נדחתה התנגדות שירותי בריאות כללית לתשלום היטלי פיתוח לחצור הגלילית

שירותי בריאות כללית עתרה כנגד תשלום היטל סלילת רחובות (כביש ומדרכה) והיטל תיעול בגין נכסה שלה, המצוי בשטח השיפוט של המועצה המקומית חצור הגלילית.

הרקע

סעיפים 250-251 לפקודת העיריות מסמיכים את העירייה להתקין חוקי עזר ולהורות, בין היתר, על הטלת היטלים. בשנת 2014 פורסמו חוקי העזר סלילה ותיעול לחצור הגלילית, אשר מכוחם נגבים היטלים בגין נכסים המצויים בתחומה של המועצה. בטרם נחקק חוק העזר סלילה, חל בתחום המועצה משטר מימון סלילת רחובות מסוג "דמי השתתפות", בהתאם להוראות חוק העזר סלילה הישן, בעוד שעד להתקנת חוק העזר תיעול, לא היה מקור נורמטיבי לגביית כספים מבעלי נכסים בתחום המועצה למימון תשתיות אלו.

העתירה מכוונת כנגד דרישות תשלום ששלחה המועצה לכללית במסגרתן ביקשה לחייב את כללית בתשלום היטל סלילת רחובות והיטל תיעול בגין כל שטח הקרקע וכל נפח הבנייה של הנכס.

כללית טענה כי הנכס משמש כמרפאה והוקם במימון המדינה בשנות ה-50, וכי במשך השנים בוצעו עבודות סלילה ברחובות הגובלים בנכס ועבודות פיתוח משמעותיות באזור, ועל כן חזקה היא ששולמו בגין כלל העבודות הללו דמי השתתפות בעבר, בכסף או בהסדרי חלף דמי השתתפות כפי הנהוג באותם ימים.

מנגד, טענה המועצה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר תום לב, וכן לגופו של עניין. בתוך כך, המועצה מדגישה כי הרחובות הגובלים כמשמעם בחוק העזר סלילה, נסללו מוקדם לחוק העזר הישן או שהם לא היו בגדר "רחוב גובל" על פי הגדרת חוק העזר הישן ולכן לא נגבו בעדם כל דמי השתתפות בעבר, בעוד שלאחרונה בוצעו בהם עבודות סלילה ותיעול משמעותיות כהגדרתן בחוקי העזר. לטענת המועצה, הימנעותה של כללית, שהינה ארגון גדול וממוסד שברשותו ארכיונים מסודרים, מהצגת ראיות בדבר דרישה ו/או תשלום דמי השתתפות בעבר, מלמדת כי אלה מעולם לא נדרשו ממנה ולא שולמו על ידה.

דיון והכרעה                                                                                                   

תחילה מצא ביהמ"ש כי בענייננו אין חולק שהעבודות שבוצעו עולות כדי עבודות סלילה ותיעול ועל כן חיובה של כללית נעשה בהתאם לחוקי העזר התקפים, שכן הלכה היא שאין מניעה מלחייב בתשלום היטל בשעה שהעבודות הן מהותיות ומשמעותיות ונובעות מצרכים חדשים והתפתחויות שלא ניתן היה לחזותן מראש, להבדיל מעבודות תחזוקה שוטפות.

בנוסף לכך מצא ביהמ"ש כי כללית לא הציגה ראיות מספקות לתמיכה בטענתה לפיה היא שילמה בעבר דמי השתתפות או תשלומי חלף, וכי כלל לא נשללה טענת המועצה לכך שלא יתכן כי היא ו/או המדינה שילמו את ההיטלים קודם לכן, שעה שבענייננו הסלילה הקודמת הסתיימה טרם  פורסם חוק חיוב המדינה בסלילת רחובות, על כן לא יכולה כללית לטעון כי שולמו דמי השתתפות בעד הסלילה, על ידי המדינה.

גם לגבי שאר העבודות שבוצעו לאורך השנים, לא הוכחה טענתה של כללית שאכן היה מדובר בעבודות סלילה או תיעול או שהיו אמורים לנקוט צעדים לצורך הטלת דמי השתתפות.

עוד הוסיף ביהמ"ש כי גם מהיבטים של מדיניות משפטית, קשה לקבל טענה לפטור מתשלום היטל המתבססת על מחדל הרשות לגבות בעבר דמי השתתפות, כאשר הנטל לשאת בעלויות הפיתוח, יוטל כולו על הקופה הציבורית, במיוחד שעה שהטענות מועלות על ידי גוף ממוסד, ממלכתי וציבורי, ועל אחת כמה וכמה, משלא הוצגו כל אסמכתא או חשבונית.

טענותיה של כללית לעניין האכיפה הסלקטיבית, שגובלת בהפליה, לא התקבלו בביהמ"ש שכן לא נתמכו באף ראייה בעוד שהמועצה הוכיחה כי פנתה לבעלי נכסים שונים ורבים.

לגבי טענותיה של כללית, לכך שהפגמים בדרישות התשלום עצמן מצדיקים פטור, מצא ביהמ"ש כי אכן נפלו פגמים אך אלה היו פרוצדוראליים ולא מהותיים ועל כן אינם מצדיקים את בטלות הדרישות.

סיכום

העתירה נדחית. כללית תישא בהוצאות המשפט של המועצה בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ו תשרי התשפ"א, 14 באוקטובר 2020.