ממה קיבלו העובדים הזרים במושב אורות קלקול קיבה? האם הפרה הייתה לא ראויה לאכילה או אולי האופן שהם טיפלו בבשר אחרי השחיטה שלא בבית מטבחיים.

בפני כב' השופט איל באומגרט

זאת תביעה כספית, לפיצוי בגין נזקים, שלטענת בני לסלי נגרמו לו כתוצאה מהנזקים שגרמו אריה בצר ואיתן בצר לעובדיו.

 בני לסלי, הינו בעל משק חקלאי במושב אורות. בשנת 2001, עסק לסלי בגידול פרחי ורדים ליצוא ולשוק המקומי. על מנת לתפעל את משקו,  העסיק כ- 6 עובדים זרים מתאילנד. אריה בצר ואיתן בצר, הינם בעלי משק חקלאי במושב באר טוביה ועסקו בתקופה ההיא, בין היתר, בענף הרפת. אחת מהפרות בעדר בצר חלתה ועברה ניתוח. הפרה לא התאוששה מהניתוח ואיתן בצר מכר את הפרה לאחד מעובדיו הזרים.

 בני לסלי טוען כי בשר הפרה שנמכרה לא היה ראוי למאכל. העובד שרכש את הפרה, שחט אותה ומכר את בשרה גם לעובדיו של לסלי אשר הורעלו כתוצאה מאכילת בשר הפיגולים ואושפזו  בבית חולים למספר ימים. נוכח מחלת עובדיו, הושבתה העבודה בחממות הפרחים שלו, לא ניתן היה לקטוף פרחים, למיינם, לאורזם ולשלוח אותם לרוכשים השונים. את נזקיו בגין מחלת עובדיו, תובע כעת לסלי מבצר.

 מטעמו של לסלי לא הובאו עדים. לא העובד שקנה את הפרה ולא עובדיו שלו, על מנת שיעידו ממי רכשו את בשר הפרה. לסלי  כתב בתצהירו, מאשר כי המקור ידיעותיו הוא בעדות מפי השמועה. לפיכך, נמחקו הסעיפים הרלוונטיים מתצהירו.

 לסלי מבקש להסתמך על תצהירו של יוסף קרן אשר בתקופה ההיא, עבד ביחידת פיקוח, צומח וחי של משרד החקלאות כראש ענף חקירות במרחב דרום. מר קרן הצהיר, כי קיבל מידע לפיו עשרות עובדים תאילנדים באזור המושבים אורות, באר טוביה והסביבה, אושפזו בבתי חולים עקב הרעלת קיבה שנגרמה להם לאחר שאכלו בשר פרה חולה שמקורה במשק בצר. בשיחתו של מר קרן עם בצר, אישר האחרון כי אחת מפרותיו עברה ניתוח שלא צלח ועל כן הוא מכר את הפרה לאחד מעובדיו.  עוד הצהיר מר קרן, כי בצר אישר, בשיחה שנערכה ביניהם, כי עובדו זה, שחט את הפרה ומכר את בשרה לעובדים זרים, העובדים במשקים באיזור. דבריו של בצר, למר קרן, מהווים הודיית חוץ. כמו כן, הוגשו תעודות סיכומי המחלה של העובדים הזרים, בהם נרשם כי העובדים טופלו בבית החולים לאחר שיומיים, עובר לאשפוזם אכלו בשר פרה וכתוצאה מכך, הם סובלים מדלקת חריפה של מערכת העיכול.

 אולם, כל מה שניתן ללמוד מכל זה הוא כי בצר  מכר פרה  לאחר ניתוח, לאחד מעובדיו. עדין נותר הנטל על לסלי להוכיח כי אותו עובד אכן  מכר את בשר הפרה שרכש לעובדיו של לסלי.  את שרשרת הממכר של מכירת בשר הפרה, לא הצליח לסלי  להוכיח.  היה עליו להוכיח כי עובדיו רכשו מעובדו של בצר את בשר הפרה, אכלו את אותו בשר הפרה וכתוצאה מכך חלו.  בכך כשל לסלי.

 לפיכך, דין התביעה להידחות. אולם, דין התביעה להידחות אף מטעמים משפטיים נוספים, גם אם היה מוכח על ידי לסלי, כי עובדיו חלו לאחר שאכלו מבשר הפרה שנמכרה על ידי בצר לעובדו.

