נאסר על הבת והנכדה להמשיך ולהתגורר במשק של האב שנמכר במושב
התובעים, אשר רכשו נחלה במושב ינוב, סיכמו עם המוכרים כי המוכרים ימשיכו להתגורר בנחלה עד 120. זכות המגורים, כפי שסוכם בחוזה המכר ובהסכם השכירות, היא למגורי הזוג המוכר בלבד, ובאם יהיה צורך אף למטפל או מטפלת.
אשת המוכר חלתה במחלה סופנית ובתה עברה להתגורר עמה לטפל בה ולסעדה, יחד עם הבת עברה אף בתה הקטינה להתגורר עמם. משנפטרה האם נשארה לגור עם האב הבת ואף הנכדה שכבר בגרה. משפנו התובעים לאב כי יפנה את ביתו ונכדתו מבית המגורים ולא נענו פנו לביהמ"ש בתביעה.
לטענת התובעים, הסכם המגוריםניתן רק לבני הזוג ולמטפל במידת הצורך, כך שכל עוד הבת טיפלה באם, כאשר הייתה זו חולה סופנית וסיעודית, לא הייתה בכך בעיה, אך כעת, משנפטרה האם והאב מטפל בעצמו ומתפקד ללא עזרה, אין יותר רשות לבת ולבתה להתגורר בבית.
עוד טוענים התובעים, כי במתן הרשות של השוכר לבתו ונכדתו להתגורר עימו בבית, הפר את הסכם המכר ואף את הסכם השכירות שנחתם איתו, וזו עילה לפנותו גם כן, אך הם מוותרים על תביעה זו ומצרפים אותו לכתב התביעה פורמאלית בלבד.
הנתבעות טוענות, כי מותר להן להיות ולהתארח אצל האב/סב וכי הוא גם זקוק לעזרה. עוד הן טוענות, כי מעמדן הוא כשל פולשות, ואין הליך זה מתאים להידון בעניינן.עודטוענות הנתבעות, כי זכותו של האבמכוח הסכם השכירות לעשות בנכס כרצונו ואף להרשות לבתו ולנכדתו להתגורר עימו.
אין מחלוקת, כי הנחלה נמכרה לתובעים בהסכם מיוחד אשר משאיר למוכרים זכות להתגורר בביתם עד 120, בתנאי שכירות לא מוגנת, וזכות זו היא שלהם בלבד ואין להם זכות לאשר למי להתגורר בבית למעט למטפל במידת הצורך. הסכם זה מעוגן הן בהסכם המכר והן בהסכם השכירות.
בזמן מחלתה של האם, הבת טיפלה וסעדה אותה, ומגוריה בבית היו בהתאם להסכם, אולם משנפטרה האם אין לשוכר את הרשות להתיר לבתו ולנכדתו להמשיך ולהתגורר בביתו. ניסיונות הבת לטעון כי הוא זקוק לעזרה נפלו שכן הוכח כי האב בריא, חיוני, נוהג ודואג לעצמו. אף הטענה כי היא מתארחת נפלה שכן בעדותה העידה יותר מפעם אחת, כי היא מתגוררת בבית ואינה אורחת.
משכך הם פני הדברים ברי הוא כי לנתבעות אין כל סיבה והיתר להמשיך ולהתגורר בבית.
התביעה התקבלה והנתבעות יפנו את הבית, וישלמו לתובעים הוצאות אגרת בית המשפט 633 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.
ניתן ב- י"ח אייר תשע"ב, 10 במאי 2012 בהעדר הצדדים.
