מי רשאי לדון בחוב של מיסי אגודה ותשלומים שונים? רשם האגודות? בורר? בית המשפט?
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 3507/163/10
עורך דין רמזי חוראני
בעניין: 1. עמוס אורון, ת.ז. 005769161.
2. נעמי אורון, ת.ז. 009273228
ע"י ב"כ עו"ד רון אביב ו/או מיכאלה אביב
מרח' הבנקים 3 ( קומה א ), חיפה
ת.ד. 1030, מיקוד 31000
טל' 04-8665030 , פקס 04-8665010
המשיגים
נגד
משתכני רגבה 2000 , התיישבות קהילתית כפרית בע"מ
מושב רגבה .ד.נ. גליל מערבי 22804
ע"י מזכיר האגודה עורך דין שמעון צור
המשיבה
החלטה
1. ביום 28.3.2010 הגישה אגודת משתכני רגב 2000, התיישבות קהילתית כפרית בע"מ, להלן: האגודה או המשיבה תביעה נגד המשיגים לתשלום סכום של 3,000 ₪ בגין תשלום מיסי אגודה והשירותים הנלווים.
2. מפסק הדין של כב' הבורר למדים אנו כי כתב הגנה לא הוגש, אם כי המשיגים טענו נגד סמכות הבורר להכריע בסכסוך משום שמדובר באגודה קהילתית המנסה לפעול בתחום המוניציפאלי , תחום שאינו שלה אלא של הוועד המקומי.
3. לעומתם טען ב"כ האגודה בפני הבורר כי מדובר בחוב בגין מיסי האגודה עצמה והשירותים הנלווים לכך ואין מדובר בחוב ארנונה או חוב שאינו בסמכות האגודה.
4. משלא התקבלו הטענות של המשיגים בנושא הסמכות ובאין כתב הגנה , קיבל הבורר את התביעה על פי המתכונת שצוינה בכתב התביעה.
5. טענות המשיגים בערעור:
א. האגודה אינה חוקית, ולפי כך אינה קיימת זאת משום שמטפלת היא בעניינים שאינם "עסקי האגודה" ומכאן חוסר הסמכות. אם כך, גם הבורר אינו מוסמך לדון בעניין אף חרף המינוי שלו מטעם רשם האגודות השיתופיות.
ב. על כב' הרשם לקבוע כי גם הוא אינו מוסמך לדון בעניינים אלה, בשל אי החוקיות ועליו להקצות פרק זמן קבוע (90 יום לכל היותר) כדי לתקן את הטעון תיקון, אחרת תימחק האגודה עצמה.
ג. למשיגים יש טענות נגד כב' הבורר בפן הצורני פרוצדוראלי, למשל שסירב לבקשות ב"כ המשיגים לדחות מועד דיון והסכים לדחייה רק משזו התקבלה מפי ב"כ האגודה . בנוסף לכך הוא דיבר ביחידות עם הצדדים בתפסו את תפקידו כמגשר ולא כך היא: הבורר כשמו כן הוא , וכבורר אסור היה לבוא עם הצדדים במגע ביחידות, למעט בעניינים טכניים בלבד.
ד. ב"כ המשיגים העלה בפני הבורר את הטענה של אי חוקיות התקנון והאגודה, הוסכם כי הנושא יוקפא לתקופה מסוימת ומשנדרש ב"כ המשיגים להצביע על התיקונים הדרושים ודרש שכ"ט על שירות זה והשכר לא שולם, הבין הוא כי אין טעם במתן השירות שלו לאגודה והרי הוא מייצג את המשיגים ולא את האגודה.
ה. הבורר עצמו פנה לב"כ המשיגים והודיע כי קיבל הסכמת ב"כ האגודה למתן פסק דין בנושא הכספי ולחייב את האגודה לתקן את התקנון . ב"כ המשיגים ציין כי כב' הבורר ביקשו אף הוא להסכים להצעה זו ומר אביב סירב. ב"כ המשיגים מלין על צורת ניהול דיון זו שאינה פורמאלית ואינה מכריעה בשאלות שבמחלוקת אלא מנסה להגיע לפתרון כאילו מדובר בהליך גישור!
