מטפלת בפעוטון בקיבוץ שדה בוקר שפוטרה לאחר שאחד מילדי הפעוטון, שהיה תחת השגחתה, נעלם ונמצא בבריכת הדגים בקיבוץ, תובעת מהקיבוץ פיצויים בגין פיטוריה
הרקע
במשך עשור, עבדה רונית סגרון כמטפלת בפעוטון שניהל קיבוץ שדה בוקר, עד שפוטרה בנובמבר 2009, בעקבות אירוע בו במהלך טיול בשטח הקיבוץ, נעלם אחד מילדי הפעוטון שהיה תחת השגחתה ונמצא לבסוף בתוך בריכת דגים.
רונית טוענת בתביעתה, כי פיטוריה אינם חוקיים, הן מכיוון שההחלטה על פיטוריה אינה סבירה ואינה מידתית ועל הקיבוץ היה למצוא חלופה פחות פוגענית, והן מכיוון שנפלו פגמים בהליך פיטוריה, בין השאר, בעובדה שלא נערך לה שימוע כדין. לאחר שזנחה את תביעתה לביטול פיטוריה והשבתה לעבודה, נותרה תביעתה של רונית לפיצוי כספי בסך 50,000 שקלים חדשים ללא הוכחת נזק בגין אופן ואופי פיטוריה.
מנגד, טען הקיבוץ, כי התנהגותה של רונית באירוע הייתה המשך להתנהלות רשלנית מאירועי עבר, אחד מספטמבר 2004 ואחד כחודש בלבד לפני האירוע המדובר, ועל כן פיטוריה היו חוקיים והכרחיים, וההחלטה שנתקבלה בעניינה הייתה סבירה ומידתית, מה גם שלתובעת נערך שימוע כדין.
דיון והכרעה
באופן עקרוני, בבואו לבדוק את החלטת המעביד, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו אלא בוחן את סבירות ההחלטה. כמו כן, למעביד נתונה הזכות לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו, ורק שינויים החורגים ממתחם הסבירות אינם באים בשערי זכות זו.
במקרה דנן, אין מחלוקת כי לרונית הייתה אחריות מסויימת להיעלמותו של הילד, ובית המשפט אף מצא כי התנהלותה במהלך האירוע ולאחריו הייתה בעייתית. לאור זאת, לאור האירועים שהתרחשו בעבר, ולאור הלחץ שהופעל על הקיבוץ לפטר את רונית ולמגר תופעות ואירועים מסוג זה, סבר בית המשפט כי ההחלטה על פיטוריה הייתה סבירה, ואין מדובר בהחלטה שנתקבלה מתוך בלתי לגיטימיים.
יחד עם זאת, בית המשפט מצא, כי נפלו פגמים בדרך שנתקבלה החלטת הפיטורים, כשעיקר הדגש ניתן על העובדה שלא נעשה לרונית שימוע בטרם קבלת ההחלטה בעניינה. כשבית המשפט מרחיב ומדגיש לגבי חשיבותה של זכות השימוע, ולגבי חובתו של המעסיק להציג בפני העובד את הטענות המועלות כנגדו ולתת לו הזדמנות להציג את גרסתו בטרם נתקבלה ההחלטה בעניינו.
מכאן עבר בית המשפט לבחון את שאלת הסעד. אמנם, לא בכל מקרה בו מופרת זכות השימוע, די בהפרה זו, כדי לפצות את העובד בפיצוי כספי עקב הפרת חוזה עבודה. אך במקרה דנן, סבר בית המשפט, כי הקיבוץ נהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ביחסיו עם רונית, ודי בכך כדי לזכותה בפיצוי.
סיכום
בית המשפט קבע, כי ההחלטה לפטר את רונית הייתה מידתית וסבירה, אך נפל פגם בהליך הפיטורים, שכן לא לנעשה לה שימוע כדין. לאור פגם זה, ובהתחשב בוותק שלה, פסק בית המשפט לרונית פיצויים בסך 7,000 שקלים חדשים, וכמו כן חייב את הקיבוץ בהוצאות משפט בסל 2,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- י"ח שבט תשע"א, 23 בינואר 2011, בהעדר הצדדים.
