מחד טוען רמי אשכנזי כי ההחלטות של האסיפה הכללית של בית עובד מחייבות אותו , אך מאידך טוען כי זו זכותו להתנגד להן או להחלטת הוועד. כל זה נכון, אבל ההתנגדות צריכה להיות במקום הנכון – קרי האסיפה הכללית.
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 489/582/09
עורך דין רמזי חוראני
*************************************** *********************
ב ע נ י ן : רמי אשכנזי – בית עובד
ד.נ. עמק שורק 76800
- המערער/המשיג-
בית עובד ,מושב עובדים
להתיישבות שיתופית בע"מ
ד.נ. עמק שורק 76800
ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע ו/או ירון אילן
ו/או עופר /שרם ו/או עומר לירן ו/או עידן מנחם
ו/או שמואל שטטר
מדרך מנחם בגין 154 , תל- אביב
טל. 03-6083520. פקס : 03-6083521
- המשיב-
החלטה
-
בפניי מונחת השגה של החבר מר רמי אשכנזי ,על פסק דינו של כב' הבורר מר יאיר אשל מיום 22.3.10 שדחה תביעתו של המשיג נגד האגודה המשיבה מבלי לחייב בהוצאות.
-
הערעור הוגש למשרד הרשם ביום 25.5.2010, אף שנוסח ככל הנראה ביום 23.5.2010.הוא אושר ע"י עו"ד הגברת לאה רוזנטל ביום 4.5.2010.עד לדיון של היום היה מובן, כך לפחות הבין ב"כ האגודה, כי הפסק של הבורר התקבל על ידי המשיג ביום 9.5.2010, אם כי הביע תמיהה מרומזת על כך שהאגודה קיבלה את הפסק ביום 3.5.2010! ( ראה קטע אחרון בסעיף 1 לעיקרי הטיעון ). כיום התברר בעת הדיון כי הפסק הומצא למשיג באותו יום בו התקבל על ידי האגודה המשיבה דהיינו ביום 3.5.2010.
-
ב"כ האגודה העלה את הטענה כטענת סף והוא חזר עליה גם היום. אדרבא, הטענה היום התחזקה לאור הדברים ששמענו ממר אשכנזי כי הוא קיבל את הפסק של הבורר ביום 3.5.2010. ב"כ האגודה בדעה כי אין לפתוח את שערי ערכאת הדיון בפני המשיג, שכן המועד כאמור חלף, לא הוגשה בקשה להארכת מועד ולא ניתנה הסכמה בשום צורה להגשת הערעור באיחור.
-
המשיג תירץ את האיחור בהגשת הבקשה בכך שפנה תחילה למנהלת מחלקת בוררויות דאז, עו"ד לאה רוזנטל וביקש הבהרות והעלה תהיות, כך שבין לבין חלף המועד. סיבה נוספת הנה שתהליך שמיעת ההשגה התחיל אחרי פנייתו ומכך הוא הסיק כי משרד הרשם בעצמו נותן אות ירוק להארכה.
-
הכרעה בנקודת המועדים : האמת היא שעל פי כל אחת מחלופות המועדים בהם טען המשיג כי קיבל את פסק הבורר חלף המועד להגשת הערעור . בין שתאמר כי הוא קיבל את הפסק ביום 3.5.2010 ובין שתאמר כי הוא קיבלו ביום 9.5.2010 הרי חלף המועד להגשת ההשגה ואין זה מובן מאליו כי יש לקיים דיון בחלוף המועד.
-
אינני יכול לקבל את התירוץ להגשת הבקשה באיחור בכך שהמשיג עשה את ההבהרות השונות עם משרד הרשם או מנהלת מחלקת בוררויות, עד שבינתיים חלף המועד , וגם לא את הסיבה שמשרד הרשם השלים למעשה עם הגשת הערעור באיחור ולכן אין ,כביכול לדחות את הערעור על הסף.
א.בעל דין שעושה את הבירורים שלו עם חברו ( המשיג ציין בדיון כי ניהל שיחות עם הוועד בעיקר עם מנהלו מר עשירי ) חייב לדעת שללא הסכמה מפורשת אין הדבר מהווה תירוץ אוטומטי להארכת המועד להגשת ערעור.