ו. בפן המהותי: גם כאן טעה הבורר לדעת ב"כ המשיגים. הוא התעלם מהכלל הידוע בדיני ראיות לפיו המוציא מחברו עליו הראיה ובכך שקיבל למעשה את עמדת האגודה רק משום שכך היא ציינה את החוב של המשיגים. על האגודה היה להוכיח את החוב על כל מרכיביו תוך כדי הפרדה בין חוב האגודה לחוב המגיע לוועד המקומי.
ז. הבורר טעה בפן המהותי גם בכך שקבע כי חובות יש לשלם תחילה ולבדוק את חוקיות הטלתם בשלב מאוחר יותר. ב"כ המשיגים מביא את החלטת כב' השופטת חנה קלוגמן בפרשת נווה צוף (תא"מ 63587/07 נווה צוף נ' ויינברגר) בה קבעה דברים דומים קרי החובה לשלם את המס ואחר כך לתקוף את חוקיות הטלתו. פסק הדין בוטל על ידי בית המשפט המחוזי בערעור וכך יש לעשות לאותה קביעה של כב' הבורר כאן.
ח. טענות משפטיות:ב"כ המשיגים מבקר את המצב של זהות וועדים, דהיינו וועד האגודה והועד המקומי. ביקורת זו הושמעה גם על ידי מבקר המדינה, היועץ המשפטי לשעבר מר מני מזוז וגם על ידי בית המשפט העליון. הזהות הזו מביאה למצב שוועד האגודה מתעסק בעניינים מוניציפליים שאינם בסמכותו. תביעות ארנונה וחיובי רשות מקומית נהנים מחזקת הכשרות לא כן אלו של וועד האגודה.
ט. אין מדובר במיסים שגבייתם נקבעת עפ"י החוק, אלא כספים אסורים שאין לגבותם מדיירי הרחבה. אלה הם חיובים שאין כל מנגנון ביקורת עליהם. האגודה נטלה לעצמה סמכויות לא לה, מבלי ליטול גם את ההתחייבויות והוועד המקומי השיל מעליו סמכויות לטובת האגודה שלא כדין.
י. ישנה אכיפה סלקטיבית של החיובים האלה, חלק מהתושבים של ההרחבה לא נתבעו אף שמצבם דומה למצב המשיגים בדיוק!
יא. בטענת אי חוקיות יכול בעל דין לתקוף החלטות מנהל ופעולותיו בכל פורום בו הוא נתבע בתקיפה עקיפה ולאו דווקא בתקיפה ישירה בבג"ץ בלבד. (עמ'7 + 8 להשגה). הוא מפנה לבג"ץ 6090/08 ברגר נ' שר המשפטים( פורסם בניבו). בנושא אי החוקיות טוען מר אביב כי יש לו "טיעונים רבים ונרחבים, שאין בקשה בהשגה האכסניה הראויה להן, והוא ישמור על זכותו לפרטן בכתב ההגנה/או בבקשה נפרדת בבוא העת".
יב. הבורר חייב היה לשמוע את הטענה של מחיקה על הסף בשל אי צירוף כל ראיה ולו לכאורה על החוב המגיע מהמשיגים. רשות מוניציפאלית רשאית לצרף העתק ממצב חשבון שיהווה בסיס לתביעה, ומצב החשבון נהנה מחזקת הכשרות, לא כך נספחי התביעה שהוגשו לביסוס סכומה.
יג. ב"כ המשיגים מפנה לעיקרון "שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". (עמ' 10 להשגה). מכוח עיקרון זה אסור היה לדון בכל תביעה של גוף שאינו אישיות משפטית עד שיוכיח את כשירותו לתבוע. מר אביב מפנה לפסיקה ענפה בנידון, לרבות בבר"ע (ת"א) 1357/02 ועד עובדי אזור התיכון בבנק לאומי לישראל בע"מ נ' יורשי המנוחה שושנה לוי ז"ל, (פורסם בניבו).כמו כן הפנה לברע"א 46/94 אילה זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2), 202 מפי כב' הנשיא לשעבר השופט ברק.
