מי אחראי לשריפת מטע תמרים בקיבוץ שלוחות?

בשנת 2010 פרצה שריפה אשר כילתה חלק ממטע התמרים של קיבוץ שלוחות, בסמוך למאגר מים המצוי בבעלותו של קיבוץ רשפים והמשמש אותו, בין השאר, לגידול דגים. החברה האחראית על הטיפול במאגר הינה אפיקי מים בע"מ. כמו כן, באזור קיימות תעלות ניקוז המצויות באחריותה של רשות ניקוז ירדן דרומי. כלל חברה לביטוח, המבטחת של קיבוץ שלוחות, פיצתה את קיבוץ שלוחות בגין נזקי השריפה, ותבעה את רשפים, אפיקי מים ורשות הניקוז בגין התשלום לקיבוץ שלוחות. לאחר הליך גישור שבסופו הוערך גובה הנזק ב2,106,070 ₪, שילם קיבוץ רשפים שליש מהסכום, וכעת נותר לביהמ"ש לקבוע את חלוקת הנזק בין רשות הניקוז לבין אפיקי מים.

המחלוקות בין הצדדים הינן: האם האש פרצה מהדופן של מאגר המים או מתעלת הניקוז, מה האחריות שיש להטיל על כל אחד מהצדדים והאם יש לראות במחזיקים השונים כמעוולים במשותף או כמעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד, ומה יחס חלוקת הנזק ביניהם.

רשות הניקוז טוענת, כי האש פרצה ממדרון מאגר המים, וזאת בהתבסס על חוות דעת ועדויות אשר הביאה בפני ביהמ"ש, שהצביעו על סימני שריפה חזקים וחריגים באזור זה. לטענתה, לעשבייה שבתעלת הניקוז לא הייתה כל השפעה על התפשטות האש מזרחה לכיוון המטע שנשרף וסיבת המעבר החד של האש מזרחה, נעוצה ברוח מערבית חזקה שנשבה באותו מועד. לחילופין, טוענת רשות הניקוז כי אף אם לעשבייה הייתה תרומה כלשהי, הרי שהיא חסרת משמעות, מכיוון ואפיקי מים מעולם לא דאגה לכסח את העשבייה והקוצים של מדרונות המאגר, והרי היו אלו מכוסים בקוצים ובעשבייה. עוד טוענת רשות הניקוז, כי אפיקי מים (בניגוד לצדדים האחרים) לא הביאה ולו עד אחד או תצהיר אחד המראים כי אכן דאגה לכיסוח הצמחייה של מדרונות המאגר.

בניגוד לקביעת 3 חוות דעת ועדות שנמסרה, טוענת אפיקי מים כי האש פרצה מתוך תעלת הניקוז ולא על דופן המאגר, וזאת, בהסתמך על המבנה הטופוגרפי של השטח, דרכה של האש להתפשט במעלה ולא במדרון, ובהסתמך על כיווני הרוחות. לדידה של אפיקי מים, לו השריפה הייתה מתחילה במדרון המאגר היא לא הייתה מתפשטת לתוך הוואדי. שכן, רק לדליקה שהתחוללה בתעלת הניקוז הייתה מספיק אנרגיה לדלג מעל לדרך העפר המצויה למרגלות המאגר ולהצית את הצמחייה שצמחה על דופן המאגר.

לחילופין, טוענת אפיקי מים, כי גם אם יקבע שהאש פרצה על דופן המאגר, ומשם התפשטה לתעלת הניקוז וממנה למטע שנשרף, יש להשית על רשות הניקוז, עקב מחדליה והתרשלותה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש בחן את חוות הדעת, העדויות והראיות מטעם הצדדים ופסק כי עשבים וקוצים היו הן בתעלת הניקוז והן על גבי מדרון המאגר, וכי האש פרצה מנקודה כלשהי על המדרון הצפוני של המאגר והתפשטה דרומה על גבי המדרון הדרומי ולאורך תעלת הניקוז, עד למטע שנשרף.

ביהמ"ש קבע כי האש התפשטה מזרחה מכיוון והרוח הייתה חזקה מאוד, ובקצה הדרום מזרחי של המאגר היו חומרי בעירה רבים אליהם נמשכה האש באופן טבעי, וכי בנקודה זו מסתיימת הגנת דופן המאגר ונוצר "מסדרון רוח" אשר הסית את האש לכיוון המטע.

עוד קבע ביהמ"ש, כי על כל המחזיק במקרקעין מוטלת החובה לבער הקוצים שבתחום אחריותו. חובה זו נובעת בראש ובראשונה מ"השכל הישר", כאשר כל בר דעת מבין, כי הימצאותם של קוצים או עשביה, בעמק בית שאן, עלולים לגרום בנקל לשריפה, וכי לא היה די בכיסוח החלקי אותו ערכה רשות הניקוז בכדי להסיר ממנה את האחריות לשריפה, קל וחומר באשר לאפיקי מים אשר לא פעלה כלל לשם כיסוח העשבייה והקוצים שבשטח המאגר.

על- כן קבע ביהמ"ש כי מדובר אפוא בשני מעוולים אשר גרמו לנזק אחד, ועל שניהם לשאת בתשלום הנזק.

ביהמ"ש קבע כי הן רשות הניקוז והן אפיקי מים יכלו לצפות, כי התנהגותם תגרום לנזק, והנזק שנוצר, שריפת המטע - הינו בתחום סיכון שנוצר עקב התנהגותם הרשלנית, לאמור, אי כיסוח הקוצים. על- כן, ביתרת הנזק יישאו שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם, ועל כל אחד מהם להחזיר לכלל חברה לביטוח בע"מ סך של 702,023 ₪ המהווה שליש מהנזק (זאת מאחר וקיבוץ רשפים כבר נשא בשליש הנזק).

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.