון האגודה).
(הדגשה שלי א.ז.)
"ועד ההנהלה יביא את החלטתו בדבר הבקשה להתקבל כחבר-האגודה לאסיפה הכללית, ראשונה לאחר החלטה זו, אולם לא יאוחר מששה חודשים מיום הגשת הבקשה;". (סעיף 18 לתקנון האגודה)
(הדגשה שלי א.ז.)
דא עקא, האגודה לא פעלה בהתאם להוראות תקנונה שלה, ודיון והצבעה בעניין הקבלה לחברות לא התקיים גם לאחר פקיעת המועד הקבוע בתקנון. בספרו של המלומד ח. נועם, , אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה בעמ' 41-44 מובאת סוגיה זו של "תקופת המועמדות לחברות" בהרחבה. ניתן ללמוד כי נעשית הפרדה בין מקום שהמועמד עצמו מונע או מעכב את הבאת ההצבעה בעניינו ובין מקום שהאגודה היא זו החוטאת במחדל של אי הנעת תהליך הבאת הבקשה בפני האסיפה הכללית, לאחר המועד הקבוע בתקנונה.
מספר החלטות בנסיבות שונות הביאו לכדי החלטה על קבלה לחברות לאור העובדה שהאגודה לא פעלה כנדרש בעניין זה והתמהמה במשך "תקופת המועמדות". ראה תיק 295/134/96 מזל ליפן נ' קבוץ גנוסר, 1189/140/96 שחר נ' קבוץ גבעת חיים, 195/482/05 קיבוץ כפר מסריק נ' עינב רונא, 706/381/05 ציפורת-קורן – רוזנר נ' קיבוץ נצר סירני. למעלה מכל העניין, מהעובדה כי מעמדו של התקנון הוא כשל חוזה ולאור קביעת בית המשפט בע"א 4245/00 ע"א 4275/00 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית, לפיה רשאי בית המשפט להחיל על האגודה את עקרונות הצדק הטבעי, הסבירות ותום הלב, יכול בית המשפט לקבוע כי המועמד יוכר כחבר למרות הוראה האוסרת הכרה בחברות שלא בדרך המקובלת (קל וחומר במקרה דנן בו אין איסור מעין זה).
לשון אחרת, מקום בו הפרה האגודה הוראה בתקנונה בנוגע להבאת עניינו של מועמד להצבעה בפרק הזמן הקבוע בתקנונה, רשאי ביהמ"ש להתעלם מהקבוע בתקנון ולקבוע כי המועמד הינו חבר.
59.אכן, אין להתעלם מן העובדה כי העדיפות נתונה תמיד לקבלה לחברות על דרך המלך – בהתאם לתקנון האגודה תוך הבאת המועמדים להליך הצבעה באסיפה הכללית. ראוי לנסות ולהימנע מקבלה "מאולצת" של חברים לאגודה, שעה שלא הלכו בדרך המלך. עם זאת, ישנם מצבים חריגים, בהם מקים אותו מחדל או "חוסר מעש" של האגודה "זעקה" המחייבת סעד לאור חריגות המקרה. המקרה דנן, הינו אחד מאותם המקרים, שעה שאין הישענותם של המשיבים היא רק על העובדה כי האגודה לא פעלה על פי הקבוע בתקנונה בעניין זה, אלא נספחים לכך התנהלות מערכתית נוספת בדמות המצאת אישורים על חברותם של המשיבים, ההיסטוריה ומקום מגוריהם של המשיבים, הסכם השותפות במטע התמרים, פירוט הכרטסות הכספיות ועוד. כל אלה יחדיו, יש בהם ללמד על חריגות המקרה דנן.
60.כהמשך לאמור בסעיפים בדבר המועמדות לחברות, יש לראות את הפלטפורמה המשפטית לחברות מכוח התנהגות (ס' 2א לתקנות החברות) – תקנה זו קובעת:
"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבע בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה."
הוראת תקנה 2א אשר עוסקת בחברות מכוח התנהגות מניחה כי לשני הצדדים יש רצון לקשור ביניהם יחסי חברות. כלומר, יש צורך בכוונה הדדית. לראיה דברי כב' השופט א.ריבלין בת"א 308/91 רחל גבעון נ' תקומה:
"לשון התקנה מלמד, כי אין די בהתנהגות חד-צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה ואין גם די בהתייחסות חד-צדדית של האגודה כלפיו, על מנת שהחברות תכפה עליו".