יד. סע' 90 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 קובע כי "כל ישוב יתנהל על ידי ועד מקומי". כך הוא קבע ולא אגודה קהילתית שהנה גוף פרטי. מאחר וגוף זה הציג עצמו כגוף מוסמך לפעול בתחום המוניציפלי הרי גוף זה, קרי האגודה הנו גוף בטל כמתחייב משילוב הוראות סע' 13 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. מר אביב מדגיש כי מדובר באגודה בטלה (void) ולא (voidable) ומשום כך כל דרישה של אותו גוף וכל פעולה הנה אף היא בטלה.
טו. המסגרת הנורמטיבית עליה מבסס ב"כ המשיגים את ההשגה הנה סעיף 30 לחוק החוזים הקובע כי "חוזה שכריתתו, תכנו, או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל ". הבורר התעלם מהטענות של ניגוד לתקנת הציבור שלא בצדק ולא היה כל מקום לתת כל סעד בהסתמך על החלטת בורר שאין לו סמכות להחליט, מאחר והגוף שהעניק לו הסמכות חסר כשירות למנותו והחליט לטובת תובע כגוף שאינו קיים והוא בטל מעיקרו. (לעניין תקנת הציבור ראה הניתוח של מר אביב בעמ' 16-18 בהשגה, לרבות פסק הדין בפרשת אפרת (בג"ץ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים פ"ד מז' (1), 749 וכן בפרשת טבעול ( דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף- הים (1994) בע"מ, נ(1) 56 בעמ' 106.
6. טענות המשיבה- הן בתשובה להשגה והן בעיקרי הטיעון:
א. פסק הבורר ניתן כדין, הוא מאוזן וציין את העובדות כהווייתן.
ב. אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית .
ג. פסק הבורר מפורט ובהיר ועדיין מותיר אפשרות למשיגים להציג עמדתם בנושא תיקון התקנון. אדרבא, ניתנה לב"כ המשיגים להעביר עמדתו אודות התיקון הדרוש לגרסתו או אף לתקן את התקנון כרצונו, אך הוא סירב לעשות כך על רקע דרישה כספית שלו.
ד. מדובר בתביעה במסגרת הסמכות של האגודה, שכן מדובר בתביעה לתשלום מיסי אגודה , פעולה שהנה בסמכות המשיבה. הבורר פעל במסגרת הסמכות שהוענקה לו על ידי הרשם עת מינה אותו להכריע בסכסוך בין הצדדים. מדובר בסכסוך הקשור לעסקי האגודה ואין בכך משום חריגה כלשהי ממסגרת סמכותו.
ה. אין זה מקובל לבקש מהמשיבה להוכיח את חוקיותה, כפי שאין דורשים מחברת ביטוח להוכיח את חוקיותה כל פעם שהיא מגישה תביעה נגד מאן דהוא.
ו. הבורר פעל בפן פרוצדוראלי כיאות, הוא לא היה מוטה כלפי האגודה על חשבון המשיגים ואין בעובדה שמר צור הנו גם עורך דין כדי לפגום לא במהות ולא בצורה של הדיון.
ז. הטענות שבסעיף 24 עד 73 אינן רלוונטיות לענייננו, שכן מדובר בטיעונים משפטיים כלליים שאינם קשורים לעובדות מקרה זה.
ח. אין כל אמת בהגשת תביעות בררניות נגד המשיגים, שכן יתר החברים הגיעו להסדרים שלא כמשיגים. אדרבא ניתנה למשיגים אפשרות לסלק את החוב וכן ארכת זמן לעשות כך, אך הם לא ניצלו אותה.
ט. אין כל סתירה לתקנות הציבור, ההליכים אושרו כדין וקיבלו גם את אישורו של רשם האגודות השיתופיות מראש.
י. המשיב מס' 1 עצמו היה שותף פעיל להוואי החברתי, פוליטי באגודה. הוא הציע את עצמו כחבר וועד הנהלה בבחירות האחרונות שהתקיימו, ורק משלא נבחר החל תוקף את האגודה.