ב. משל למה הדבר דומה ? לניהול משא ומתן עם צד להליך מבלי שניתנה הסכמה מפורשת להארכת המועד. הפסיקה מלאה בדוגמאות שלפיהן מו"מ כשלעצמו אינו מהווה סיבה להארכת המועד. ראה בש' 587/86, סח'ל בשארה נ' סוריה אבו עטא , פ"ד מ(4) 9; ע"א 412/83,נעמה אבו ניל נ' האיל פ"ד לח(3) 166 ( בו צוין כי מו"מ אינו טעם להארכת המועד וכן בש"א 1364/10-א פלוני ופלונית נ' פלוני שם פורטו נימוקים להארכת מועד . בקשה להארכת מועד אינה חייבת להיות מוסקת מהנסיבות אלא צריכה להיות מוגש באופן מפורש ועל פי הפרוצדורה המקובלת. ראה ע"א 108/83, דוד גולדשטיין נ' מדינת ישראל, לט' (1) 780.
ג. המשיג עצמו לא היה בדעה בשעת אמת כי הוא מגיש את הערעור באיחור ופעל ,במקרה הטוב,מתוך שכנוע פנימי כי הנסיבות מהוות הצדקה להארכת המועד, ובמקרה הפחות טוב - מבלי לחשוב בכלל על המועדים; הראייה לכך הנה שלא העלה טענה זו בכתובים עת הגיש את הערעור.
ד. אף בדיון של היום העלה המשיג סיבות אלו רק אחרי הפניית שאלות נוקבות מטעמי בדבר הגשת הערעור באיחור. הייתי צריך להסיק מדבריו הכלליים שאלה הם הנימוקים למעשה להגשת הערעור באיחור.
ה. גם אם יש בנימוקים הנ"ל כדי להוות הצדקה להארכת המועד, הרי לא הוגשה בקשה מסודרת ביחד עם הערעור להארכת המועד.אכן ניתן לבקש זאת באיחור ולדידי אף בעל פה , לאור הגמישות בהליך של בוררות או תקיפת הפסק, אך אפילו היום ולו בעל פה, לא שמעתי מהמשיג בקשה להארכת מועד.
ו.אין הנימוק של התחלת הליך הבוררות על ידי משרד הרשם כדי להוות הצדקה להארכה. להליך מעורבים לא רק המשיג ומשרד הרשם , אלא גם הצד האחר של הערעור, קרי האגודה ובעצם גם הציבור בכללותו. המשאב של כוח שיפוטי הנו מצומצם וברור שדיונים מעבר לזמן נוגסות במכסת זמן זה , הן בנצלו זמן של תיקים אחרים והן בחייבו הקדשת זמן נוסף לעצם ההחלטה אם להאריך את המועד אם לאו.
ו. כידוע גם בהנחה שהייתה מוגשת בקשה להארכת מועד כדין , הרי היה צורך לבדוק את הסיבה להארכת המועד וכן את סיכויי ההצלחה למקרה שיוארך המועד. אם אין סיכויי הצלחה אין טעם שיוארך המועד על מנת שתידחה עמדת בעל דין לגופו של עניין ממש בעיקול הראשון אחרי הארכת המועד.! ראה גורן, סוגיות בהסדרי הדין, מהד' עשירית עמ' 768 -783 . בעיקר ראה הקטע המתייחס לבוררות, אם כי שם מדובר על בוררות לפי חוק הבוררות תשכ"ח-1968 . הסוגיה קרובה לבוררות גם לפי פקודת האגודות השיתופיות וניתן ללמוד אנלוגיה מכך.
ביישמי את הנימוקים הנ"ל על המקרה הזה אינני רואה כי ישנה הצדקה להארכת המועד על פי הניתוח דלעיל .
ז. גם לגוף העניין אינני רואה כי סיכויי ההצלחה סבירים ( לא אומר טובים במיוחד) . הדבר מביא אותי להתייחסות לטענות גופא, ולכן לא ארחיב בסעיף זה.
-
האסיפה הכללית הנה הגוף בעל הסמכות הרחבה ביותר בתוך האגודה , הוא סוברני ויכול להחליט כל החלטה, כפוף לדיני המנהל שמחייבים אחרת ( פגיעה בכללי הצדק הטבעי, חריגה מסמכות, החלטות בלתי סבירות במיוחד או בלתי מידתיות או החלטות שיש בהן כדי לעשוק את המיעוט ) . בתי משפט והרשם ונציגיו נזהרים שלא להתערב באופן ניהול העניינים באגודה ובפעולות הוועד , קל וחומר בהחלטות שבאה עליהן הסכמת האסיפה הכללית. לעניין הזהירות בהתערבות בהחלטות הוועד והאסיפה הכללית ראה ה.פ 1231/04 שייקה גלעד ואח' נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ . ראה גם דברי כב' בית המשפט אודות עצמאות האגודה לנהל את ענייניה ולקבוע את מדיניות פעולתה בעצמה ב ע"א 10419/04 דור נ' רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ( פורסם בניבו ) . עיין נא גם בע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים נו(6) 602 והדברים בספרו של י. נועם אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה עמ' 357.