בעניין זה יש לבחון היטב את פרק הזמן בו התייחסה האגודה למשיבים בצורה אחת ומתי הפכה התנהגותה אחרת כלפיהם. נראה כי משך רב הזמן למין סיום קליטתם של המשיבים באגודה ועד לפרוץ הסכסוך בנושא מטע התמרים, האגודה אכן נהגה במשיבים, במידה כזו או אחרת, כחברים בה. דבר זה בא לידי ביטוי: - באישורים שניתנו על ידי האגודה על חברות בה (לפחות כלפי המשיב 1).
- בקבלת בית ומשק חקלאי.
- בהפעלת המשק ובקשה מטעם האגודה לחטיבת ההתיישבות על מנת להתקין חיבורי מים בחלקותיו של המשיב 1 לשם התחלת העיבוד.
- המלצת האגודה להעברת זכויות בבית המגורים על שם המשיב 1.
- הסכם מטע התמרים שעל אף היותו הסכם שותפות לצורך מטע התמרים, מכיל בתוכו נקודות כאלה ואחרות המטילות אור על מעמד המשיבים.
- מכתב על הגדלת מכסת המים למשיב 2 מיום 30.4.01.
- כרטיסיותיהם הכספיות של המשיבים בהם מופיעים שלל הניכויים וביניהם חיובים בגין עיבוד משותף, רווחי גדיד והון בעלים במטע.
מאידך, אין חולק כי אי מתן זכות ההצבעה וכי עצם העובדה כי חלק מזכויותיהם של המשיבים בעניין מכסות המים ועוד באו להם על דרך ההתנהלות המשפטית אל מול האגודה ולא במישרין כמו ליתר חברי האגודה מהווים משקל נגד אל מול ראיות המשיבים. עם זאת, קשה להתעלם מן העובדה שהתנהלות זו של האגודה החלה למין תחילת הסכסוך בעניין מטע התמרים לערך. אם אכן השינוי בהתנהלות האגודה הינו תולדה של פרוץ הסכסוך, ואין אני בא לקבוע כך, הרי שהדבר פסול ואין לייחס להתנהלות זו של האגודה כלפי המשיבים, ככזו המשפיעה על ההכרה בחברותם על פי תקנה 2א.
הסכם מטע התמרים:
61.ביום 13.10.02 ו- 3.11.02 נחתם הסכם בין האגודה וחבריה לבין המשיבים, כל אחד בנפרד. מהות ההסכם הינה שותפות במטע התמרים. על המשיבים היה לשלם כל אחד סך של 20,000 דולר בתמורה לשותפתו במטע.
62.ניגע בלשונו של ההסכם, דבר אשר עורר מחלוקת בין הצדדים. בחלקו הראשון של ההסכם כתוב:
"הואיל והאגודה יזמה תוכנית לקליטת "בנים חוזרים" ואשר במסגרתה התקבל המועמד כחבר אגודה;" (הדגשה שלי א.ז.)
מנגד, מנסה האגודה להסתמך על הכתוב לפיו המועמד הינו בן משפחה של חבר אגודת נתיב הגדוד, ולפיכך, אין הוא עצמו חבר. פרשנות זו אינה מקובלת עלי. אין מקום לפרשנות לפיה מקום שמצוין בו כי המשיבים הינם בני משפחה של חברי אגודה מעיד על כך שהנ"ל אינם חברי אגודה בעצמם, ולו רק לאור הסיבה שצוינה כי הינם בני משפחה של חברים. במקרה דנן, מקום בו מצוין מפורשות כי המועמדים התקבלו כחברי אגודה, שחור על גבי לבן, נראה כי אין מקום לפרשנות זו.