7. דיון והכרעה אתחיל מהטענות בפן של החוקתיות או הכשירות של האגודה להתקיים במתכונת בה היא פועלת כיום. מר אביב בדעה כי מאחר והאגודה פועלת תוך כדי השגת גבול השלטון המקומי , אין היא בעלת מסוגלות להתקיים, היא בטלה או בלשונו (void)ואף לא נתונה לביטול voidable)) . ראה סעיף 66 להשגה. וזאת מדוע? התשובה הנה משום שהאגודה פועלת גם בתחום המוניציפלי תחום המיועד לפעילות מועצות אזוריות והועד המקומי. אינני יכול לקבל את הניתוח של עו"ד אביב במתכונת המוצגת על ידו, אם כי הרציונל מאחורי טיעונו מובן ובחלקו אף מוצדק:
א. אף מר אביב לא טען בשום מקום כי האגודה פועלת רק בתחום האסור לה, קרי התחום המוניציפאלי, הוא אינו מבקש לאיין את כל הקיום וכל הפעילות של האגודה רק משום שהיא פועלת גם בתחום המוניציפאלי. אם גוף פועל בתחום הסמכות שנקבעה לו בחוק, אך בנוסף פועל גם בתחום שאינו במסגרת סמכותו, אין לומר כי בשל כך כל פעילותו הנה בטלה. למשל מסי וועד שאליבא דכולי עלמא מוסמכת האגודה להטיל ולגבות, הנה חלק מהפעילות הלגיטימית של האגודה.
ב. אם צירפה האגודה פעילות שאינה בתחום סמכותה, לכל היותר תהא זו פעולה הניתנת לביטול ולא פעולה שהנה בטלה מעיקרא. לצורך הביטול של הפעולה או ההליך יש צורך לתקוף את ההחלטה בכלי הנכון ולבקש להכריז על נפסדות הפעולה הניתנת לביטול.
ג. נדמה כי הצדדים מודעים לתחום הפעילות המותר והאסור לפעולת האגודה . זו היא הסיבה שבכתב התביעה ציינה האגודה כי ("בהתאם להסכם עם הנתבעת, על הנתבעים היה לשלם את מיסי האגודה והשירותים הנלווים, החל מיום 4.2004. כך במקור. ר.ח."). אין זה מקרה שהמילים "מיסי אגודה" צוינו במפורש מהסיבה שמיסי אגודה הנם בתחום הסמכות שאינה שנויה במחלוקת של האגודה. גם ב"כ המשיגים הביע את עמדתו בנושא תשלומים עבור השירותים שמספקת האגודה, תוך כדי צידוד באידך גיסא של עמדת האגודה: "בתביעה קמא, טענה התובעת, היא המשיבה, בשפה ברורה ובריש גלי, כך:התובעת... בין עיסוקיה: מעניקה שירותים מוניציפאליים..." ראה סעיף 41 להשגה.
ד. אם כך האגודה מודעת למגבלות התביעה של חברים בתחום המוניציפאלי ולכן ציינה כי היא תובעת את המשיגים בשל אי תשלום מיסי אגודה, בעוד שהמשיגים בנו על האמור בסעיף 1 לכתב התביעה שבה צוין כי במסגרת עיסוקי האגודה "היא מעניקה שירותים מוניציפאליים לתושבים מול גורמים שונים כגון: ביטחון, חזות פני הישוב, תברואה וכו'".
ה. האגודה לא אמרה כי היא עוסקת רק בהענקת שירותים מוניציפאליים, והמשיגים לא הוכיחו כי האגודה עוסקת רק בתחום הענקת השירותים המוניציפאליים, אם כך המסקנה המתבקשת הנה זו שציינתי בס"ק א' ו- ב' לעיל. הפעילות של האגודה משתרעת על פעילויות משני התחומים זה שבסמכותה וזה שבסמכות הוועד המקומי ו/או המועצה האזורית. חלק מהפעילות הנו בתחום הפעילות שבסמכותה ולכן אין לקבוע כי כל הפעילות הנה פעילות בטלה, בלתי חוקית, void שאין לה כל נפקות בשום תחום. בנושא פעילות האגודה בתחום המשט הפרטי לעומת פעילותה בתחום המוניציפאלי וסמכויות הוועד המקומי, ראה ח. נועם, אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה, מהדורת 2010 בעמ' 468 – 475.
