מי אחראי לפגיעת תלמידה במהלך טיול בית ספרי לקיבוץ עין זיון?

המדובר בתביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף של תלמידה אשר נפצעה במהלך טיול בית ספרי למפעל השוקולד בקיבוץ עין זיון.

הרקע

במהלך טיול שאירגן בית הספר בו לומדת התובעת למפעל השוקולד שבקיבוץ עין זיון, שיחקה התובעת, שהייתה באותה עת בת שבע, במתקני שעשועים בגן הקיבוץ ונפלה ונפגעה בשורש ידה השמאלית.

לטענתה של התובעת (באמצעות הוריה), האירוע נגרם כתוצאה מרשלנות של הצוות המלווה מטעם ביה"ס, שחרג מתכנית הטיול המקורית שכללה אך ורק ביקור במפעל השוקולד, ואפשר לילדים לשחק במתקני השעשועים, ובכך גרם למצב מסוכן. עוד נטען, כי ביה"ס לא דאג למשגיחים בכמות מספקת, התרשל בפיקוח על הילדים, ואף המורה המלווה, סעדה במקום מרוחק ולא השגיחה על הילדים ששיחקו במתקנים בגן, ובכך התרשלה בתפקידה.

מנגד טענה המדינה, כי התאונה אירעה כתוצאה ממעשה פתאומי ובלתי צפוי ולכן בכל מקרה אין היא אחראית על הנזק שנגרם לתובעת. בנוסף, הכחישה המורה כי לא השגיחה על הילדים ששיחקו, וטענה כי סעדה בסמוך למתקנים והשגיחה על הילדים במשך כל הזמן ביחד עם שתי המלוות הנוספות. עוד טענה המדינה, כי אין מדובר בחריגה ממסלול הטיול שכן הגן בו שיחקו הילדים ממוקם מול המפעל אשר בו ביקרו.

דיון והכרעה

בפתח דבריו ציין ביהמ"ש כי עדויות הורי התובעת הם עדויות שמיעה, שהרי הם לא נכחו במקום האירוע, כך שלמעשה, העדות היחידה מטעם התביעה היא עדותה של התובעת עצמה. עוד הוסיף ביהמ"ש בעניין זה, כי בכדי לסמוך פסק הדין על עדות בעל דין שהיא עדות יחידה, על ביהמ"ש לנמק מדוע עשה כן, ובמקרה זה לא נראה כי ישנו טעם או הצדקה להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של המורה.

מעבר לאמור ציין ביהמ"ש, כי לא הוכח שהמורה אכן סעדה במקום מרוחק בזמן הנפילה, ובפרט שאף לא אחד מן הילדים אשר שהו ליד התובעת בזמן הנפילה, התבקש להעיד ולאמת את גרסתה של התובעת בעניין זה.

ביהמ"ש ציין כי אמנם, אין ספק שקיימת חובת זהירות בין צוות ביה"ס לתלמידיו, אולם לא כל אירוע של תלמיד שנפגע במהלך טיול מזכה תלמיד זה בפיצויים, ועל התובע להוכיח כי ביה"ס התרשל בתפקידו ולא השגיח על הילדים כראוי – מה שלא נעשה במקרה שלפנינו.

יתר על האמור, מצא ביהמ"ש כי לא הוכחה הפרת נהלי בטיחות בטיול על ידי ביה"ס, ואף לא הוכחה סטייה ממסלול הטיול, שכן תכנית הטיול כללה  "טיול רגלי בעין זיון", ולא הוגבלה רק למפעל השוקולד, מה גם, שהגן ממוקם מול המפעל.

גם העובדה שפרט למורה נכחו בטיול שתי מלוות נוספות, מעידה על כך שביה"ס נקט באמצעי פיקוח נאותים ומספקים, בנסיבות העניין.

לבסוף ציין ביהמ"ש, כי אף אם היה מוכח שהמורה לא השגיחה על התלמידים כראוי לא היה מקום להכיר באחריות ביה"ס לפגיעתה של התלמידה, וזאת בשל כך שאף היא הודתה כי נפילתה נגרמה בפתאומיות, כך שבכל מקרה המורה לא היתה יכולה למנוע הנפילה. שונים היו הדברים לו היה מוכח שעצם מתן האפשרות לתלמידים לשחק במתקנים מהווה רשלנות מצד ביה"ס – אך עניין זה לא הוכח, ואף לא נטען במהלך התביעה, וממילא דין התביעה להידחות.

סיכום

ביהמ"ש דחה את תביעתה של התלמידה, וקבע כי בנסיבות העניין אין לראות בביה"ס כאחראי לפגיעה אשר נגרמה לה בשל נפילתה ממתקן המשחקים במהלך הטיול.

התובעת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן ביום: ט"ו בכסליו תשע"ז , 15 בדצמבר 2016.