נדחתה תביעת חברת קיבוץ לשעבר לפיצויים מצד קיבוץ כפר המכבי עקב תאונה שעברה

אמית נפגעה בתאונת דרכים בעת טיול בצ'ילה, עת הועפה מרכב בו נסעה; כתוצאה מהתאונה נגרמו לאמית נזקי גוף. אמית סיגל הגישה נגד קיבוץ כפר המכבי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב התאונה.

אמית הייתה במועדים הרלבנטיים חברת קיבוץ ובתם של חברי קיבוץ.

בתביעתה טוענת אמית כי על קיבוץ כפר המכבי לפצות אותה על הנזקים וזאת מכוח התחייבותו המפורשת של קיבוץ כפר המכבי לעשות כן ו/או מכוח היותה חברת קיבוץ ועיקרון הערבות ההדדית ו/או מכוח התרשלותו.

אמית סיגל התגוררה בקיבוץ, שדאג לכל מחסורה, לרבות דיור, כלכלה וצרכים רפואיים.

ביחד עם קיבוץ כפר המכבי נבדקה האפשרות להגיש תביעה נגד הנהג שנהג ברכב במועד התאונה ונגד חברת ההשכרה של הרכב ונעשתה פניה לעורכי דין לקבלת יעוץ בעניין; קיבוץ כפר המכבי נשא בהוצאות הייעוץ המשפטי.

בעקבות הייעוץ המשפטי שקיבלו אמית והקיבוץ נתקבלה החלטה שלא להגיש תביעה נגד הנהג משום סיכויים קלושים להצלחתה של תביעה שכזו.

הקיבוץ אישר לאמית חופשה מיוחדת מהקיבוץ, בסיום החופשה דרש קיבוץ כפר המכבי כי אמית סיגל תחזור לקיבוץ ומשלא חזרה – סרב לדאוג לצרכיה.

ברוך אמית (אביה של סיגל) ציין בתצהירו כי קיבוץ כפר המכבי קיבל על עצמו התחייבות לדאוג לכל צרכיה של אמית סיגל, ללא קשר למעמדה בקיבוץ. לאור התחייבות זו הוא הסיר מעצמו כל דאגה והפסיק לטפל בנושא התביעה נגד הנהג וכי בנסיבות אלה זכאית אמית סיגל לפיצויים מאת קיבוץ כפר המכבי.

קיבוץ כפר המכבי הקדים וטען כי התביעה נגדו התיישנה ולגופו – כי אינו אחראי לנזקי אמית סיגל (שהוכחשו על ידו).

קיבוץ כפר המכבי טוען כי לא התחייב לשאת בהוצאות אמית סיגל למקרה ותעזוב את הקיבוץ, כי תביעת אמית סיגל התיישנה וכי אין מקום להשית עליו אחריות במישור דיני הנזיקין.

דיון:

טענתה של אמית נדחית משום שלא קיימת כל התחייבות מפורשת של קיבוץ כפר המכבי לשאת בכל הוצאותיה של אמית סיגל ולדאוג למחסורה, בכל תנאי וללא קשר למעמדה אצל קיבוץ כפר המכבי.

אמית סיגל טוענת כי קיבוץ כפר המכבי חייב לשלם את נזקיה כתוצאה מהיותה חברה בקיבוץ והעיקרון הקואופרטיבי של הערבות ההדדית בין חברי הקיבוץ ו/או התקנון של הקיבוץ בו נקבעו עקרונות מפורשים בעניין ו/או מכוח היותה בת חברי קיבוץ ו/או מכוח הנוהג והמקובל.

אין ספק כי אמית סיגל אינה עונה על אף אחד מהתנאים של חבר קיבוץ; היא אינה מתגוררת בקיבוץ ואינה מוסרת לקיבוץ את כל כוח עבודתה, הכנסותיה ונכסיה.

אמית סיגל גם אינה יכולה להעלות טיעוניה מכוח היותה בת של חברי קיבוץ שהרי בתקנון הקיבוץ, הבסיס לקניית זכויות להן אמית טוענת אינן משום  קרבה משפחתית לחבר, שכן התנאי דורש שיהיה "תלוי בחבר" ולא "צאצאו של חבר", אמית סיגל כלל לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי היא תלויה בחבר קיבוץ.

מי שקשריו עם קיבוץ אינם אלא למטרה כלכלית או פיננסית גרידא - והוא בגופו לא יתגורר בקיבוץ - לא יוכל להיחשב חבר בקיבוץ.

אמית סיגל טוענת כי במצבה הנוירולוגי היא אינה יכולה להתגורר בקיבוץ – אך גם כאן מדובר בטענה סתמית בלבד, שלא הוכחה ואשר אפילו אינה מגובה בחוות דעת רפואית.

קיבוץ כפר המכבי עצמו לא יכול היה להגיש את התביעה כנגד הפוגע אלא רק אמית סיגל יכלה להגיש תביעה שכזו, ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה ועל יועציה.

סוף דבר:

אמית סיגל לא הוכיחה רשלנות כלשהי של קיבוץ כפר המכבי כלפיה וגם אם נגרם לה נזק, אין הדבר מצביע על אחריות מצד קיבוץ כפר המכבי.

מה גם, שלקיבוץ עומדת גם טענתו כי תביעת אמית סיגל התיישנה באשר מועד אירוע הנזק הנו מועד התאונה[1].

מכל האמור: אמית סיגל לא הוכיחה תביעתה ולכן נדחית; אין חיוב על אמית סיגל לשאת בהוצאות קיבוץ כפר המכבי.