ו. מתחום המשפט הציבורי ניתן לעשות שימוש בתאוריית הבטלות היחסית ולו כדי להגן על הסתמכות צדדים שלישיים על המצב הנתון לפיו האגודה חוקית וקיימת ועל התקשרויות צדדים אלה עם האגודה. ראה ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי בע"מ, מט (4) 221;רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, נד(3) 637;בג"ץ 2910/04 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' משרד החינוך, נט(3) 625 ו- בג"ץ 2911/94, סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י– מנכ"ל משרד הפנים, מח(5) 291.
8. טוען מר אביב כי יש לקבוע כי כל הקיום של האגודה הנו בטל משום שמלכתחילה השיגה גבול שאינו שלה, אלא של תחום הפעילות הציבורית. התקנון ניכס לאגודה פעילות בתחום המוניציפאלי, תחום שהנו תחום הפעילות של רשויות מקומיות, וועד מקומי או מועצה אזורית ודי בערוב הפעילות כדי לקבוע כי כל האגודה אינה תקפה, בטלה ומבוטלת ואין נפקות לפעילויותיה כלל וכלל. ראה סעיפים 64 עד 77 של ההשגה. בפן הנורמטיבי הוא משתית את הטענה על כמה אדנים: סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיפים 13 ו- 61 לחוק החוזים וכן הניגוד לתקנות הציבור במובן של פעולה בחריגה מסמכות.
א. ייאמר כבר עתה כי אין לסעיף 13 לחוק החוזים ולא כלום עם הסוגיה הנידונה בפנינו. הסעיף מדבר על חוזה למראית עין ואין אף טענה כי מדובר בחוזה למראית עין. ברור אפוא, כי הציטוט של הסעיף אינו במקום. האזכור של סעיף 39 לחוק החוזים מביאני להשערה כי ב"כ המשיגים התכוון אולי לסעיף 12 לחוק. גם אם טעיתי בהשערתי זו, הרי שומה על ב"כ המשיגים לגלות את כוונתו בטיעוניו.
ב. אגב, האזכור של סעיף 39 לחוק החוזים אינו משחק לידיהם של המשיגים כלל וכלל: הסעיף מדבר על קיום חיובים הנובעים מחוזה אותם יש לקיים בתום לב. אזכיר כי הטענה של המשיגים הנה כי אין בפנינו חוזה תקף בכלל. אם כן הטענה הנה דבר והיפוכו.
ג. סעיף 30 לחוק החוזים קובע כאמור כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל". ומדוע ההסכם, קרי התקנון אינו חוקי? אליבא ב"כ המשיגים: משום שהוא כולל פעילות של התחום המוניציפאלי, אלא שעיקר הטענות של המשיגים בנושא אי החוקיות הנן טענות מהתחום הציבורי ולא הפרטי, דהיינו הפעילות של גביית מיסים על ידי גוף פרטי תחת אשר תקוים פעילות זו על ידי הגוף הציבורי המוסמך לכך, דהיינו הוועד המקומי או המועצה האזורית. התשובה לאי החוקיות במובן של הגלישה לתחום הסמכויות של גופים ציבוריים נתתי כבר. ראה סעיף 7 לעיל. גם הטענה במישור המשפט הפרטי, קרי אי חוקיות ההסכם בין הצדדים, דהיינו התקנון אין לקבלה בצורה שמוצגת על יד ב"כ המשיגים:
ד. אין ההסכם בכללותו בלתי חוקי, אלא לכל היותר החלקים שמתייחסים לצירוף הפעילות המוניציפאלית לתחום הפעילות הפרטית של האגודה. אי לכך אין לומר כי עצם הניסוח של ההסכם הנו בלתי חוקי עד כדי הצהרה של אי חוקיות ובטלות האגודה על הסף (outright-ולא ( on the merits. אין זה המקרה למשל של כריתת הסכם לסחר בלתי חוקי בנשים, או סחר בסמים או סחר בנשק שאז ברור כי עצם הכריתה אינה חוקית ולכן כל ההסכם בטל מעיקרא.
