מרבית טענותיו של אדריכל מועצה אזורית גולן לשעבר כנגד המועצה נדחו
החל משנת 1996, עבד האדריכל, אריה רפפורט, כמהנדס המועצה המקומית קרית טבעון, ובשנת 2008 הוא החליט להגיש את מועמדותו למכרז פומבי למשרת אדריכל מתכנן ערים בהיקף משרה של 100% שפרסמה המועצה האזורית גולן. אריה נפגש עם ראש המועצה ועם בכירים נוספים, וכשהתעניין לגבי השכר המוצע נמסר לו, כי מדובר בעבודה לפי מתכונת של "שכר בכירים".
כאן המקום להבהיר, כי נושאי משרה בכירים ברשויות מקומיות יכולים להיות מועסקים במתכונת של "שכר בכירים", כשעל פי מתכונת זו, שכרם נגזר משכר מנכ"ל הרשות, ששכרו נקבע על פי מספר התושבים שברשות. עוד יש להוסיף, כי בשנת 2003 השתנו נהלי משרד הפנים בעניין שכר הבכירים, כך שמי שהתקבל לעבודה לאחר תחילת שנת 2003 יחולו עליו הנהלים החדשים, הכוללים שכר נמוך יותר מהנהלים הישנים.
ולענייננו – מבחינת הרמות של "שכר הבכירים", אין הבדל לגבי מספר התושבים בין המועצה האזורית לבין המועצה המקומית טבעון, ועל כן נוצרה מחלוקת בין הצדדים. בעוד אריה טוען כי נציגי המועצה האזורית הבטיחו לו באותה פגישה, כי אם יתקבל לעבודה, יהיו תנאי עבודתו זהים לאלה שיש לו בקרית טבעון, טוענת המועצה האזורית, כי נאמר לו ששכרו ייקבע על ידי משרד הפנים, וטרם ידוע מה תהיה רמת השכר, מאחר ומדובר במשרה חדשה במועצה.
כמו כן, חלוקים הצדדים במחלוקת דומה לגבי ראיון שעבר אריה על ידי ועדת הבחינה בעניין מועמדותו לאיוש המשרה, ובשאלות נוספות.
בית המשפט סבר, כי אריה לא הצליח להוכיח את גרסתו בדבר הבטחות שניתנו לו בעניין שכרו, והוסיף, כי נראה שאריה התבסס על ההנחה השגויה ששכרו אצל המועצה האזורית יפחת לכל היותר בכמה מאות שקלים, אך טעות זו לא נגרמה בשל הבטחות כלשהן מצד המועצה. משמעותה של קביעה זו היא, שיש לדחות את כל חלקי התביעה הנובעים מטענותיו של אריה לגבי אותן הבטחות. כך הדבר ביחס להשלמת שכרו לשכר ששולם לו בקרית טבעון, כך הדבר לגבי טענותיו בדבר חוסר תום לב מצד המועצה, ועוד.
בנוסף, בית המשפט המשיך וקיבל את גרסת גורמי המועצה, כי לאחר שאריה החל לעבוד במועצה הם פעלו להעלות את שכרו בכל מיני דרכים, אך לא הובטח לו כי ימונה לניהול אגף ההנדסה. משמעותה של קביעה זו היא, שיש לדחות את חלקי התביעה הנובעים מטענה זו.
אמנם גרסתו של אריה לגבי אופן הפסקת העבודה בין הצדדים נתקבלה, אך עדיין סבר בית המשפט כי אין מדובר במקרה של פיטורים בחוסר תום לב או שלא כדין, ואף אם אכן מדובר בפיטורים, אין אלה פיטורים רגילים, אלא מדובר בפיטורים מוסכמים, שנראה שהיוזם להם היה דווקא אריה.
למרות כל האמור עד כה, בית המשפט קבע, כי אריה זכאי להפרש שכר עבודה, שכן בפועל המועצה לא שילמה לו את השכר שהוא היה זכאי לו, ובתוך כך דחה בית המשפט את טענותיה של המועצה לגבי הסיבות לתשלום החלקי.
בית המשפט דחה את מרבית טענותיו של אריה, למעט חיוב מסוים בהפרשי שכר, כך שבסופו של יום על המועצה לשלם לו כ-2000 שקלים חדשים.
על אף שהסכום לו זכה אריה היה מזערי ביחס לסכום התביעה המקורי שעמד על למעלה מחצי מיליון שקלים חדשים, בית המשפט חייב אותו לשלם שכ"ט בסכום נמוך יחסית, של 3,480 שקלים חדשים, וזאת מאחר והתנהלות המועצה לא הייתה תקינה לחלוטין.
ניתן ב- י"ב ניסן תשע"ב, 04 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.