מושב קדש ברנע החליט לערור כנגד החיוב שהושת עליו בגין חריגה ממכסות המים

העובדות הרלוונטיות:

מושב קדש ברנע הגיש ערר על גובה בחיוב מצד הרשות הממשלתית למים וביוב.

מושב קדש ברנע אינו מתכחש לעובדה  כי חרג ממכסת המים לצורך חקלאות, ומפאת חריגה זו חויב בתשלום עודף של כ 50,000 ₪.

טענות המושב קדש ברנע:

המים סופקו גם למשפחות תושבים, שאינם חברי האגודה של המושב, וכן סופקו מים לגורמים מוניציפאליים הממוקמים במושב כגון גני ילדים אזוריים, מועדונית אזורית בריכת שחיה אזורית, מבנה שבשימוש צה"ל וכן גינון אזורי. יש לראות במושב קדש ברנע כרשות מקומית ולפיכך לחשב את הצריכה לכל אותם גורמים ולהפחיתה מהצריכה לצרכי חקלאות. ולכן החריגה מצטמצמת.

המלצת משרד החקלאות להגדלת מכסת המים למושב קדש ברנע זכתה להתעלמות מצד הרשות הממשלתית למים וביוב, ולא מומשה- שלא בצדק.

דרישת תשלום החריגה הופקה באיחור, כאשר ההודעה על התשלום המיוחד נשלחה למושב קדש ברנע שנתיים לאחר תום שנת הצריכה נשואת הערר.

כב' השופט ר. שפירא קבע:

יש לדחות את הערר.

התייחסות מושב קדש ברנע לקביעת מכסת המים בניגוד להמלצת משרד החקלאות היא למעשה ערר כנגד בסיס הקצאת המים למושב, וערר זה הוגש באיחור רב.

המושב אינו חולק על התחשיב שעל בסיסו חויב אלא על בסיס ההקצאות מים שנקבעו למושב קדש ברנע.

מושב קדש ברנע לא ערער מעולם על ההקצאה שנקבע לו, לא במועד הקבוע בחוק ולא עד למועד הגשת ערר זה.

כמו כן, יש לציין כי המושב לא מיצה את זכותו לטעון בפני הרשות המנהלית בכל הנוגע לאישור שניתן למקורות לגבות את התשלום המיוחד.

צרכן מים שלא מיצה את ההליך המנהלי למול הרשות המנהלית מנוע מלהעלות את טענותיו לראשונה בפני בית הדין לענייני מים.

לגופו של עניין נפסק כי, מושב קדש ברנע אינו רשות מקומית גם אם משמש ועד האגודה כוועד ישוב מקומי וגם אם מספק המושב מים לגורמים שונים.

על מושב קדש ברנע היה להתקין מערכות מניית מים נפרדות לצרכי חקלאות ולצרכי גורמים מוניציפאליים, לרבות לצריכה ביתית.

עוד יצוין כי הרשות הממשלתית למים וביוב אכן הפחיתה כמות מים מסוימת בהתאם לנתונים בדבר מספר תושבים שמסר לה מושב קדש ברנע עצמו, כך שבפועל נלקחו בחשבון צרכים לא חקלאיים של מושב קדש ברנע בהתאם לדיווחיו.

בכל הנוגע לאי קבלת המלצת משרד החקלאות בנוגע להגדלת מכסות המים למושב קדש ברנע - הרי שאין כך הדבר.

אכן, המלצות משרד החקלאות התקבלו למרות שלא היו מחייבות, וזאת בכפוף למגבלות הקצאת המים שהיו באותה השנה, שנה בה קוצצו הקצאות המים בכל הארץ עקב מחסור.

בנוגע לערר- הרי שאף אם אחרה דרישת התשלום- לא נוצר כל נזק למושב.

לסיכום הערר נדחה במלואו. לדעתו של השופט שפירא הצטרפו נציגי הציבור גדעון הרמלין ושאול שטרייט.

ניתן ביום 04.12.2008.