ה. מדובר בחוזה שלכל היותר יש בו חלקים בלתי חוקיים ואז ניתן לנטרל את החלקים הבלתי חוקיים ולאשר את החלקים החוקיים בתחום הפעילות של האגודה. כתוצאה אין לומר כי כל ההסכם או התקנון הנו בלתי חוקי. הבסיס הנורמטיבי של עיקור החלקים הבלתי חוקיים הנו הפעולה על פי העיקרון של "העיפרון הכחול" דהיינו בידוד כל האלמנטים שאינם חוקיים מיתר החלקים שהם כן חוקיים, לאיין החלק הראשון ולאשר את החלק השני!! ראה בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, נא(4) 367; בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, מר יצחק שמיר, מה(1) 749.
ו. גם חוק החוזים עצמו נותן לנו תשובה ראלית וסבירה בנסיבות כאלה:סעיף 31 לחוק החוזים יכול לתת נפקות מסוימת להסכמים בלתי חוקיים בנסיבות מיוחדות כך שחובת ההשבה לא תתקיים אם צד אחד קיים את המוטל עליו על פי ההסכם, כמו כן במקרים שניתן להפריד בין החלק הבלתי חוקי לחלק החוקי וככל שיראה לבית המשפט כי צודק לעשות כך ואחרי שצד אחד קיים את המטלות עפ"י ההסכם. אין מחלוקת ואין טענה כי המשיגים לא קיבלו את השירותים, אף המוניציפאליים- שהנם לפי הטענה בלתי חוקיים, ולכן לא מן הנמנע להשתמש בכלי זה ולתת נפקות להסכם במסגרת הסעיף האמור. המסקנה מכך הנה כי אין להצהיר על בטלות טוטאלית של ההסכם, קרי התקנון.
ז. בין יתר השיקולים שיש לשקול במקרה זה הנה התמורה שקיבלו המשיגים על פי החוזה. את השירותים הם קיבלו בעוד שאת המחיר שאמורים לשלם עפ"י ההסכם הם לא שילמו. יוצא כי אלה הם שיקולים שעל בסיסם ניתן לעשות שימוש בסעיף 31 לחוק החוזים. ניתן להביא את הדברים עד כדי טענה של התעשרות המשיגים על חשבון האגודה או הוועד או המועצה האזורית שלא כדין. המשיגים הרי לא טענו כי שילמו למי שכן מוסמך להעניק להם את השירות תמורה בעדו!!. ניתן לצעוד אף צעד קדימה ולקבוע כי עצם העלאת הטענה יש בה מידה מסוימת של חוסר תום לב!
ח. שיקול נוסף שיש לשקלו ואין להתעלם ממנו, הנו הפעולה של המשיגים או מי מהם על פי ההסכם תוך מתן תוקף להסכם. המשיג מס' 1 עצמו פעל על פי האמור בתקנון, הציג את מועמדותו לוועד ולא נבחר. אין אתה יכול לפעול בצורה הנותנת תוקף להסכם, קרי התקנון, ולטעון לבטלותו עת לא השגת את מבוקשך! רק לאחר שלא נבחר המשיג לוועד נזכר כי עדיין בידו הכלים לטעון נגד חוקיות התקנון או ההסכם! למה הדבר דומה? למשתתף במכרז פסול שלא זכה בו ורק אחרי פרסום תוצאות המכרז ומשראה כי הוא לא זכה "נזכר" לתקוף את ההליך או את חוקיות המכרז. ראה בג"ץ 35/82 ישפאר נ' שר הביטחון, לז'(2) 505;בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל- משרד התחבורה, לו(4) 44;ע"א 3278/95 לשכת עורכי הדין בישראל נ' פזית פרלמוטר- וולף (פורסם בניבו).
