בית המשפט קבע: החובה להציג מידע רפואי אודות חיסונים לא מהווה פגיעה בפרטיות

התביעה עניינה בעמותה המבקשת להיעזר בבית המשפט על מנת לדרוש מספקי שירותים פרטיים כדוגמת מוסדות חינוך פרטיים לילדים, לוותר על דרישתם להצגת פנקס חיסונים או אישורים רפואיים כתנאי למתן שירות מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות ציבוריים. הנתבעת הינה מוסד חינוכי פרטי בעיר תל אביב אשר עיקר פעילותה הינה פעילות חינוכית לילדים בשפה האנגלית.

רקע:

התובעת טוענת כי כל עניינה הינו דאגה לפרטיותם של הורים השוקלים לרשום את ילדיהם לגן המופעל על ידי החברה הנתבעת. לטענתה, ההורים אינם חפצים, משיקולי פרטיות בלבד, להציג כדרישת הגן פנקס חיסונים כתנאי קבלה לגן, בין אם חיסנו את ילדיהם ובין אם לאו. התובעת גורסת כי דרישה זו הינה דרישה מפלה ובלתי חוקית. כמו כן, טוענת התובעת כי התניית מימוש זכות יסוד לחינוך בפגיעה בזכות לפרטיות מהווה הפליה אסורה, מעשי הנתבעת הם מעשים אסורים וחמורים הראויים לגינוי.

את טענותיה מבססת התובעת על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. זו טוענת כי החיסונים אינם אלא הליך פולשני שאינו חובה במדינה והוא נתון לשיקול דעת ההורים. התובעת מדגישה בטענותיה כי ההפליה אינה טמונה בחיסון או אי חיסון הילדים אלא זו נובעת מהפגיעה בפרטיות ששיטת הנתבעת ומוסדות דומים לה נוקטים.

הנתבעת טוענת כי דרישתה להצגת פנקס חיסונים נובעת מרצונה לשמור על בריאות הבאים בשעריה. בנוסף, טוענת הנתבעת כי אין כל שחר לטענת הפגיעה בפרטיות שכן בידי כל הורה להחליט אם ברצונו להציג את פנקס החיסונים (או לחלופין אישור רפואי מתאים) ואם לא.

דיון והכרעה:

כעיקרון, זכות התביעה בנזיקין היא אישית. כך גם כאשר אנו עוסקים בתביעה לפי חוק איסור האפליה. מכאן, שהעמותה התובעת אינה עומדת בכלל זה. אמנם קיים חריג בחוק לאיסור אפליה אשר מותיר לתאגידים העוסקים בהגנה על זכויות מופלים לייצגם אך התובעת לא העלתה טענה זו בתביעתה וביהמ"ש לא התרשם כי עיסוקה של העמותה נסוב סביב זכויות המופלים בחברה ועל כן אינו מקבל אותה כצד לתביעה.

כמו כן, חוק איסור האפליה אינו עומד לצד טענותיה של התובעת שכן עיקרון השוויון עליו מושתת חוק זה, הונחל במשפט הפרטי על ידי המחוקק באמצעות הגדרת קבוצות אותן אין להפלות. אילו הבוחרים שלא לגלות לאחר אם חיסנו את ילדיהם או לא, אינם נמנים עם ברשימה זו. ניסיונה של התובעת להציג את הבחירה שלא לחשוף מידע אודות חיסון ילדיהם מהווה פגיעה בקבוצה בעקבות השקפת עולמם לא התקבל על ידי ביהמ"ש שכן מרגע שהאוחז בהשקפה בוחר לפעול בעקבותיה, הרי שיש להשקפה השפעה בחיי המעשה והיא אינה נבחנת יותר ככזו. כמו כן, טיעונים רבים מעולם המשפט המנהלי מגבים את הטענה כי גם במידה ואכן נוצרה פגיעה בפרטיות בעקבות המידע החיסוני, יש הצדקה להתייחס אל הקבוצות באופן שונה מפני שהדבר דרוש לשמירה על בריאות הציבור.

ביחס לטענות התובעת לפגיעה בפרטיות המגיעות לכדי עבירה פלילית, ביהמ"ש אינו חולק על כך שמידע רפואי הוא סודי וחוסה בצילו של חוק הגנת הפרטיות. אולם, אין לכך נפקות משפטית כלשהי לעניין זה שכן החוק אינו אוסר על שאילת שאלות בנוגע למידע הרפואי אלא מותיר בידי הצד השני את הזכות לבחור האם להשיב על השאלה או שלא להשיב. בנוסף, כמו בכל אחד מהמצבים בו נותן שירות מבקש, כפי זכותו שבדין, מידע שהוא בליבת הפרטיות, הנשאל יכול לבחור כיצד להשיב.

סיכום:

התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות התביעה בסך 50,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ג בתשרי תשפ"ב, 29 בספטמבר 2021.