מחלוקת בין עירית לוד ובין קבלן בעניין תשלום היטל הטמנת אשפה התבררה בבית המשפט המחוזי אשר חייב את הקבלן בתשלום היטל הטמנה על חשבונו
בנובמבר 2002 פרסמה עירית לוד מכרז לאיסוף וסילוק אשפה (להלן: "המכרז"). ביום 28.4.07, נחתם בין חן המקום בע"מ לבין עירית לוד הסכם מכוח זכיית חן המקום בע"מ במכרז (להלן: "ההסכם").
חן המקום בע"מ טוענת כי ההסכם נוסח על ידי עירית לוד באופן חד צדדי. גדר המחלוקת נסב סביב סעיף 10 להסכם הקובע כדלהלן:
"כל ההוצאות, החיובים, המסים, האגרות וההי
טענותיה של חן המקום בע"מ:
נוכח כמויות האשפה הנאספות ומפונות על ידה על פי ההסכם, עלות ביצוע העבודות צפויה להתייקר בהדרגה באופן משמעותי. בנוסף, טוענת חן המקום בע"מ, כי בעת פרסום המכרז וההתקשרות בהסכם, לא היה בתוקף כל הי
סעיף 10 להסכם קובע שהתשלומים אשר יו
נושא ההטמנה כלל לא קיבל התייחסות בסעיף 10 להסכם אלא בסעיפים אחרים.
התכלית הסובייקטיבית של הצדדים מוכיחה כי עמדת חן המקום בע"מ היא העמדה הנכונה.
טענותיה של עיריית לוד:
היחסים שבין חן המקום בע"מ לעירית לוד, הם יחסים מתמשכים, אשר בסיסם המשפטי בהתקשרויות חוזיות בהתאם למכרזים שפרסמה עירית לוד.
חזקה על חן המקום בע"מ, כגוף מסחרי שתכליתו מקסום רווחים, כי בגין ההתקשרות עם העירייה היא משיאה את רווחיה, שהרי אם לא כך לא הייתה עירית לוד מתקשרת איתה.
ההסכם עצמו קבע תניה מפורשת המסדירה את נושא תשלום ההי
חן המקום בע"מ לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק ולא הציגה ניתוח כלכלי.
אין גם להחיל את כלל הפירוש כנגד המנסח, שכן חן המקום בע"מ לא הצביעה על נוסח דו או רב משמעי של ההסכם.
על כן, טוענת עירית לוד על הקבלן, חן המקום בע"מ, ולא על עירית לוד מוטל החיוב לשלם את ההוצאות בגין ההיטלים הכרוכים בביצוע העבודה מיום חתימת ההסכם כפי שנקבע בסיף 10.
השאלה המשפטית: מי יישא בעלות היטל ההטמנה השנויה במחלוקת בין הצדדים?
דיון והחלטה מפי כבוד השופטת קרת-אמיר:
במקרה דנן יש אכן לקבל את טיעוניה של עירית לוד, על פיהם לשון ההסכם והמכרז איננה מצריכה פרשנות וכי נובע ממנה שיש להטיל את תשלום הי
העובדה כי חן המקום בע"מ עצמה אינה מפעילה אתר לסילוק אשפה או להטמנתה, איננה גורעת מהתחייבותה של חן המקום בע"מ לבצע את הסילוק, באמצעות התקשרות עם אתר טיפול או הטמנת פסולת המאושרים על ידי המשרד לאיכות הסביבה, וההתחייבות לביצוע ההטמנה מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם. סעיף 10 להסכם אינו טעון פרשנות, לכן אין כל מקום לבחון את חוות דעתם האובייקטיבית או הסובייקטיבית של הצדדים, שכן הוראות ההסכם ניתנות לפרוש בדרך חד משמעית.
עוד קבע בית המשפט כי חן המקום בע"מ מעלה לראשונה את נושא היטל ההטמנה, לאחר שכבר חודשה תקופת האופציה על ידי עירית לוד, נוהל משא ומתן מבלי שנושא ההטמנה הועלה בדרך כלשהי על ידי חן המקום בע"מ.
בית המשפט קבע כי קשה שלא להגיע למסקנה כי חן המקום בע"מ, אשר הייתה מודעת באופן חד משמעי להוראות ההסכם המטילות עליה את חובת ההיטל, דאגה קודם כל להתקשר עם עירית לוד בהסכם נוסף לשלוש שנים, הסכם אשר כפי הנראה לא היה כלל הסכם הגורם לחן המקום בע"מ להפסד, ורק לאחר מכן הגישה את התביעה הנוכחית, במסגרתה טענה כי ההיטל איננו חל עליה.
בית המשפט הכריע כי דרך התנהלותה של חברת חן המקום בע"מ, בידיעה לפחות על כוונת הממשלה בדבר קביעת היטל ההטמנה, תוך הימנעות מוחלטת מהעלאת השגה באשר לחובתה תשלום של ההיטל, ולאור הוראותיו החד משמעיות של ההסכם, הינה התנהלות לא מקובלת אם לא התנהלות בחוסר תום לב.
מסיבה זו היה מקום לדחות את הבקשה.
התוצאה מכל האמור היא כי דין התביעה להדחות.
חן המקום בע"מ תישא בהוצאותיה של עירית לוד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן ביום 02.12.2008.