ט. שיקול חשוב לא פחות הנו ההיבטים של פעולות האגודה במישור של היחסים עם צדדי ג' שיכול והיו בקשר עם האגודה בתקופה שלפני ההצהרה על בטלות ההסכם או התקנון. פן אחר לאותה טענה הנה אינטרס ההסתמכות של האגודה על עצם ההתקשרות עם המשיגים, ויותר מכך ההסתמכות של צדדים שלישיים על ההסכם, על התקנון ועל הפעילות במסגרת התקנון. צדדים שלישיים יכולים להיות גם פרטים ויחידים וגם גופים שלטוניים או פרטיים. ההצהרה על הבטלות עלולה להביא לכאוס מושלם שבית משפט או משרד הרשם לא ירשה לאגודה להגיע אליו.
י. ב"כ המשיגים מוצא חיזוק לעמדתו מחוות דעת היועץ המשפטי לשעבר עו"ד מר מני מזוז מיום 13.2.1996. להסתמכות זו יש לענות תשובה כפולה, ראשית גם היועץ המשפטי בחוות דעתו זו לא קבע כי כל הפעילות של האגודה, אף זו הקשורה בשירותים מוניציפאליים הנה בלתי חוקית, אלא קבע כי התחום של הפעילות המוניציפאלית הנו תחום מהמשפט הציבורי ואין להפקידו בידי גוף מהמשפט הפרטי. הוא לא קבע בטלות הפעולות של האגודה, גם אלו שמתחום המשפט הפרטי כפי שב"כ המשיגים מבקש להסיק. שנית, חוות הדעת של היועץ המשפטי ניתנה על רקע אחר לגמרי ולתכלית אחרת. הדבר צוין בתחילת חוות הדעת "רקע הדברים...נעוץ בהפשרתן של אדמות חקלאיות בקיבוצים ובמושבים, בעקבותיו נוצר חוסר איזון מספרי בין התושבים חברי האגודה השיתופית ביישוב, לבין התושבים החדשים שהצטרפו לישובים אך אינם חברים באגודה השיתופית". יוצא כי התכלית של חוות הדעת לא הייתה בדיקת חוקיות הפעולות של אגודת בתחום המשפט הציבורי, קרי בתחום השלטון המקומי, אלא בדיקת חוסר האיזון המספרי בין חברים באגודות שאדמותיהן מופשרות כשלכל חבר יש נחלה בשטח הרבה יותר גדול מהמגרשים בהרחבות למי שאינם חברים מלאים באגודה. לשוני זה ברקע ובתכלית של חוות דעת היועץ המשפטי יש להתחשב, תוך הפחתת המשקל הקונקלוסיבי של בטלות האגודות המוניציפאליות כעמדת ב"כ המשיגים.
9. טוען עוד ב"כ המשיגים כי יש להפעיל את העיקרון של "ex turpicausa non oritor action" או כמשמעותו בשפה העברית:"מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה". אין לקבל עמדה זו משום שלא ניתנו שירותים למשיגים מתוך מודעות ממוקדת מראש כי האגודה פועלת מתוך עוולה. נוסף לכך כל הניתוח אודות הפעלת נפקות יחסית לסעיף 30 כאמור לעיל, השתתפות המשיגים בפעולה על פי כללי המשחק של ההסכם מכוחו מוגשת התביעה וקבלת התמורה על פי ההסכם יפים גם כאן.
10. טוען מר אביב כי התקיפה העקיפה בכל מסגרת דיון נתונה לבעל דין. הסיבה לכך הנה בעיקר משום שלא הוא יוזם את ההליך אלא נתבע הוא על ידי הצד האחר. התקיפה העקיפה אפשרית אפוא במסגרת התביעה בה הנתבע טוען לחוסר חוקיות. ראה סעיפים 45 עד 49 להשגה. אני בדעה כי בפן העקרוני הדברים נכונים. די להפנות לפסיקה בעניין בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל , כפר שיתופי בע"מ ולוויכוח שניטש בין דעת הרוב לבין דעתו של כב' השופט מ. חשין, האם כל בית משפט יכול להתמודד עם טענת אי חוקיות או שמא רק בג"ץ כדי לקבוע כי בפן העקרוני צודק מר אביב.