-
גם המשיג ציין היום ביותר מאשר פעם אחת כי לאמתו של דבר הוא לא הגיש ערעור וכי אין לו משהו נגד האגודה , אלא נגד הבורר שהתעלם מטענות ומסמכים שהוא העלה והגיש ! ורק משהוסבר לו כי המשמעות הנה שיוותר על הערעור ויקום וילך לביתו , התעשת הוא ועמד על שמיעת הערעור.
9. לא ראיתי טעות בפסק הבורר שדורשת תיקון ולכן אין מקום להתערב בפסק
דינו :
החלטת הרשם מספטמבר 2008:
א. ההחלטה לא קבעה את המשמעות שמעלה המשיג. היא קבעה שוויון בין הנחלות ועל רקע מצוקת המים. הרציונל מאחורי הצמצומים וההחלטות הנו מצוקת המים והצורך בחיסכון. במשולב לרציונאל זה יש לקרוא גם עיקרון השוויון בין חברי האגודה. לא יתכן שמחד ייאמר כי יש להשליט את יסוד השוויון כך שכל נחלה תקבל כרעותה , אך מאידך יוקצה לבעל נחלה יותר מאשר לחבריו רק משום שהוא מעבד יותר או שחבריו נטשו או עקרו מטעים לאור מצוקת המים והוא לא.
ב.ההחלטה התייחסה לשוויון ואת זה ניתן להשיג גם בחלוקה שוויונית לכלל הנחלות כלשון ההחלטה .
ג. אני מסכים עם ב"כ האגודה כי ההחלטה התייחסה לעקרונות כלליים ולשנים מוגדרות . אילו רצה כב' הרשם כי תיהפך ההחלטה לכלל מחייב את כל האגודות או אילו רצינו לטעון כי מדובר במעשה בית דין או בפלוגתא פסוקה, ברור כי כללי הצדק מחייבים לאפשר לאגודות העלולות להיפגע מהחלטה זו לטעון את טענותיהם על מנת שיהיה להם יומם לפני מתן החלטה הפוגעת בהם. הדבר לא נעשה !
החלטת האסיפה הכללית מאוגוסט 2008
א.מלין המשיג על כך כי ההחלטה באסיפה הכללית התקבלה
באוגוסט כשלרוב מיצו החברים את מכסות המים ואין בה יותר
צורך. אלא שכשענה ב"כ האגודה כי גם ההחלטה של כב' הרשם התקבלה אף היא באיחור ומה שמותר לרשם מותר גם לאגודה , שתק המשיג ולא הייתה לו תשובה לטיעון זה !
ב. החלטת האסיפה הכללית התקבלה ברוב דעות החברים שנטלו חלק בה. מולה הובאה הצעה מטעם המשיג או מי מתומכיו, אך ההצעה שהתקבלה הנה זו של הוועד דווקא. לא ייתכן כי נשלים עם פעולה מכוח השיטה הדמוקרטית וכשהתוצאות אינן לרוחנו נטען עוול! כידוע החלטת אסיפה כללית שנתקבלה כדין מחייבת את כל החברים, אף אלה שלא נכחו , וודאי שאלה שנכחו , נטלו חלק בדיון ואף הציעו הצעות אלא שעמדתם לא התקבלה .ראה תקנה 12 (ה) לתקנות האגודות השיתופיות ( רשויות האגודה), התשל"ה- 1975 .
ג. מוסיף המשיג כיום כי ההחלטה ניתנה לבקשת הוועד או באיחור שחל כמה חודשים אחרי שבפועל הונהגה שיטת החלוקה שאושרה בדיעבד! לזה אומר, כי אין צד יכול ליטול חלק במשחק הדמוקרטי ורק משנוח לו לתקוף הליך כאמור ובדיעבד, תינתן לו האפשרות לעשות כך!.