אינני רוצה להיכנס במקום שאין בו צורך ואין אני רואה מקום למתן פרשנות יחידה ללשונו של ההסכם, מקום שכבר נגעו בדבר הן הבורר והן בית המשפט, אולם, איני יכול שלא להעלות את התהייה כי עצם השימוש במילה "מועמד" בהסכם זה, ייתכן ומשמעותה היא למועמדות לשותפות בהסכם התמרים ולא למועמדות לחברות באגודה. הנה, סעיף 11 להסכם זה מציין כי ידוע למועמד שתנאי לקבלתו כשותף במטע הינו עצם התחייבותו להיות חבר אגודה, ואם חדל להיות חבר כזה, הרי שהחברים זכאים להודיע לו על הפסקת חברותו במטע:
"עוד מצהיר המועמד כי ידוע לו כי תנאי להסכמת החברים לקבלו כשותף במטע הינה התחייבותו להיות חבר אגודה..."
"היה וחדל להתקיים אחד התנאים דלעיל כי אז יהיו החברים זכאים להודיע למועמד על הפסקת חברותו במטע..."
(סעיף 11 להסכם מטע התמרים)
לפיכך, עולה כי מרגע שחתמו המשיבים על הסכם זה, הפכו לשותפים במטע התמרים, ואם הפכו לכאלה, הרי שעל פי סעיף 11 להסכם זה, חייבים הם לעמוד בתנאי ההסכם.
למעלה מכל העניין, המשיגה טענה כי אין כל קשר בין סוגיית ההסכם לבין סוגיית חברותם של המשיבים באגודה. לטענתה כאמור, מהותו של ההסכם היא לעיבוד משותף של מטע התמרים לצורך השאת רווחים לשותפי ההסכם. אין בו כדי להעיד על חברות באגודה. לסיכום טענה זו, אוסיף ואציין כי אינני מטיל את כל יהבי בהחלטה זו על הסכם זה, אופן פירושו ונפקותו, אולם, הסכם זה מהווה נדבך ראייתי נוסף אך לא בלעדי, ממנו יש ללמוד על אופן ומצב היחסים בין המשיבים לאגודה, ועל הצורה והדרך בה נהגו זה עם זה.
שעה שנקבע כי הן על ידי הבורר והן על ידי בית המשפט כי הסכם זה חלוט ועל האגודה לקיומו ככתבו וכלשונו, הרי שיש ללמוד ממנו ככל הניתן, על מערכת היחסים כפי שהיא קיימת בין הצדדים.
זכות ההצבעה באסיפות הכלליות:
63.זכות ההצבעה מכוח חברות היא יסודית – ראה סעיף 16(1) לפקודה. כמו כן, כבר בשנת 1966 פורסם צו כללי של שר העבודה דאז (שאומנם כוון לאגודות המסווגות כמושב עובדים והיא חברה בברית פיקוח – אך נראה כי תחולת צו זה אינה לאגודות אלו בלבד) ולפיו לא תישלל מחבר זכות ההצבעה באסיפה הכללית מחמת כל סיבה שהיא.
64.החל למין קליטת המשיבים באגודה, משך שנים (מסיום הליכי קליטת המשיב 2 בשנת 2000 ועד למועד האסיפה הכללית שם צוין כי האסיפה מתנגדת להחשיבם במניין המצביעים בשנת 2007) נראה היה כי האגודה נוהגת במשיבים כבחבריה. בין אם על ידי מתן אישורים ובין אם בהתנהלות שוטפת.
65.חשובה ומהותית ככל שתהא זכות ההצבעה, קיימת האפשרות שזכויות אחרות, בין לחוד ובין מצטברות, יהווה כנגדה משקל היכול להטות את הכף. קשה להימנע מהתהייה לפיה משך שנים רבות נושא ההצבעות באסיפה הכללית לא היווה מכשול ביחסים שבין האגודה למשיבים, בין אם מהסיבה שהאגודה לא ראתה אז לנכון למנוע מהמשיבים את ההצבעה ובין אם היו אלה המשיבים שלא השתתפו או ניסו להצביע. מכל מקום, לא ניתן להתעלם מהעיתוי בין מועד פרוץ הסכסוך בעניין מטע התמרים לבין המצב דה-פקטו בו האגודה מנעה מהמשיבים את זכות ההצבעה. לאור זאת, הרי שבנסיבות המקרה דנן, רואה אני לנכון להפחית מעט ממשקלה של הראיה בדבר זכות ההצבעה לרשויות האגודה ולו מתוך קיומו של ספק קלוש ביותר לקשר בין הדברים האמורים.