11. על אף זאת, אין בנסיבות כפי שציינתי לעיל, משום הצדקה לאפשר העלאת התקיפה באופן עקיף. החלטה על בטלות עלולה להיות ברת השפעה רוחבית, הרת אסון, פוגעת באופן בלתי מידתי באגודה, אך בעיקר בצדדים שלישיים שאינם מיוצגים בהליך זה, אין הם צדדים בהליך ודעתם לא נשמעה כלל וכלל!! גם ב"כ המשיגים עצמו ער לנקודה זו ולכן ציין הוא בסעיף 55 להשגה: "לעניין אי החוקיות הנתבעת, עוד ישנם לח"מ טיעונים רבים ונרחבים, שאין בקשה בהשגה האכסניה הראויה להן, והוא ישמור על זכותו לפרטן בכתב ההגנה ו/או בבקשה נפרדת בבוא העת". זכותו שלב"כ המשיגים ליזום הליך עצמאי, לצרף את כל המעורבים ולנסות להוכיח טענה זו.
12. ב"כ המשיגים טען גם נגד אי פירוט מרכיבי התביעה על ידי האגודה והרי המוציא מחברו עליו הראיה מחד, ומאידך זכאים המשיגים לדעת מהם רכיבי התביעה כדי לדעת מול מה להתגונן? ראה סעיף 13 לעיקרי הטיעון של המשיגים. הוא מוסיף כי תביעות של רשויות מקומיות בעניין מיסים מוניציפאליים נהנות מפריבילגיה דיוניות וחזקות תקינות. ראה סעיף 35 להשגה. בכל הנוגע לנקודה השנייה שבסעיף זה, יש להפנות לסעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה-1975 בה צוין כי "פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראייה לכאורה לנכונות הרשום בהם....". אם כך אין לקבל את טענת חזקת התקינות של תביעות רשויות מקומיות כדי לשלול את הבסיס לתביעות אגודות שיתופיות, אף אם אלו אגודות מוניציפאליות, והרי חזקת התקינות כן קיימת גם בתביעות אגודות. הטענה של פירוט החוב יש בה טעם ואתייחס אליה בהמשך.
13. סיכום ביניים: עד כה המצב הקיים הנו כי הוגשה תביעה על סכום קצוב, ישנן טענות בדבר חוסר סמכות, בטלות הפעולה, התביעה, ההרשאה של הבורר ושל האגודה בכלל. טענות אלו לא התקבלו. מנגד אין בפנינו עד כה כתב הגנה, אך התביעה אינה מפורטת דיה כדי שבעל דין יוכל לדעת בפני מה עליו להתגונן!
14. האפשרויות הבאות בחשבון הנן: קבלת התביעה מכוח תקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה- 1975,הגשת התביעה ואי הגשת כתב הגנה, או העברת התביעה את המחנים הקונבנציונליים של פירוט התביעה מכוח תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984!.בעשותי שימוש בתקנה 13 לתקנות האגודות השיתופיות ( בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972 נחה דעתי כי על האגודה להגיש כתב תביעה מפורט, בו תציין מה בחוב הנתבע הנו בגין ארנונה או תשלומים מוניציפאליים ומה בגין שירות שהאגודה מוסמכת לתבוע. את זאת יש לעשות תוך 30 יום ולהחזיר את העניין לכב' הבורר שידון בתביעה לאחר הפירוט האמור. מובן כי על המשיגים להגיש כתב הגנה מסודר המתייחס לטענות אודות החוב, ולא לעניין החוקיות בתוך פרק זמן של 21 יום מקבלת כתב התביעה המתוקן. אם לא יוגש כתב תביעה כאמור תידחה התביעה דכאן בעוד שאם לא יוגש כתב הגנה יינתן פסק דין על פי כתב התביעה החדש וכפוף להנחיה שבסעיף זה. המשמעות האופרטיבית בהקשר לסעדים שביקשו המשיגים הנה קבלת הסעדים בסעיפים 98(א) ו- (ה), ודוחה את הסעדים שבסעיף 98(ב) עד (ד).
15. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את האגודה בתשלום הוצאות ושכ"ט המשיגים בסכום כולל של3,000 ₪ ומע"מ כדין , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
16. ניתנה היום 23 מרץ, 2011, י"ז אדר ב, תשע"א בהיעדר הצדדים.