המערך הנורמטיבי בין החלטת הרשם להחלטת האסיפה הכללית :
א. האמת הנה כי אין לנו צורך להחליט מי מבין ההחלטות מצוי ברמה נורמטיבית גבוהה יותר. ברור כי כל גוף וסמכויותיו . העילות להתערבות הרשם בהחלטות ובפעילות השוטפת של האגודה , בין של האסיפה הכללית ובין של הוועד , הנן מצומצמות כאמור לעיל. אין מקרה זה הנו אחד המקרים שניתן לעשות שימוש בזכות הבקרה של הרשם ולהביא לביטול ההחלטה של האסיפה.
ב. כתבתי כי למעשה אין ניגוד להחלטת הרשם שכן נקבע על ידו העיקרון של השוויון ואת יישומו ניתן להפעיל בדרכים שונות. הדרך שמציע המשיג אינה אחת מהן בטוח, משום שכתבתי כי הרציונאל שעמד מאחורי ההחלטה הנה המציאות העגומה של משק המים. לא ייתכן שהרשם יעודד הסדרת משק המים מחד ויעודד חברים אחרים לצרוך את מה שחסך חבר אחר בעבדו כמות דונמים גדולה יותר. המשאב הנו משאב דל וזו היא נקודת המוצא בפרשנות ההחלטה.
11. החישובים שעשה מר אשכנזי אודות המכסות שניתנות לחלק ביתר ולחלק אחר בחסר, אינם רלוונטיים לדיון שבפנינו . אף אם החלוקה הנה חלוקה בלתי נכונה לחלק מהחברים, אין עדיין בכך משום הצדקה שתופעל אותה נורמה על כלל חברי האגודה .אי לכך אין צורך בבדיקת הטבלאות שהגיש המשיג.
12. מן הדין הכללי ניתן לציין הידוע והוא שאין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים העובדתיים של ערכאת הדיון ואין זה תפקידה;ראה ע"א 136/92 ביניש- עדיאל נ' סיסוס חברה לבניין בע"מ, מז (5) 114. לא ראיתי כי בהסקת מסקנות מהממצאים העובדתיים מוטעית או שנפל פגם אחר שמאפשר לערכאת הערעור להתערב.
10. אחזור לעניין המועדים. כתבתי כי להארכת המועד להגשת ערעור יש לבדוק שני היבטים הסיבה להארכת המועד וסיכויי ההצלחה להוכיח עמדה מסוימת או סיכויי הגנה אם יוארך המועד. אילו רק ראיתי כי יש סיכוי להפוך את פסק דינו של הבורר הייתי מתגמש בנושא הדרך, העיתוי או הנימוק להארכת המועד, אך לא זה המקרה.מאחר וכך הרי יש לדחות את ההשגה הן לאור אי העמידה בלוחות הזמנים אך גם לגופו של עניין .
בעניין ההוצאות, היססתי אם לחייב אם לאו, ואם כן בכמה לחייב?: מחד טוען המשיג כי ההחלטות של האסיפה הכללית מחייבות אותו , אך מאידך טוען כי זו זכותו להתנגד להן או להחלטת הוועד. אני מסכים איתו בכך, אלא שההתנגדות הייתה צריכה להתבצע במסגרת הפורום המתאים להתנגדות, קרי האסיפה ומשהתקבלה ההחלטה הרי זה סוף פסוק, כפוף לעילות המוכרות במשפט המנהלה. ועוד, מחד טוען שאין לו דבר נגד האגודה אך מאידך תוקף את ההחלטה של הבורר שפסקה דווקא לטובת האגודה.
גם היום חזר בפניי כי אין לו עניין נגד האגודה ואף לא הגיש ערעור ! משהוסברה לו המהות של הצהרה זו , לא היה עקבי וביקש להפסיק את הדיון , אלא עמד על שמיעתו. נקודה זו הטתה את הכף מבחינתי ולכן החלטתי כי אין מקום לפטור מתשלום ההוצאות.
בכל זאת לא אחמיר לאור יחסי בעלי הדין, מהות ההליך של יישוב הסכסוך בבוררות והערעור על ההחלטה של הבורר.
בשקללי את כל הנסיבות, אני מחליט לדחות את ההשגה של המשיג ולחייבו בתשלום הוצאות בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתנה היום 29 יולי, 2010- י"ח אב, תש"ע בהיעדר הצדדים.
עו"ד רמזי חראני
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
רמזי חראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