נקודות נוספות לציון:
66.הקצאת קרקע ומים - אינני יכול להימנע מלהעלות בעניין זה את טענת המשיגה כי לאור העובדה שלמשיבים הוקצו נחלה ומכסות מים קטנות מיתר חברי האגודה, יש לראות בכך כי האגודה לא נהגה בהם כחברים. טענה זו של האגודה אינה מקובלת עלי. משעה שהוקצו למשיבים נחלה ומכסת מים, הרי שאין בעובדה כי הוקצתה להם נחלה שגודלה שונה או שהוקצתה להם מכסת מים פחותה, יכולה להעיד לבדה על כך שאינם חברים באגודה או על כך שהאגודה לא נהגה בהם ככאלה, כמו כן, אין נפקא מינה אם זכויות אלה הגיעו למשיבים בדרך המלך או עקב הליך משפטי. נהפוך הוא, העובדה כי נקבע שלמשיבים מגיעים זכויות על דרך הליכים משפטיים מעידה כאלף עדים על כך שאכן יש ביסוס בדבריהם וטענותיהם, אף אם אין בכך בלבד, להעיד על חברותם באגודה.
ההליכים המשפטיים - יתרה מזו, לא מקובלת עלי הטענה לפיה עצם ניהול ההליכים המשפטיים בין המשיבים לאגודה מעיד על כך שהאגודה לא מכירה בהם כחברים. ייתכנו מצבים שונים בנסיבותיהם ורבים, בהם יהיו סכסוכים משפטיים ומאבקים כאלה ואחרים בין אגודה לחבריה, ולא יהיה בכך על מנת לקבוע כי אין אלה האחרונים חברים בה. לדוגמא ולשם ההבנה – עצם העובדה שבכל פעם שאין דלק ברכב, אין הרכב יכול לנסוע, אין בה כדי להעיד על כך שבכל פעם שאין הרכב יכול לנסוע הסיבה לכך היא מחסור בדלק.
עיבוד המשק – בנושא זה, יש להעמיד דברים על דיוקם. אין זה סוד, ודבר ידוע הוא בקרב חברי אגודות שיתופיות, שלא מעט בעלי משקים בוחרים שלא לעבד את משקם באופן עצמאי, כלומר, תופעה זו אינה חריגה ואין בה על מנת למנוע הכרה בחברות באגודה, שעה שנתונים אחרים חזקים דיו על מנת לאשר הכרה זו בחברות.
מניות תנובה – האגודה העלתה טענה ולפיה העובדה שהמשיבים לא קיבלו כל חלק בכספי מניות תנובה בשנת 2009 מעידה על כך כי האגודה לא ראתה במשיבים כחברים בה. דא עקא, הזכות למניות נקבעה בתנובה לתקופה בה המשיבים לא היו חברים בה. לפיכך, לא מפתיעה העובדה כי המשיבים (שנקלטו לאחר מכן) לא קיבלו חלק בכספי מניות תנובה, שעה שלא היו זכאים לכך. לאור זאת, ברור כי אין בטענת האגודה בעניין זה דבר.
הליך בוררות – האגודה העלתה טענה ולפיה במסגרת הליך בש"א 7429/09 הוגשה בקשה על ידה להעברת ההליכים לבוררות. ב"כ המשיב 2 בתגובתו לבקשה זו ציין כי המבקש 2 אינו חבר באגודה ולכן אינו חב בחובת בוררות. ראשית, אציין כי מסמך זה לא הובא בפני וככזה, אינני יכול להביאו בחשבון במכלול השיקולים והראיות להם יש משקל בבואי לקבל החלטה. יתרה מכך, הניסיון להסתמך על דברי כב' השופטת בן אור בבש"א 3947/08 לפיהם "עולה התהייה שמא חובה זו חלה גם ביחס למבקשים 2 (המשיב 2)" אין בו כדי להעיד על כך כי המשיבים אינם חברי אגודה. היוצא מאמירה זו של כב' השופטת הינו כי אין המקום לדון בבחינת חובת הבוררות בין הצדדים (שלו נפקות בשאלת החברות) בהליך שהיה בפניה.
