מעביד, לא מבטח

תביעה להטלת אחריות על חברה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה עקב מות עובד.

הרקע:

ביום 3/12/13 הגיע המנוח, י.ס, לעבודה בחברת מחלבות יטבתה שבקיבוץ יטבתה. בסביבות השעה 14:00 עזב את העמדה בה עבד, הלך לשירותים ולא שב. בשלב מסוים הבחינו יתר העובדים בחסרונו והחלו החיפושים אחריו, כאשר לבסוף המנוח נמצא בתא השירותים, ללא רוח חיים. כל המומחים בתיק זה הסכימו כי מותו נגרם עקב הפרעת קצב קטלנית מסוג מהירות חדרית שהתדרדרה לפרפור חדרים.  

כעת התובעים, אלמנת המנוח, ש.ס וכן עיזבון המנוח, מבקשים להטיל אחריות על החברה עקב התנהלות רשלנית, לטענתם, של החברה.
התובעים טוענים להפרת חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות של החברה בכך שלא היה במקום מכשיר החייאה מסוג דפיברילטור (מַפְעַם) אשר באמצעותו ניתן היה להעניק למנוח טיפול שיכול היה להציל את חיו.  
כמו כן טוענים התובעים כי לא היו נהלים לטיפול בעובד אשר חש ברע , כי גם אם היו נהלים הרי שלא פעלו לפיהם, שהייתה התנהלות רשלנית שהובילה למותו של המנוח בכך שהתעלמו מתלונותיו בזמן אמת, וכן השתהו בחיפושים אחריו, ומנעו ממנו טיפול שיכל להציל את חייו.

התובעים מתבססים על עדותו של חברו לעבודה של המנוח, שהפעיל יחד עימו את המכונה ביום הפטירה. לטענת אותו חבר , לאחר ארוחת הצהריים המנוח סיפר לו שהוא חש ברע. החבר המליץ למנוח לפנות לממונה ולבקש ממנו להשתחרר לצורך בדיקה רפואית. כאשר הממונה הגיע, המנוח והממונה ניהלו שיחה, אותה החבר לא שמע. לאחר מכן המנוח חזר לעבודה, ועל כן החבר הניח כי הממונה סירב לבקשה. עוד הוא טען כי לאחר שהמנוח נעלם, הוא פנה לאחראי המשמרת וציין בפניו שיש לבדוק לאן נעלם המנוח, שכן הוא נעלם לאחר שלא חש בטוב. לטענתו אחראי המשמרת לא לקח אותו ברצינות ועל כן הוא נאלץ לפנות לחפש את המנוח לבדו.

החברה מכחישה את הטענה לפיה המנוח ביקש להשתחרר כי לא חש בטוב. החברה טוענת כי דין התביעה להידחות שכן בפועל התובעים לא הוכיחו כל רשלנות או הפרת חובה מטעם המחלבה. לטענת החברה הנסיבות מלמדות כי המוות היה טבעי, בלתי צפוי, ללא סימן אזהרה מקדים, וכי מומחה בית המשפט קבע כי גם המצאות מַפְעַם במקום לא הייתה עוזרת. עוד היא טוענת כי לא הייתה כל פעולת החייאה שניתן היה לבצע בכדי להציל את המנוח, כי החיפושים אחר המנוח התנהלו בדרך ראויה ואין להטיל אחריות בגין משך הזמן שלקח מעזיבת המנוח את המכונה ועד למציאת הגופה.

החברה עומדת על הוצאותיה וזאת בטענה כי ה"כתובת הייתה על הקיר" (כלומר דין התביעה להידחות), ולאור הטענות הקשות שהתובעים הטיחו בהם ובבאי כוחם.

דיון והכרעה:

בית המשפט שמע עדויות שונות מהעובדים שנכחו באותו היום במחלבה. בית המשפט החליט שלא לקבל את עדותו של חבר המנוח, לפיה המנוח ביקש להשתחרר וסורב. זאת מכיוון שהחבר לא שמע את השיחה בין המנוח לבין הממונה עליו, וכי גרסתו של הממונה, לפיה המנוח לא ביקש זאת, מקובלת על בית המשפט.

על פי עדויות המומחה, בית המשפט קבע כי היעדרו של המַפְעַם אינו קשור סיבתית למוות, כי גם אם היה במחלבה מַפְעַם לא היה הדבר משנה את התוצאה.

בית המשפט קבע כי התובעים ניסו לאורך התביעה לייחס למחלבה את צירוף הידיעות של עובדים רבים, על מנת להוכיח את אחריותה. לא ניתן לעשות זאת, ועל התובעים היה להראות שהיה קיים עובד אחד אשר התרשל שכן כל המידע היה בידו והוא לא פעל בהתאם.

לגבי טענת הרשלנות: חובתו של מעביד כלפי עובדיו מעוגנת בפסיקה, חובה זו כוללת את החובה להתקין נהלים לגבי טיפול בעובד אשר חש שלא בטוב, אולם עדיין על התובעים להראות מה הנוהל הנכון שהיה צריך להתקין ואשר לא הותקן. לא ברור אם אכן היה נוהל ברור וחד משמעי, ועדיין התובעים לא הבהירו מה היה פגום בדרך התנהלות זו, איזה נוהל היה צריך להתקין במקומו ומהי דרך ההתנהלות הנכונה לשיטתם. יתרה מזאת היה על התובעים להראות כי אם אכן היה נוהל אחר והמחלבה הייתה פועלת על פיו, היה בכך בכדי למנוע את הפטירה, גם זאת הם לא עשו.

לסיכום, בית המשפט ציין כי "מעביד אינו מבטח", הטלת העלויות על מעביד במקרה מסוג זה תביא לעלויות גדולות שמחייבות מעביד בכל רגע נתון לדעת היכן העובד, לעקוב אחריו ולא לאפשר לו לנשום אוויר. מעבר לעלויות הכלכליות הגדולות מדובר בפגיעה בפרטיות שאין לאפשר.

סיכום:

 התביעה נדחית, התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתן ביום,  ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018.