העיד הווטרינר ד"ר מיכאל אשר טיפל בפרה שנמכרה על ידי בצר לעובדו, כי לאחר שהפרה לא התאוששה, הוא הציע לבצר למכור את הפרה. על סמך ניסיונו המקצועי, כי אינו רואה כל קשר בין הניתוח שעברה הפרה ומחלתה לבין הרעלת הקיבה בה לקו העובדים הזרים.  כנראה שהסיבה לכך נעוצה בדרך שהעובדים הזרים  טיפלו בפרה לאחר שהגיעה לידיהם.  יתכן הרי כי פרה שבעת  שהיא מועברת לשחיטה, יכולה להיות ראויה למאכל אך בשרה יכול לגרום למחלות שונות אם הטפול, לאחר השחיטה אינו נכון. אך יחד עם זאת יתכן כי עקב הניתוח יכולה הפרה ללקוט בזיהום בדמה.   הבדיקה הסופית באם הפרה ראויה למאכל אדם, צריכה להיעשות לאחר השחיטה. פרה שנמכרת לשחיטה, צריכה להגיע לבית מטבחיים ושם אמורה להתבצע הבדיקה הסופית לעניין כשירותה למאכל.  אך העובדים הזרים, אין הם לוקחים אותה לבית מטבחיים, אלא מבצעים שחיטה עצמאית. 

מר צור, הינו חקלאי ממושב באר טוביה, מספק מזון לרפתות בבאר טוביה ומזכיר איגוד מפטמי עגלים וחבר דירקטוריון במועצת החלב. מר צור העיד כי פרות חלשות נמכרו לעובדים זרים ומהוות  מעין בונוס לעובדים הזרים. הוא אף הצהיר על הנוהג של מכירת פרות במצב בריאותי ירוד,  לעובדים זרים המבצעים שחיטה עצמאית. עוד העיד מר צור, כי לא ניתן לפקח על שמירת כללי הגיינה לאחר מכירת הפרה וקל וחומר לאחר שחיטתה .

 מכאן, נשאלת השאלה האם חב בצר חובת זהירות ישירה כלפי לסלי. על פי מושכלות היסוד, שלוש יסודות יש לעוולת הרשלנות ואלו הם: קיומה של חובת זהירות כלפי הניזוק. הפרת החובה. נזק שנגרם וקשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק. 

דומה שכמעט כל מזיק יכול לצפות גרימת נזק גוף או רכוש לנפגע.  כך מזיק יכול לצפות כי מכירת פרה לשחיטה אשר תטופל על ידי הרוכש שלא כראוי ולא בתנאי הגיינה ראויים, תגרום נזק לא רק לצרכן שיאכל את בשר הפרה, אלא גם לדוגמא, למעסיקו.  יחד עם זאת, לא כל מקום שבו ניתן לצפות נזק, יש מקום להטיל חובת זהירות.  הלכה היא, כי יש להפעיל שיקולים של מדיניות משפטית כדי לאזן בין האינטרסים השונים. כלומר, גם אם היה מוכח כי העובד הזר של בצר מכר את בשר הפרה לעובדי לסלי , ספק אם בצר  חב בנזקי העובדים של לסלי  וקל וחומר בנזקי לסלי.

 מעדותם של ד"ר מיכאל ומר צור, עולה  כי נוהג הוא לפיו פרה נמכרת לשחיטה  ואין המוכר יכול לפקח כיצד זו תישחט וכיצד בשרה יטופל לאחר השחיטה.

 תפקידו של מוכר הפרה הוא לוודא, כי הוא מוכר פרה ראויה למאכל אדם. וכאן  נבדקה הפרה, על ידי ד"ר מיכאל אשר מצאה ראויה למאכל אדם. להטיל נטל על רפתן לוודא כיצד הרוכש יטפל בפרה מעת עזיבתה את משקו ועד הגיעה אל הרוכש הסופי הוא להטיל נטל כבד ובלתי אפשרי על המוכר.

 נוכח הנזקים שנגרמו ללסלי , עקב מחלת עובדיו ודרך ניהול הדיון, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010.