סוף דבר:
67.לא נעלמו מעיני יתר טענות האגודה. על אף זאת, אציין כי בבואי לקבל החלטה בתיק זה, היה עלי להעניק את מירב המשקל למרכיבים שחשיבותם היא הרבה והמכרעת ביותר לשם התנהלותה התקינה של האגודה, תוך מניעת פגיעה בחבריה. חלק מהותי ממרכיבים אלה הינו הצורך ביצירת מצב דברים בו בעלי הנחלות באגודה הם גם חברים בה – זהו המצב האידיאלי העתיד למנוע סיטואציות בהן רשויות האגודה אינן יכולות "לשלוט" בבעלי נחלות שבתחומן. לפיכך, כאשר לא ניתן להכריע בצורה מוחלטת על בסיס הראיות ויש לערוך איזון ביניהם, הרי שיש מקום לשקול כמרכיב המעלה או מוריד, את עקרונות הקואופרציה וטובת המשך תפקודה התקין של האגודה, תוך יצירת מצב דברים אופטימלי לכך, כפי שהובא לעיל.
68.אין ספק כי קביעה כי המשיבים הינם חברי האגודה תשרת בסופו של יום גם את טובת האגודה עצמה, שעה שלא יהיו בה בעלי זכויות (נחלות) שאינם כפופים למרותם של רשויות האגודה. בנקודה זו אציין כי מוצא אני מקום לציין כי עבודתו של החוקר, דרך הצגת הדברים ותוצאות החקירה עולות בקנה אחד עם המציאות העובדתית כפי שהיא משתקפת ממכלול הראיות שהונחו בפני בתיק זה.
69.התמונה כפי שעלתה ממכלול הראיות בתיק זה הינה מורכבת ולאורה, נראה כי האגודה מנסה לאחוז במקל משני קצותיו תוך עשיית הטוב בעיניה, בהתחשב באינטרסים שישרתו את טובתה נכון לפרק הזמן בו היא מצויה.
אמת, שדרך המלך לקבלה לחברות היא בהתאם לקבוע בתקנון האגודה, אולם משעה שהאגודה עצמה חוטאת במחדל ולא מבצעת את המוטל עליה בין אם בהליך קבלת החברים לאגודה ובין אם ביצירת מצג דברים מסוים לפיו המשיבים חברים בה – הרי שאין לה להלין אלא על עצמה ולא יעלה על הדעת שמחדל זה ישרת אותה.
70.לפיכך, לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כדלקמן:
המשיב 1 - הינו חבר באגודה.
המשיב 2 – על אף שנסיבותיו דומות לנסיבותיו של המשיב 1, אין לראות בו חבר כל עוד אינו מתגורר במושב ומשכך, אינו חוסה תחת הגדרת סעיף 6(ג)(2) לתקנות החברות.
הערת אגב בעניין זה – על האגודה כרשות ציבורית מוטלת החובה לפעול בהתאם להוראות הדין ולהימנע מפגיעה בזכויות חבריה ללא עילה ראויה וצודקת. לפיכך, יכלה האגודה למנוע ולהימנע מההליך דנא לו רק הייתה פועלת בהתאם לדין ולתקנונה, ודואגת לקיים את הליך הקבלה לחברות כפי הנדרש ובהתאם לפרוצדורה הקיימת. שעה שלא עשתה כן, לא נפלא הדבר שנפגעים זכויותיהם של אי אלו, שכעבור זמן מה, מגיעים לכדי מחלוקות עם האגודה ואז צפה ועולה שאלת חברותם באגודה. קיום הליך הקבלה לחברות על פי הדין היה מונע ועתיד למנוע, אם ייושם, מחלוקות נוספות כדוגמת המחלוקת דנא וטוב תעשה המשיגה והאגודות בכלל אם ינהגו כך ויפה שעה אחת קודם.
5129371
5129371
אורי זליגמן 54678313-/
5467831354678313אין צו להוצאות.
|
ניתן היום, 27/9/2011, כ"ח באלול התשע"א, המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.
|
אורי זליגמן, עו"ד רשם האגודות השיתופיות
|
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
